יש כנראה הסכמה בין כל הגורמים הכלכליים החשובים בוושינגטון להגדיל את כמות הכסף שבידי הצרכן האמריקאי. כסף "פנוי" בידי הצרכן האמריקאי הניע, מאז הוקמה הרפובליקה הזו, את הכלכלה ובהצלחה שאין לה אח ורע בהיסטוריה הכלכלית. לעודד את הצרכן האמריקאי להמשיך ולצרוך זו המטרה האמריקאית היחידה שכל העולם המערבי מסכים עלייה, בכל שאר הדברים, מעיראק ואיראן ועד לחוקי הסחר והאקולוגיה כולם חלוקים על המדיניות האמריקאית אבל במקרה הזה לכולם אותו האינטרס.

הנשיא בוש גייס לצורך "חבילת התמיכה בצרכן" את תמיכת שר האוצר שלו, הנרי פולסון, ואת תמיכתו של הנגיד, בן ברננקי. לדעתנו, העברת החבילה מקבלת אישור גם מכל המדינות שמממנות את חובותיה של ארה"ב. למדינות דרום-מזרח אסיה יכולות הרכישה של הצרכן האמריקאי חשובות לא פחות משהן חשובות לכלכלת ארה"ב.

אין היום, למעשה, שום אופציה אחרת לחידוש הצמיחה בארה"ב אבל האופצייה הזו מותנית בצעדים שלצד העברת הכסף לצרכן גם יעוררו את תאבונו לחידוש קניותיו וזה כבר לא כ"כ פשוט. במצב הדברים הנוכחי הורדה חדה של הריבית בארה"ב, בחצי אחוז ואולי יותר (כפי שרבים מהמומחים טוענים) אינה מבטיחה עדיין צמיחה חזקה יותר ואפילו לא עצירת ההאטה שם. הורדה משמעותית של הריבית בתוספת הזרמת מזומן מאסיבית, כפי שעשו ב 2001 – 2002 למשל, עלולה לפעול דווקא בכיוון הלא רצוי ואולי להחזיר לחלל את המילה הנוראית "דיפלאציה".

גם הורדת שיעורי מס ההכנסה לא מבטיחים שהאמריקאי ירוץ עם הכסף הזה לוול-מארט. העובדה שהנשיא, בעזרתם של הנגיד ושר האוצר, יעביר כספים לכיסי הצרכנים אינה מבטיחה דבר אלא אם הפעולות הללו יעזרו להראות לצרכן את "האור הכלכלי האישי בקצה המנהרה". היינו, שיחזירו לצרכן את הביטחון בעתידו הכלכלי שזה אומר רה-ארגון של המערכות הכלכליות שנוגעות לו אישית כמו ביטוח רפואי, כמו פנסיה או חינוך.

עיראק ואיראן בקושי מוזכרות

מי שחושב שאנחנו טועים שיקשיב למה שקורה במערכת הבחירות, עיראק ואיראן בקושי מוזכרות - הויכוח הגדול עובר לנושאים כלכליים. מי שיקבע את הנשיא הבא הם הקשישים והצעירים שיצביעו בפעם הראשונה. שתי הקבוצות הללו מצביעות בהמוניהן ואותן מעניינת הכלכלה, שום דבר אחר.

מקריאת דברי הנגיד, הנשיא ושר האוצר נראה לנו שהכיוון שהולכים בו הוא אכן יותר לכיוון ההרגעה מאשר הצמיחה. מעצבי המדיניות האמריקאים מבינים שלפני שמגדילים צריכה צריך בטחון בעתיד הכלכלי האישי ואת המסר הזה הם מנסים להעביר.

ספר הבז', שפורסם בשבוע שעבר ושאותו עורך הבנק המרכזי, הוא המסמך האמין ביותר של תמונת המצב הכלכלית בארה"ב. הדו"ח האחרון אינו מצביע על מיתון אבל כן על האטה "ברוב חלקי ארה"ב". על סמך מסמכים כאלו, לא על סמך הצעקות מוול סטריט, מחליטים מקבלי ההחלטות האמריקאים. אם מה שאומר ספר הבז' נכון אז זה הזמן הנכון להציע חבילת הטבות שכוללת גם כסף בכיס וגם הגדלת הביטחון העתידי.

בסה"כ ברננקי-בוש-פולסון עושים את הצעדים היחידים שכרגע יועילו לעצירת אווירת הנכאים. הם, בעיקר, מייצרים אווירה של "אולי בכל זאת אפשר לתקן את הנסיגה הכלכלית" כי מבלי אווירה כזו ההרגשה תמשיך להיות Down והצריכה תמשיך לדשדש.

העולם כולו (להוציא המוג'האדינים) מקווה שהפעולה תצליח וגם אנחנו מקווים אבל את כל הספור הזה הבאנו כי הכיוון שלוקחת ארה"ב ובעקבותיה העולם כולו נושא בחובו סכנה גדולה דווקא למדינת ישראל ומדוע? כי כרגע, לטווח הנראה לעיין, חוקי המשחק בשוק הפיננסי ידועים, הריבית בעולם יורדת ובישראל היא עולה. בעקבות האמריקאים גם שאר מדינות העולם יתחילו להוריד ריבית וניכנס לתקופה שבה ישראל תהיה מהמדינות הבודדות בעולם המתועש, אולי היחידה, בה הריבית בעלייה ופרופסור סטנלי פישר הרי מבטיח זאת.

אנחנו חושבים שפישר טועה שהוא מעלה הריבית כי את האינפלציה הוא ממילא לא יצליח לעצור (האם הוא יכול להשפיע על מחירי החיטה, העגבניות או הנפט?) ואת הייצוא הוא הורג. הבעיה היא שקרנות המגננה רואות ומבינות את התהליך הישן נושן של "הליכה נגד הזרם" שבסופו מובטח להולך שיטבע.

אם אכן הנגיד הישראלי (שהיה אגב המנחה של ברננקי לדוקטורט באוניברסיטת MIT) יעשה את אשר הוא מבטיח לעשות וברננקי יעשה את מה שהוא מבטיח לעשות, השקל ימשיך להתחזק עד שהמשק יטבע בים הדולרים שיחנוק את המדינה. מצב כזה יכפה על פישר הורדות ריבית דרסטיות.