תקציר ע"א 9922/02 (טרם פורסם) • בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים • לפני כב' השופטות: מ' נאור, א' חיות, ד' ברלינר • ניתן ב-22.8.2007•המערערת: רשות השידור • המשיבה: שפ"מ - שידורי פרסומות מאוחדים

העובדות

---------

שני הצדדים נתקשרו בחוזה מתמשך, החל משנת 1993. בעת כריתת החוזה, שני הצדדים חשבו, שהעסקה אינה חייבת במע"מ. החוזה "שתק" בעניין זה, ולא קבע מי אמור לשאת חבות במע"מ, אם היא תחול.

ההתנהלות העסקית הייתה כזו, ששפ"מ [להלן - "המשיבה"] גובה תשלום מן המפרסמים, ומעבירה את העמלה לרשות השידור [להלן - "המערערת"].

המערערת היא מלכ"ר (תאגיד סטטוטורי שהוקם מכוח החוק). בגין העמלה שקיבלה המערערת, המשיבה לא הוציאה חשבונית. המשיבה גבתה עמלה מן הסכומים שגבתה ועל העמלה הזאת שילמה מע"מ.

רשות מע"מ [להלן - "הרשות"] בדקה והודיעה, שהמשיבה נותנת שירותים שחייבים במע"מ, ולכן היא אמורה להוציא חשבונית בגין שירותים אלה (להוציא חשבונית למערערת על סכום העמלה שלה, ולא להוציא חשבונית למפרסם בגין העמלה שגבה).

בעבר, לחברה אחרת (לא המשיבה), הרשות התייחסה כזרוע ארוכה לעניין גביית העמלה מן המפרסמים ולכן, לא חייבה אותה במע"מ. לאחר תקופה, הרשות פנתה לחברה האחרת ואמרה לה שהעסקה חייבת במע"מ.

נשאלת השאלה: האם נותן השירות (המשיבה) רשאי להוסיף את סכום המע"מ כדי שמקבל השירות (המערערת) ישלמה? או שמא נותן השירות (המשיבה) סופג את המע"מ ?

בעבר, המפרסמים הם ששילמו את המע"מ למשיבה ואילו כיום, הרשות רוצה שבעסקה שבין המשיבה למערערת, המע"מ ישולם. מדובר יותר בשאלה חוזית, כי בכל מקרה, המע"מ שולם על העמלה.

נקודות המחלוקת

כאמור, בעבר, על העמלה המפרסמים שילמו מע"מ. כעת רשות מע"מ טוענת, שבעסקה שבין המערערת למשיבה אמור להיות מוטל מע"מ.

בדיון הראשון, בבית המשפט המחוזי, נקבע שלאור סעיף 6 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [להלן - "חוק מע"מ"], מוטלת חובה על המערערת להוסיף את סכום המע"מ.

להלן לשון הסעיף:

6. "הוטל מס על עסקה...לאחר שהוסכם על העסקה רשאי העוסק לדרוש מהקונה שישלם לו את סכום המס או סכום המס הנוסף שנתחייב בו העוסק, זולת אם נקבע אחרת בהסכם או בכל דין הדן בפיקוח על המחירים."

בית המשפט המחוזי נטה לראות בחיוב המע"מ, כנסיבות המתוארות בסעיף 6 לחוק, ולכן חייב את המערערת בתשלום המע"מ. המערערת טענה, שבהסכם נקבע שהסכום שהמערערת תשלם למשיבה הוא סופי. כמו כן סעיף 6 נועד למצב של שינוי חוק, ולא למצב של שינוי עמדה של רשות מע"מ.

דיון ומסקנות

הכלל המנחה בפסיקה הוא, כי בהיעדר הוראה אחרת בחוזה, במפורש או במשתמע, המע"מ נכלל במחיר העסקה.

הסיבות לכך הן כדלהלן:

● לעוסק (המוכר) יש צורך לברר: האם העסקה חבה מע"מ, אם לאו, ולכן חזקה עליו שהוא בירר, אם העסקה חבה במע"מ. מתוך הנחה זו, אם העוסק קבע את המחיר, אזי הוא עשה זאת, כנראה, לאחר שהביא בחשבון את שיקולי המע"מ.

● מסתמך על דיני חוזים ונותן ודאות לקביעת מחיר.

לפיכך, ניתן היה לחשוב שהתשובה תהיה שונה. שני הצדדים טעו וחשבו, שהעסקה אינה חבה במע"מ, אזי האם יהיה ניתן להפעיל את הוראות סעיף 6 לחוק ?

אולם, כבר נקבע בנסיבות דומות, שגם במקרה כזה, החובה היא על המוכר (נותן השירות). לפיכך נשאר לדון, האם תחולת סעיף 6 לחוק מע"מ יכולה לגרום שהמערערת, ולא המשיבה, תהיה חבה במע"מ ?

לדעת בית המשפט העליון, סעיף 6 לחוק מע"מ נועד למקרה של שינוי חוק, ולא לשינוי עמדה ללא שינוי חוק.

הערעור התקבל.

המידע באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