מחפשים סחורה: מניה לרכישה עכשיו (וגם אח"כ)

שלמה גרינברג ממשיך לבחור מניות
שלמה גרינברג |

ברור לנו שהתגובה לכתבה הזו תהיה, "מי בכלל מסתכל היום על מניות?" או, "למה אלרון דווקא?". התשובה לשאלה הראשונה היא, "מי שמעוניין להשקיע במחירים כלכליים יותר לטווח הארוך". התשובה לשנייה, " הצגנו לפניכם את הנבחרת שלנו לעשור הבא, על טבע כבר כתבנו וכך גם על אלביט מערכות. היום זו אלרון ובהמשך תבואנה האחרות".

כמשקיעים לטווח ארוך אנחנו רואים הזדמנות בנסיגות בשוק. כמובן שאם אפשר לקנות מניה ב-20% או 50% מתחת למחירה המומלץ מה טוב אבל הרי כולכם יודעים שמי שלא קונה בירידות קונה בעליות ולכן, מי שמאמין באלרון כדוגמה שיקנה קצת היום וקצת ב-20% פחות אם זה יבוא. המחיר הנוכחי, לדעתנו, כלכלי ונסביר מדוע?

אלרון מייצגת לא רק את חבילת הטכנולוגיות הישראלית המעניינת והמגוונת ביותר אלא גם כרטיס כניסה לכמה מתחומי הטכנולוגיה שלדעתנו ילכו ויתרחבו בעשור הבא. מאז קיבל דורון בירגר את ניהול החברה, בקיץ 2002, הוא הפך את החברה, שלאורך השנים רכשה לעצמה מוניטין טכנולוגי עצום תחת ההובלה הארוכה של עוזיה גליל, לחברה שלצד היהלומים הטכנולוגיים שבהם היא מחזיקה קבעה לעצמה אסטרטגיה של יצירת ערכים אמיתיים למשקיעים. למשקיע, שמעוניין בסל טכנולוגיות מנוהל, ההתמדה באסטרטגיה הזו יותר מחשובה כי אחת הבעיות הכי גדולות של מנהלי השקעות בתחום הטכנולוגי זו ההתאהבות בנושא והזנחת המשקיעים.

למניה של אלרון יש שתי בעיות. הבעיה הראשונה היא שהמשקיעים מתמקדים יותר בכוכב זה או אחר שבפורטפוליו ופחות בסה"כ.

העליות והירידות של המניה בעקבות העליות והירידות של הכוכבים הבולטים שלה נעשו תמיד בדיספרופורציה מוחלטת. המניה עלתה וירדה "בגלל" אורבוטק בזמנו, צורן בזמנו, אלביט מערכות בזמנו ובשנים האחרונות גיוואן היא שמכתיבה את הכיוון והעוצמה. ההתמקדות הזו גורמת לזעזועים במחיר המניה. הבעיה השנייה היא שאנליסטים אינם אוהבים לסקר חברות מהסוג הזה כי הסיקור מצריך מומחיות במגוון רחב של תחומים בעוד שהאנליסטים אוהבים להתמקד ובנוסף כאשר מנתחים חברה מהסוג הזה אין שום ערך לאנליזות הרגילות של מכפילים, מירווחים וכו'.

אנליסט שיחליט לסקר את אלרון יצטרך להבין בציוד רפואי, בתוכנה, במוליכים למחצה, בטיפול במים, בחומרים אמורפיים, ב IT ועוד. אנליסטים כאלו כמעט ואין והמעטים שיש מכסים חברות כמו בארקשאייר או בלאקסטון. האנליסטים צודקים שאינם מוכנים לטפל במניה מהסוג הזה אבל חסרונם מדיר רגלי משקיעים מוסדיים מהמניה. מאידך, עולם סלי ההשקעה למיניהם הולך וגדל במהירות ובעולם הזה אלרון תקבל, עם הזמן, את הכבוד ואת תשומת הלב שמגיעה לה.

