זכאות מעביד לתשלום בשל תאונת עבודה

העובדות ---------

אסם והחברות השלובות בע''מ (להלן: "המעבידה") שילמה למר רנדי עופר (להלן: "העובד") את מלוא שכרו במשך כל התקופה בה שהה בביתו בגין תאונת דרכים, אשר הוכרה כתאונת עבודה. לאחר מכן, קיבלה המעבידה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") החזר לגבי תקופת אי הכושר (למעט 9 ימי "תקופת הזכאות הראשונה").

הנתבעת, אליהו חברה לביטוח בע"מ, היתה מבטחת הרכב ממנו נפגע העובד במועד התאונה (להלן: "המבטחת").

לטענת המעבידה, הסכום, שקיבלה מהמל"ל נמוך מעלות שכרו של העובד במשך תקופת אי הכושר, וכי על המבטחת לפצות אותה בגין ההפרש הנטען מכוח החוק לתיקון פקודת הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשי"ד-1957 (להלן: "חוק ההטבה") ומכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

המבטחת טענה, שאין כל מקום לפיצוי כאמור, ולחילופין קמה לה זכאות לשיפוי מאת העובד, בגין כל סכום בו תחויב כלפי המעבידה, וזאת מכוח הסכם, אשר נחתם בין המבטחת לבין העובד.

בית המשפט דן בשאלה המשפטית, האם זכאית המעבידה להחזר סכומים, ששילמה לעובד, שנפגע בתאונת דרכים, שהיתה גם תאונת עבודה מהמבטחת.

פסק הדין ---------- בית המשפט קבע, כי אכן למעבידים קיימת עילת תביעה כלפי המבטחות, בהתאם לחוק ההטבה, וכי עילת תביעה זו הינה סוברגטיבית. גובה הפיצוי מאת המבטחות כלפי המעבידים (להלן: "סכום ההטבה") כפוף להוראותיו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). סכום ההטבה, והפיצוי למעביד, יהא רק בגין אותם רכיבים מהמשכורת של העובד, אשר הוכרו על ידי הפסיקה, ככאלו אשר לגביהם ינתן פיצוי לעובד שניזוק, לו הוא עצמו היה מגיש תובענה בגין התאונה.

עוד נקבע, כי יש לדחות את טענת המבטחת, לפיה דין התביעה להדחות מחמת העובדה שהעובד חתם על הסכם פשרה עם המבטחת, במסגרת תביעה שהגיש נגדה לגבי נזקיו. הטענה נדחתה מן הטעם, כי כתב הקבלה נחתם במסגרת היחסים בין העובד לבין המבטחת והוא אינו יכול לחייב את המעבידה, אשר לא היתה צד להליך המשפטי ביניהם ולא היתה צד למסמך. בנוסף, העובד לא יכול היה לוותר על זכות של המעבידה לקבל פיצוי בגין נזק שנגרם לה, כמיטיבה, כיון שזכות זו מעולם לא היתה של העובד. מאידך נקבע, כי במקרה דנן, קבלת התביעה של המעבידה תיצור מצב בו המבטחת שילמה "פיצוי כפל", והפתרון לכך הינו קבלת ההודעה כלפי הצד השלישי שהמבטחת שלחה כלפי העובד.

לפיכך נפסק, כי על המבטחת לשלם למעבידה סכום של 3,580 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, על העובד לשלם למבטחת סכום של 3,580 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".