יש מי שמנצלים את ההתרסקות: בעלי העניין אוספים מניות בשוק
היומיים האחרונים מפחידים משקיעים לא מעטים, אשר זורקים סחורה מכל הבא ליד בשל הנפילות החדות בשווקים הפיננסיים בעולם בכלל ובבורסה המקומית בפרט. מנגד, ניצבים לא מעט בעלי עניין אשר הולכים נגד הזרם ומחליטים בימים אלה להגדיל את החזקותיהם בחברות שבשליטתם, בין אם מתוך כוונה לספק תמיכה פסיכולוגית למשקיעים ובין אם מתוך הבעת אמון של ממש בחברה שבשליטתם ואמונה כי הירידות האחרונות יצרו הזדמנויות קנייה.
מאבק השליטה באורמת מתגמד בימים אלה למול הנעשה בשווקים, אך מאחורי הקלעים ממשיכים חיים כצמן ודורי סגל לאסוף מניות אורמת בשוק דרך חברת גזית שבשליטתם. היום נודע כי אתמול רכשו השניים מניות ב-2.8 מיליון שקל בשער של 52 שקל למניה. בכך, גדלה החזקותיה של גזית באורמת 19.2%.
גם נתן חץ ניצל אתמול את הירידות בשוק, ורכש מניות אלוני חץ בכמעט 600 אלף שקל, לפי שער של 13.4 ש' למניה. באותו שער ניצל גם מוזי ורטהיים הזדמנות, וקנה מניות אלוני חץ בהיקף זהה דרך חברת ורטהיים אחזקות. ורטהיים אף ניצל נפילה של כ-2.7% במניית מזרחי טפחות, וקנה מניות הבנק ב-6 מיליון שקל.
אלרוב נדלן נפלה בקרוב ל-50% מהשיא שרשמה במאי האחרון, ואתמול, נוכח ירידה של 5.6%, החליטה אלרוב ישראל לקנות 7,200 מניות לפי שער של 64 שקל למניה, כלומר רכישה בהיקף של 460 אלף שקל. בכך, הגיעה אלרוב להחזקה של 20.8% מאלרוב נדלן.
אילן בן-דב, דרך חברת סאני שבשליטתו, קנה אתמול מניות תפוז לאחר שהשלימו צניחה של כ-70% מאז השיא אלייו הגיעו בדצמבר 2006. בן-דב רכש מניות בהיקף של 480 אלף שקל לפי שער של 3 שקלים למניה, והוא מחזיק כעת 66.5% מהון המניות של החברה.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
