עובדות וטענות:

המערערים, התנועה לחופש המידע וכן איש תקשורת וחבר הוועד המנהל בתנועה, פנו אל המשיבה, רשות המסים, בבקשה כי תמסור להם, מכוח חוק חופש המידע, את זהות האנשים שהגיעו להסדר כופר עמה. משלא נענתה פנייתם, הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את העתירה, בהסתמך על פקודת מס ההכנסה, המטילה חובת סודיות בהתייחס להכנסותיהם של נישומים, וכן בהסתמך על חוק חופש המידע וחוק הגנת הפרטיות, האוסרים מסירת מידע המהווה פגיעה בפרטיות.

על החלטה זו הוגש הערעור דנן. לטענת המערערים, המידע המבוקש אינו בגדר מידע מוגן כמשמעו בחוק הגנת הפרטיות, וכי קיים אינטרס ציבורי בגילויו. לטענתם, משהמחוקק לא גילה דעתו באופן מפורש כי על פרטי הסדר הכופר להישמר בסודיות, ברירת המחדל הינה שיש לגלותם. לעניין הוראת החסיון שבפקודת מס ההכנסה טוענים המערערים, כי מהמידע המבוקש לא ניתן להסיק מהי הכנסתו של הנישום, ולפיכך המידע אינו כפוף לחובת הסודיות. עוד נטען כי קיום הסדרי כופר אינו אינטרס לאומי, להבדיל מהאינטרס הציבורי בגביית מס אמת מנישומים.

המשיבה טוענת, כי זהות הנישומים מהווה מידע שאין למסרו, לאור הוראות חוק חופש המידע, הקובעות כי אין למסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות או מידע אשר אין לגלותו על-פי כל דין - כדוגמת מידע האסור לגילוי לפי החסיון שבפקודת מס הכנסה. עוד טוענת המשיבה, כי היא אינה חייבת למסור את המידע מאחר ומדובר במידע שגילויו עלול לשבש את תפקודה התקין, כאמור בסעיף 9(ב)(1) לחוק חופש המידע.

דיון משפטי:

כב' הש' ע' ארבל:

בבסיס מוסד הכופר עומדים אינטרסים מערכתיים ומוסדיים רבים הנוגעים לתפקודה התקין של הרשות הציבורית, כגון האינטרס בטיפול יעיל ומהיר בעבירות מס והחיסכון במשאבים ציבוריים. מוסד הכופר משרת גם אינטרסים של הנישומים, באפשרות שהוא מציע להימנע מהעמדה לדין פלילי.

יחד עם זאת, מוסד הכופר מעורר קשיים לא מעטים. על אף שהחלטות הכופר הן החלטות מעין-שיפוטיות, הסמכות בנושא - אשר בצידה שיקול דעת רחב ביותר - נתונה בידיה של הרשות המנהלית. כמו כן, על אף שההחלטות המתקבלות במסגרת הסדרי הכופר הן החלטות מעין-שיפוטיות, לא נקבע לגביהן הליך של ביקורת שיפוטית. מאפיינים חריגים אלו מקימים חשש מוגבר שמא הכוח המשמעותי והחריג שהופקד בידי הרשות בנושא זה לא יופעל כנדרש.

על רקע החומרה הגלומה בעבירות המס, ועל רקע החששות מהפעלה בלתי-הולמת של הסמכות שהוקנתה לרשות, קם ועולה הצורך בבקרה ציבורית רחבה ומקיפה על פעולת הרשות בנושא זה. תנאי לבקרה זו הוא בשקיפות מרבית של פעולותיה.

בענייננו, מדובר במידע ציבורי, שהוא מעניינו של הציבור, ואשר מסירתו תשרת את התכלית העיקרית העומדת ביסוד חוק חופש המידע – יצירת נגישות ציבורית רחבה למידע המצוי בידי הרשות במטרה לאפשר בקרה והערכה מושכלת של דרכי פעולתה, ובד בבד תסייע להבטיח כי נשמרות אמות-המידה שבהן הרשות מחויבת, ותתרום לחיזוק אמון הציבור בה.

אשר לזכות הנישומים לפרטיות, נישומים לגביהם קיים חשד שהפרו את חוקי המס ואשר העדיפו שלא לפעול להפרכת חשדות אלו בדרך המקובלת, אינם זכאים ליהנות מאותה הגנה רחבה של פרטיות ממנה נהנים יתר אזרחי המדינה הפועלים על-פי חוק.

לעניין החסיון, האפשרות להמיר הליך פלילי בכופר היא הטבה, אשר הרשות רשאית להעניק. משכך, לא קמה הצדקה להעניק לנישום את ההטבה הנוספת הכרוכה באי-חשיפת שמו ברבים. כמו כן, ביחס לאותם נישומים לא מתקיים גם אינטרס נוסף העומד בבסיס החיסיון – האינטרס בדיווח מס אמת.

לבסוף, אין ספק כי שמירה על אנונימיות הינה אחד מהיתרונות הטמונים בהסדרי כופר, אולם זהו אינו היתרון היחיד. נראה, כי גם תחת חובת פרסום השמות, עדיין יהיו רבים שהיתרונות הגלומים עבורם במוסד זה יובילו אותם להעדיפו על פני ניהול הליך פלילי. משכך, הרי שלא יפגע תפקודה התקין של הרשות. בנסיבות אלה, אין המדובר בגילוי שהשפעתו עלולה לעלות לכדי "שיבוש קשה, רציני וחמור" בתפקודה של הרשות, כפי שנדרש על מנת שיוצדק למנוע את מסירת המידע המבוקש לציבור.