המניות הקטנות שבשורה השלישית הפכו לאחרונה להיות הלהיט של הבורסה. כמעט כל הודעה של חברת יתר מקפיצה את המניה, או לחילופין - כל קפיצה במנית יתר (ללא הודעה) גוררת חרושת של שמועות וגורמת למניה להמשיך לזנק. לכאורה, המצב נראה הגיוני, כולם מנסים לעשות תשואה גבוה ומהר, אבל מי שוותיק בביזנס הזה שקוראים לו שוק המניות, יודע שהתנהלות הבורסה היא מחזורית וכי יש כללים ברורים למחזוריות הזו. הטירוף סביב המניות הקטנות, הוא שלב קריטי - השלב הלפני אחרון.

לפני שנגיע לשלב הלפני אחרון, נתחיל בשלב הראשון. בורסה זה עולם של השקעות, והשקעות זה עניין של בחירה מול אלטרנטיבה. המשוואה הבסיסית היא בין הריבית במשק לבין התשואה על ניירות הערך. בינואר 2003 ביצע בנק ישראל מהלך של הורדת ריבית ולימים ברור שזו הייתה תחילתה של תקופה בה הבורסה עלתה מרמה של 290 נקודות לרמה של מעל 1000 נקודות היום והריבית המשיכה לרדת עד לרמתה היום.

הורדת ריבית ראשונה משאירה את המשקיעים בשוק אדישים וסקפטיים אבל המקצוענים האמיתיים, אלו שעוקבים אחר המהלכים הגלובליים, כבר מתחילים להיכנס, ולאן נכנסים - למניות הכבדות כמובן. במצב בו הבורסה נמצאת בתקופה כל כך קשה, ניתן למצוא בקלות מניות כמו בזק והבנקים, שנסחרות בחצי מחיר. אז איזו סיבה יש ללכת ולחפש מניות קטנות בעלות סיכון גדול כאשר ניתן לעשות על הגדולות והבטוחות תשואה של 100% ויותר?

במהלך 2003 הריבית המשיכה לרדת ומניות הבורסה ובראשן המניות הגדולות המשיכו לעלות. במשך השנים - 2004-2005-2006 המדדים המשיכו לעלות, הריבית המשיכה לרדת והדיסקאונט של מניות השורה הראשונה הלך ונסגר. בתי ההשקעות, שהם אלו המקצוענים שזיהו בתחילת 2003 את תחילת תהליך הורדת הריבית, חייבים היו להמשיך להציג תשואה עבור לקוחותיהם ומאחר והדיסקאונט הברור על מניות השורה הראשונה הלך ונסגר, הם עברו למניות השורה השניה בבורסה וכך ראינו את בתי ההשקעות נכנסים להשקעה בלא מעט מניות שורה שניה ועושים תשואות גבוהות מאוד על חברות נדל"ן או נכנסות כבעלי עניין בכל מיני חברות שורה שניה אחרות.

היום ברור שמנהל השקעות לא יכול לעשות תשואה עודפת על מתחריו בדרך של השקעה במניות שורה ראשונה וגם במניות השורה השניה זה לא כל כך פשוט. לכן הגיע השלב השלישי - מניות השורה השלישית. בכדי להגיע לתשואה עודפת חייבים מנהלי ההשקעות להרחיק לכת עד למניות הקטנות שביתר ובחלק גדול מהמקרים הם גם מצליחים לעשות תשואה יפה. האם גם אתה יכולים? הסיכוי הוא קלוש ביותר.

המניות הקטנות נמצאות מתחת לרדאר של המשקיע הקטן, או במילים אחרות, אף אחד לא ישים לב למניה שנסחרת במחזור של 20 אלף שקל בחודש. אבל בעלי אותן חברות קטנות, בכדי לקדם את ענייניהם ובכדי לשכנע את המשקיעים להיכנס להשקעה במניית החברה שלהם, הם הולכים לבתי ההשקעות וחושפים את מרכולתם. בעלי החברות הקטנות עושים פרזנטציות בפני האנליסטים ומנסים לשכנע אותם שהנייר ראוי להשקעה. במצב שבית ההשקעות השתכנע, הוא מתחיל להזרים כסף, וערך המניה מתחיל לעלות בצמוד למחזורי המסחר.

כאשר מחזורי המסחר מתחילים להתרחב, המניה נכנסת לתחום הראדאר של המשקיע הפרטי והוא מתחיל להתעניין. עד שהוא מחליט להיכנס להשקעה, בית ההשקעות במקרה הטוב כבר נמצא בפוזיציה שמנה, או במקרה הרע, מבחינת המשקיע הקטן, מתחיל לממש.

השלב הנוכחי, הוא פחות או יותר השלב בו כל השוק מחפש את ההזדמנויות במניות הקטנות, אלו שיכולות לתת תשואה של עשרות אחוזים בפרק זמן קצר ודוגמאות לכך, לא חסר. הסיפור של לייפוייב הוא דוגמה אחת, פאנגאיה נדל"ן, שזינקה אתמול (ד') כ- 34% במחזור השישי בגודלו בבורסה על רקע הודעה בדבר מו"מ לרכישת קרקע ברוסיה, היא דוגמה שניה. בקיצור הספקולנטים חוגגים כי הם יודעים שהם נמצאים לקראת סוף המחזור החיובי בבורסה. השלב הנוכחי הוא השלב הלפני אחרון, השלב בו המניות הקטנות חוגגות.

כבר בתחילת השנה היה ברור ש-2007 הולכת להיות השנה של מניות השורה השלישית, ואם תשאלו אותי, המניות הללו ימשיכו להשתולל ולהניב תשואה יפה מאוד בתקופה הקרובה למי שיודע לרכב על סוס פראי ועל זה יאמר - אל תנסו את זה בבית. כמו שכבר הזכרתי, כמעט כל מניה שנכנסת לראדאר שלכם, הייתה על הראדאר של איזה בית השקעות, שבועות ספורים קודם לכן - מחזורי המסחר יספרו לכם הכל.