בפריזמה לא מאמינים שהורדת ריבית תעצור את השקל: המשקיעים הזרים פתחו בינואר פוזיציית לונג מאסיבית
בנק ישראל מתכנס ביומיים האחרונים לדון בהחלטת הריבית אותה יפרסם הערב (18:30), כאשר מרבית הכלכלנים בשוק קוראים להותרת הריבית ברמה של 4.25% אולם גורמים בבנק ישראל אותתו בימים האחרונים כי תיתכן הורדת ריבית של 0.25%. רפי גוזלן, מנהל מחלקת מאקרו ואסטרטגיה בבית ההשקעות פריזמה, טוען כי גם אם בנק ישראל יפחית את הריבית - אין ביכולתו לעצור את הידרדרות הדולר.
"פעילות חריגה בנגזרים היוותה גורם עיקרי לייסוף השקל בחודש ינואר", אומר גוזלן. "הכוונה של בנק ישראל להפחית את הריבית עשויה דווקא להוביל לייסוף בטווח הקצר". גוזלן מדגיש את המשך זרם ההשקעות הזרים לתוך ישראל (שהגיע להיקף של 800 מיליון דולר בינואר), וכן את פתיחת פוזיציית "לונג" מאסיבית בהיקף של כ-2 מיליארד דולר על ידי משקיעים זרים באמצעות מכשירים נגזרים בחודש החולף.
גוזלן מזכיר למשקיעים את הניסיון האחרון של בנק ישראל לעצור את הידרדרות הדולר. ניסיון זה התרחש בחודשים הראשונים של 2007, אז חתך הנגיד סטנלי פישר את הריבית ל-3.5% והדולר אכן טיפס ל-4.3 שקלים. אולם כיום התמונה שונה, וגוזלן מדגיש את האינפלציה הגבוהה במשק המאיימת על יציבות המחירים.
"נראה כי בנק ישראל עומד לבצע הפחתת ריבית ולמעשה להיגרר לאותה תבנית פעולה שהכשילה אותו בשנה שעברה", אומר גוזלן. "אם ב-2007 עוד ניתן היה לתמוך בכך בסביבת אינפלציה נמוכה ואף שלילית, כיום מאופיינת האינפלציה בשיעורים גבוהים יותר והחשש מפני פגיעה בפעילות הריאלית הוא שמנחה את בנק ישראל למרות שטרם נראתה אינדיקציה לכך".
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
