כמו אלביט מערכות וטבע כך גם אלביט הדמיה היא אחת מקבוצת "העשור הבא" שלנו ולאורך 5 השנים האחרונות, למרות התשואה האדירה שהעניקה המניה למשקיעיה, היא גם ההמלצה שמאז 2003 הייתה השנויה ביותר במחלוקת.

מאז תחילת 2003 ועד לימים מזועזועי-תקשורת אלו הטענה שלנו היא שבכל פעם שהמניה מתדרדרת נוצרת הזדמנות קניה כי הפוטנציאל העתידי במניה, למרות העליות עד כה, הוא עדיין גדול בהרבה מהסיכונים של שוק ההון. ננסה להסביר את התזה שלנו. הסיבה, לדעתנו, שמשקיעים חוששים ממניות מהסוג של אלביט הדמיה היא כי קשה מאוד להעריך, בצורה כלכלית, יזמות ואלביט הדמיה היא כולה יזמות. הקושי בהערכת יזמות הוא שמרחיק אנליסטים מסיקור המניה.

אבל יזמות כשלעצמה אינה מעלה מניה מ 3.5 ל 60 דולרים בתוך 5 שנים. רק יזמות שבאופן עקבי ולאורך זמן יוצרת הצלחות עסקיות יכולה לעשות זאת. יזמות שיוצרת, לאורך זמן, הצלחות עסקיות היא שמביאה משקיעים. אחרי הספור של אם-סיסטמס אנשים עמדו בתור להשקיע במיזם החדש של דב מורן מבלי שאפילו ידעו במה המדובר על זה אנחנו מדברים.

המניה הזו עלתה בוול סטריט (ובבורסות אחרות) כפי שעלתה כיוון שיותר ויותר משקיעים מבינים שליזמות שמציגה אלביט הדמיה יש את התמיכה העסקית של מיין סטריט, יש ליזמות הזו את מה שנקרא Business credentials. במילים אחרות ופשוטות יותר, יותר ויותר משקיעים מאמינים שלהנהלת אלביט הדמיה ובמיוחד לעומד בראשה, מוטי זיסר, יש את "מגע הזהב". אבל גם "מגע של זהב" זה עניין שעל גביו אי אפשר לבנות תיאוריות של אחזקה לטווח ארוך כי טבעו של מזל הוא שאם אינו מגובה בהצלחות עסקיות בטווח הארוך הוא הופך לביש-מזל, לפחות בעיני התקשורת הפיננסית.

פרוטאליקס ביו-ת'אראפיוטיקס (PLX ) הוערכה שנתיים, עד לספטמבר האחרון, בערכים שבין 2 ל 3 מיליארד דולרים. החברה שווה היום 238 מיליון. למה הוערכה שנתיים בערכי שמיים כאלו? בגלל מוניטין היזמות מגובה ההצלחות של אלי הורוביץ וד"ר פיליפ פרוסט. מדוע נפלה כך ההערכה? כי במקרה של PLX (שלא כמו בטבע או אייבקס) ההצלחה העסקית מאחרת לבוא.

אז על מנת להתמקד בסיבה האמיתית לתשואה המופלאה שהמניה הזו הניבה למשקיעיה היינו אומרים שהנכס העיקרי של החברה, נכס שמוערך יותר ויותר ע"י משקיעים ברחבי העולם, הוא יכולתה של ההנהלה להפוך מיזמים לכסף. הטענה המובילה בעבר (שעד היום נשמעת מפעם לפעם) נגד השקעה ארוכת טווח באלביט הדמיה הייתה גורם הסיכון הגבוה שהחברה לקחה בתחום היזמות הנדלני"ת בעיקר (אבל לא רק).

אם בוחנים את רמות סיכון של היזמויות השונות של החברה בתחילת דרכן, על סקלה שבין 1 ל – 10, גורם הסיכון ההתחלתי באלביט התקרב ל – 10. זה נכון לגבי פרויקטים של בניה ומרכזים מסחריים בהונגריה או במרכז אירופה או בכניסה לתחום המלונאות בתקופות קשות או ביזמות החדשה בהודו וכמובן זה נכון בסיכונים שלקחו בתחומים הטכנולוגיים בהם מעורבת החברה. הסיכונים, בתחילת הדרך, בכל פרויקט שהחלה החברה הזו נראו נוראיים, מפחידים וממונפים לעייפה.

מניה של חברה שמייצגת רמות סיכון, כפי שהציגה ועדיין מציגה אלביט הדמיה, אינה עולה בערכה פי 17 בחמש שנים אלא אם המשקיעים מאמינים שהיזמויות, למרות הסיכון הגבוה, נעשות באמצעות אסטרטגיה בעלת קבלות. כלומר, אם, לפני 5 שנים, אלביט הדמיה הייתה רוכשת % 80 משטח בלתי מפותח, שנמצא בעיר בשם Chennai שבהודו, ומשקיעה לשם כך 135 מיליון דולרים מכספה אין ספק שבעלי המניות היו בורחים מהמניה בבהלה ("איך יחזירו ההשקעה? בהודו?) אבל היום, לאחר "הסיבובים" הענקיים במרכז ובמזרח אירופה, שם נשאלו בעבר בדיוק אותן שאלות, המשקיעים אומרים, "וואו, כאן יגרפו הון".

הנהלת אלביט הדמיה הצליחה, באמצעות העובדות, להוכיח למשקיעים שהיא יודעת לבחור ולחדור לתחומים מסוכנים מאוד ובעלי פוטנציאל עתידי, להשביח אותם ובסוף הדרך לעניין גופים גדולים ושמרנים בקניה של הנכס המושבח, במחיר שהוא בהרבה גבוה מהשקעתה של אלביט.

ולמרות כל ההצלחות, בוול סטריט ובמיין סטריט, אלביט היא "חיה משונה" למשקיעים ולמומחים. באתרים הפיננסיים למשל מופיעות, כמתחרות, חברות כמו אמפ"ל, קבוצת המלונות ריץ-קארלטון, סימנס מדיקאל וכמותן. האם אלו דומות לאלביט הדמייה? בכלל לא.

משקיעים רבים נכנסו בשנים האחרונות לאלביט הדמיה בגלל ההשקעות בחברות ההי טק אינווסטק וגמידה-סל, הראשונה בתחום הסרת גידולים סרטניים באמצעות גלי קול והשנייה מהמובילות בעולם בתחום פיתוחם של תאי גזע. אהרון קצמן, שעוקב אחרי נ"ע ישראלים באתר המאוד פופולארי, www.seekingalpha.com טוען, בכתבה מה-13.1 שהירידה לאחרונה של המניה, מכ 60 לכ – 45, ירידה של כ - % 25 מהווה הזדמנות קניה נדירה, "הירידה היא מתנה גדולה" למי שמחפש השקעות מעניינות הוא כותב וגם הוא מניח הדגש על הקטע הטכנולוגי.