בפינת הכוכבת התורנית - בסר לאס וגאס
על אף המדד החריג, שתגובת השוק אליו היתה רק השבוע, שוק אגרות החוב הממשלתי נסחר השבוע ללא שינוים דרמטיים, אולי בשל החום הכבד, אולי בשל חופשות הקיץ ואולי משילוב של כל אלה וסיבות נוספות. גם הירידה החדה בשער הדולר ביום חמישי בשיעור של כ-2%, לא הצליחה לעורר את הפעילים המותשים מהחום והלחות ואלו לא הזרימו לא פקודות מכירה ולא פקודות קניה, כך שהשווקים בעיקר "עשו את הזחילה" השבוע.
עוד נזכיר בהקשר אגרות החוב הממשלתיות כי הציפיות האינפלציוניות, כפי שהן באות לידי ביטוי בפערים בין הגלילים לשחרים במח"מים זהים התקבעו בשבועות האחרונים ברמה של כ-2.7% - 2.8% .
שוק אגרות החוב הקונצרני היה דוקא השבוע ערני מאד וזה כולל הן את אגרות החוב המדורגות והן את הבלתי מדורגות. כזכור, בשבועות האחרונים ירדו אגרות החוב המדורגות, הנחשבות חזקות יחסית, באופן ניכר, והצטרפו בכך אל "אחיותיהן", אגרות החוב הבלתי מדורגות. זאת, לאחר תקופה ארוכה שבה התנתקו מאגרות החוב ה"חלשות" ועלו בשיעורים ניכרים תוך שהן מגיבות להתפתחויות בשוק אגרות החוב הצמוד הממשלתי.
השבוע נרשם תיקון חד בכל מדדי התל בונד השונים, מה שגרם לצמצום מסוים של מרווחי התשואות בינן לבין אגרות החוב הממשלתיות הצמודות, שעלו כאמור בשיעור מתון בלבד. בנוסף, כרגיל בעת האחרונה, לא חסרו התרחשויות באגרות החוב הבלתי מדורגות, לטוב ולרע.
ראשית, ניתן לומר ששוק זה, שסבל לאחרונה מפדיונות כבדים ומירידות שערים חדות התנהל השבוע בצורה יחסית "שקולה" וסלקטיבית, כאשר לשם שינוי ניתן היה למצוא שורה לא קטנה של חברות שאגרות החוב שלהן עלו בשיעורים נאים. כך למשל אגרות החוב של חברת בוימלגרין עלו בשיעורים של 13% ו-15% , אגרת החוב של חברת פולישק זינקה ב-11% , אביב אג"ח 4 עלתה בקרוב ל 10% ואילו הכשרה החזקות ביטוח הסתפקה בעליה של 6%.
אך כאמור לא הכל היה ורוד בשוק הקונצרני השבוע ובפינת היורדות ניתן למצוא את אגרת החוב של חברת אוברלנד שקרסה ב-15%, קבוצת כרמל שירדה ב-11% , אגרת החוב של קציר שירדה ב-9%, סיביל ג'רמני עם ירידה של 6% ואחרות.
יחד עם זאת "הכוכבת התורנית" של השבוע היא אגרת החוב (הבלתי סחירה) של חברת בסר לאס וגאס, שבה, ככל הנראה איבדו המשקיעים את אמונם לחלוטין, ועפ"י הדיווחים הם מחקו את כל או את רוב השקעתם בה.
השבוע דיווחה בסר פרויקטים, שמושקעת בפרויקט (בשרשור דרך חברת הבת) על המשך הסתבכות הפרויקט, על ביטולי רכישות, ו"צרות" עם הבנק המלווה. כתוצאה מכך (ומהפרויקט בפלורידה) אמורה החברה למחוק בדו"חותיה הקרובים 53 מיליון שקל. ועם זאת החברה מנסה לשפר את מאזנה ע"י רכישת אג"חים וגם השבוע למרות ההתפתחויות השליליות המשיכה החברה בפעילות זו, מה שמקטין את נזקי הפרויקטים הכושלים.
ואגב רכישות בעלי עניין, השבוע היתה פעילות ערה ביותר בתחום זה וחברות רבות דיווחו על רכישות חוזרות של אגרות החוב שלהן. אציין בין הקונות את החברות גילאון , ג'י.אם.אף, אלוני מיתר, אייביטרנס, שפיר, ארקו, פאנגאיה, מליבו, מדיפאואר, ברן ואחרות.
פינת ההסדרים מארחת השבוע את חברת ליטו שכזכור צריכה היתה לשלם כ-11 מיליון /שקל בסוף החודש. כבר תקופה ארוכה שבה אגרת החוב נסחרת במחירים הנעים בין 20 אג' ל 30 אג' , מחיר המשקף את העובדה כי המשקיעים מבינים שככל הנראה לא יקבלו את מלוא חובם חזרה.
יחד עם זאת, הצעת ההסדר של ליטו איננה כוללת, נכון לעכשיו, מחיקת חוב אלא רק את דחייתו החלקית, שכן ליטו הציעה לשלם למחזיקי האג"ח תשלום מלא של הריבית ורבע מיתרת הקרן האמורה להיפדות כעת במועדם, ואת יתרת ¾ הקרן שאמורה היתה להיות משולמת בסוף חודש זה לשלם בחודש ינואר 2009 , כולל ריבית בגין הפיגור. אמנם ההסדר עוד לא אושר וגם אם יאושר לא בטוח שהחברה תצליח לעמוד בו, אבל נראה כי על פניו, לעת עתה, כל עוד המשקיעים לא צריכים למחוק חוב, מצבם היחסי משתפר.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.