עוד יהיה יותר גרוע - לפני שיהיה יותר טוב

וכל זה בתנודתיות גבוהה מאוד
רונן אביגדור |

בעוד במניות, הירידות בישראל בהחלט מתבקשות, לאור המתרחש בארה"ב, באג"ח הסיפור שונה לחלוטין – הירידות אצלנו מוגזמות ומייצרות הזדמנויות קנייה, לכל אורך הקו.

בארה"ב – הפחד חוזר ואיתו גם הירידות במניות והריצה למקלט בטוח באג"ח (Run to safety). כל "התרופות" המוניטריות (הזרמת הנזילות למערכת הבנקאית, הורדת הריבית בשיעור של 0.25% עד 0.50% הצפויה החודש) מתקשות להשפיע, לנוכח נתוני התעסוקה הגרועים ומדד מנהלי הרכש היצרני שהיה בעייתי מאוד, המחדדים את ההכרה כי תהיה פגיעה בצריכה הפרטית – מנוע הצמיחה של המשק האמריקאי. משם – הדרך לפגיעה משמעותית בצמיחה קצרה מאוד.

לא הכל רע – העובדה כי הפער בין ריבית הליבור לבין אג"ח ממשלתי לאותה תקופה, יורד, מעידה על ביטחון של המשקיעים בצעדיו של הפד ועל הקלה בתחושת מצוקת הנזילות של המערכת הבנקאית.

למרות הירידות ברבעון הרביעי ומתחילת השנה – מכפיל הרווח החזוי של ה- S&P500 גבוה מזה המחושב כיום, בשל הצורך להנמיך תחזיות רווח של חברות רבות הנפגעות מהמשבר.

שורה תחתונה : עוד יהיה יותר גרוע, לפני שיהיה יותר טוב... וכל זה בתנודתיות גבוהה מאוד.

בישראל

מניות: ההתנתקות מארה"ב הסתיימה:

מתחילת הרבעון הרביעי, הצליח מדד ת"א25 להתנתק, כפי שחזינו, ממדד ה- S&P500 ובצדק רב, לנוכח מצבו המשופר של המשק הישראלי בהשוואה למשבר הכלכלי בארה"ב (ת"א25 עלה בכ-3% כולל הירידות היום, בהשוואה לירידה של כ-7.5% של ה- S&P500 באותה תקופה).

חידוש הפאניקה בארה"ב מקרין גם עלינו ומקשה על המשך "ההתנתקות". זאת לא רק פסיכולוגיה, כיוון שאי אפשר להתעלם מהשפעות שליליות ברורות שתהיינה להאטה הכלכלית בארה"ב על תוצאות כספיות של חברות ישראליות רבות החשופות בפעילותן לארה"ב.

שורה תחתונה: לעת עתה, חוזרים למתאם גבוה לשוק המניות האמריקאי.

אג"חים: הירידות אצלנו מוגזמות ומייצרות הזדמנויות קנייה, לכל אורך הקו.

מתאם שלילי בין האג"חים בישראל ובארה"ב - מדוע? מה הסיבה שבמניות יש מתאם חיובי חזק בין ארה"ב לישראל ואילו באג"חים המתאם הפוך? כנראה בגלל שהמשקיעים בישראל חוששים ממימושים של "זרים" באג"חים בישראל, במסגרת הקטנת החשיפה לשווקים מתעוררים ורכישת אג"ח ממשלתי אמריקאי בתשואות ריאליות שליליות (Run to safety).

הסבירות של תסריט זה לא גבוהה מהתסריט ההפוך, לפיו ב-Spread של כ-2.3% בין אג"ח ל-10 שנים בישראל ובארה"ב, יתחילו זרים לרכוש כאן אג"חים ובעוצמה רבה. חומר למחשבה...

דווקא הנתונים החדשים שנכנסו השבוע, אמורים היו לתמוך בשוק האג"ח הישראלי. התחזקות השקל מקטינה את הסבירות להידוק הריסון המוניטרי ע"י בנק ישראל. פישר ימשיך, אמנם, להעלות את הריבית במהלך הרבעון הראשון של 2008, אולם חידוש ההתחזקות של השקל והמדדים השליליים הצפויים בינואר ופברואר מאפשרים לפישר מרחב תמרון וגמישות. הרבה תלוי במדד דצמבר שיתפרסם החודש, בהתנהגות השקל ובמחירי הסחורות וחומרי הגלם בעולם.

ברקע – עדכון כלפי מעלה של ביצועי המשק הישראלי ב-2007 ועודף פדיון צפוי בשוק האג"ח בחודשים הקרובים, ללא ספק גורמים התומכים בשוק אג"ח חזק במהלך הרבעון הראשון של 2008.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.