נתחיל בכך שהמשימה של אלרון, לזהות טכנולוגיות מבטיחות ולעזור להפוך את הטכנולוגיות הללו לחברות עסקיות גלובליות מצליחות, זו משימה קשה ביותר אבל לאלרון יש את הכלים לכך, הנהלה שמבינה, ניסיון רב-שנים בזיהוי טכנולוגיות בעלות פוטנציאל, גיבוי פיננסי רציני ושותפויות אסטרטגיות, עסקיות ופיננסיות, מצוינות. אם נצא מההנחה שהצד העסקי "מכוסה" אז מה שנותר לעשות זה להשתכנע שהתחומים השונים שבהם מושקעות חברות הבת הם אכן תחומים שימשיכו לצמוח. נעבור במהירות על כל אחד מהם וננסה לשכנע אתכם בפוטנציאל כפי שאנחנו מאמינים.

הקבוצה פועלת בארבעה תחומים : תחום התקשורת – IT שם מחזיקה החברה נתחים בתשע חברות. תחום המוליכים למחצה שם מחזיקה החברה בארבע חברות. תחום הציוד הרפואי שבו יש לחברה נתחים בעשר חברות ותחום האנרגיה הנקייה-מים שם יש לחברה אחיזה בארבע חברות. כאסטרטגיה אלרון מחזיקה, בכל אחת מהחברות, אחוזים משמעותיים. השיטה הזו, ברוב המקרים, מוכיחה עצמה בעת שהחברות נמכרות או יוצאות להנפקה.

בין החזאים העסקיים המובילים למיניהם אין ויכוח שכל אחד מארבעת התחומים שהוזכרו נחשב לתחום "פורץ" לעשור הבא. יש הרואים חולשה מסוימת בתחום המוליכים בעתיד הקרוב אבל דווקא כאן אלרון מתמקדת בחברות שפועלות בנישות שתצמחנה גם בעיתות שפל.

חברות כמו Jorden Vally ו – Sela למשל שמתמחות ומפתחות מכשירי בדיקה ומדידה בהתאמה, חברה כמו 3VD שמפתחת מצלמות חישה מיוחדות וחברה כמו ChipX שמפתחת ומייצרת מוליכים לאפליקציות מיוחדות (ASIC ) הן בהחלט חברות שפועלות בנישות שהולכות וגדלות מיתון או לא.

על שאר שלושת התחומים אין אפילו ויכוח. אנחנו רואים פוטנציאל עצום בתחומי האנרגיה הנקייה והציוד הרפואי שם נמצאות כמה מהחברות בעלות הפוטנציאל הטכנולוגי המלהיב ביותר שיכול לצאת מישראל. כמה דוגמאות שאת חלקן כבר הזכרנו בעבר הן החברות אינדיגו עם מדבקת האינסולין שלה, Nulens עם העדשות המלאכותיות שלה, גליל מדיקאל שאין שום סיבה שלא תקבל הערכות של אינסייטק בעתיד הלא רחוק ושעובדת בתחום דומה של המתת גידולים באמצעות הקפאה.

חברת Impliant בתחום האורטופדיה שעוסקת בניתוחי עמוד שדרה מיוחדים, Neurosonix שעיסוקה בטכנולוגיה להגנה בפני סיבוכים מוחיים שלאחר ניתוח לב, תחום גדול מאוד. ישנה BrainsGate שעוסקת בתחום המחלות הנורולוגיות פרקינסון ואולצהיימר ועוד. תבדקו את האתרים של החברות הללו, את ההנהלות שלהן ואת המעורבות של אלרון. כל החברות הללו מסוגלות, בניווט נכון, לשחזר את סיפור גיוואן שגם הוא עדיין בחיתוליו. החברות שנכללות בתחום האנרגיה הנקייה, טיפול במים בעיקר (המסת הקרחונים רק תחריף את בעיית המים בעולם) אטלנטיום, אקוויז ו BPT כולן בעלות פוטנציאל גדול וישנה כמובן AMT, החברה שעיסוקה בחומרים אמורפיים.

אם רואי השחור מנצחים בוול סטריט זו ההזדמנות לרכוש סל טכנולוגיות ישראליות מקוריות בחצי חינם אבל בבקשה, אל תקנו בגלל מה שאנחנו חושבים, תבדקו לבד ותחליטו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.