המנוחה נפטרה ממחלת הסרטן, בהיותה בת 43 שנים, והותירה שני ילדים קטינים במועד פטירתה: הבת, כיום בת 18.5. שנים והבן כיום בן 17.5 שנים. המנוחה אושפזה קודם לפטירתה ועם גילוי מחלתה בבית חולים בינואר 2001 ונפטרה לאחר כ- 6 חודשים מבלי שעזבה את בית החולים.

הקטינים הם הזוכים העיקריים בעיזבון אמם, עיזבון הכולל כספים ונכסי מקרקעין, בשווי של למעלה מ-6,5 מיליון דולר. הם הגישו, באמצעות אביהם, התנגדות לקיום הצוואה.

הקטינים ממקדים את התנגדותם באי מינויו של עורך הצוואה ומנסחה - עורך הדין ד. ר., כמנהל עיזבון ו/או מנהל הקרן אליה יכונסו נכסי העיזבון. לטענתם, עוה"ד נטל חלק מהותי, תיכנן והגה את מבנה הוראות הצוואה, כך שאם זו תקויים על כל הוראותיה, יהיה הוא עצמו הזוכה העיקרי בעיזבון אמם, ונהנה כדי 60% מהיקפו. זאת בעקבות סעיף בצוואה הקובע כי שכר הטרחה שלו יהיה 3% + מע"מ בכל שנה, במשך 17 שנים = 60% מכלל העיזבון.

סעיף 35 לחוק הירושה קובע בין היתר, כי צוואה לטובת מי שלקח חלק בעריכתה או היה עד לעשייתה, בטלה. הסעיף בא למנוע קיומה של השפעה בלתי הוגנת על צוואה.

בית המשפט קיבל את התנגדות ילדי המנוחה וקבע כי קיימים סעיפים בצוואת המנוחה, (שכאמור, נוסחה ע"י עורך הדין) "המדברים בעד עצמם" והמצביעים על תכנונו המוקדם של עוה"ד את מנתו וזכייתו שלו, העולה על מנתם של הילדים - (60% לו, אל מול 40% להם) זאת, היה ותקוים הצוואה כלשונה.

בעת שהיתה המנוחה מאושפזת, חתמה היא על יפוי כח כללי לטובתו של עוה"ד, על פיו ביצע הוא עבורה פעולות כספיות שונות (לרבות הפקדת שכרי דירה מדירותיה בנווה צדק- יפו, ותשלומים שונים), כל זאת בחייה של המנוחה.

שלשה חודשים לפני פטירת המנוחה, באמצעות יפוי הכח הכללי (לא הוצג על ידי עוה"ד כל מסמך אחר בחתימת המנוחה) פתח עוה"ד חשבון בסניף בנק הפועלים, אליו "כינס" עוה"ד בחייה של המנוחה, את כל כספיה, וכך נותר החשבון גם לאחר פטירתה, ועד אשר מונה ע"י בית המשפט מנהל עיזבון זמני. לעניין זה יודגש כי סירובו של עוה"ד להעביר תכולת חשבון זה לחשבון אשר נפתח על שמו של מנהל העיזבון הממונה, הצריכה החלטה שיפוטית.

יומיים לאחר הלווית המנוחה, העביר עוה"ד מחשבונה של המנוחה, לחשבונו הפרטי, סך של כ- 300,000 ש"ח; העביר את רכבה של המנוחה לחזקתו; תפס תכשיטיה של המנוחה שהיו בביתה של המנוחה, והעבירם לכספת על שמו בנאמנות עבור הבת. (שוויים ובנוסף - כל תכולת הבית סך כ-1,250,000 ש"ח); העביר מסמכי המנוחה אשר היו בביתה - באמצעות חברה לחיים, לידיו; הוציא סך של 60,000$ מכספת על שמה של המנוחה ואמה, על ידי חברה לחיים של המנוחה, ומסרם לידיו, כעולה מן הראיות: 20,000$ העביר בעת ההיא עוה"ד לידי חברה לחיים של המנוחה, על חשבון מנתו בצוואה.

לבית המשפט פנה עוה"ד לראשונה, בבקשה ליתן צו מניעה האוסר על אבי הקטינים להיכנס עם ילדיו הקטינים, לביתם, וזאת חודש לאחר פטירת המנוחה, ואולם, עד למינויו של מנהל העיזבון הזמני ובמהלך שנה וחצי מעת פטירת המנוחה, הגדיר עצמו עוה"ד בפניותיו לבית המשפט, כמנהל עיזבון המנוחה עפ"י צוואתה.

כבר מכאן ניתן ללמוד, ועל פי רוח הצוואה, לרבות אופן עריכתה, נסיבות עריכתה, כי עוה"ד הוא זה שהגה את "בניית" הוראות הצוואה, קביעת ושזירת מנתו שלו, באופן סמוי, כך שאלה במצטבר, מובילים למסקנה, כי התקיימו תנאיו של סעיף 35 לחוק הירושה, וכי עוה"ד הוא הנהנה העיקרי מעיזבון המנוחה, בכ- 60% מהעיזבון, ויותר ממנתם של ילדי המנוחה-לשניהם בצוותא.

מעדותו של עוה"ד עולה כי חברותו רבת השנים עם המנוחה וייצוגו אותה בהליכי הגירושין מאבי הקטינים אשר היו טעונים ביותר, נתנו אלה אולי אותותיהם בהזדהותו המלאה עם המנוחה, ומאחר ולא ניתן לשמוע את המנוחה, אלא אודותיה, קשה לערוך את האבחנה בהוראות הצוואה בדבר רצונותיה, אל מול רצונותיו של עוה"ד, ואין לנו אלא לראות את שאנו רואים בצוואה - ובמשמעותה.

מעדותו שלו, ולעניין שכר טרחתו מניהול הקרן במשך 17 שנים, עולה כי המנוחה לא הבינה ולא יכלה להבין את משמעותו של סעיף 4 ח' לצוואה (כי 60% מעזבונה יהיו לעוה"ד) ובשל מלחמתה הקשה על חייה, בעת ההיא (ששה שבועות קודם פטירתה, עת חתמה על הצוואה) ברור מהעדויות כי המנוחה סמכה על עוה"ד, וניתן אך להצטער על כי ניצל את אמונה בו כפרקליטה, וכידידה הטוב, ותחת לממש את רצונה האמיתי - כי עיזבונה יועבר במלואו לילדיה, דאג הוא בעיזבונה - לעתידו שלו.

מתוך כלל הראיות אשר הובאו, שמיעת חבריה הקרובים, אלה שהיו עמה וסעדו אותה בחודשים האחרונים לחייה, ואשר במהלכם חתמה המנוחה על צוואתה, עולה בוודאות, כי ביקשה ורצתה כי ילדיה הם אלה שירשו את עיזבונה.

עוד עולה , כי עוה"ד עליו סמכה, לא הבהיר לה ולא הסביר לה ולא קיבל את הסכמתה כי לפי המבנה והתכנון שלו את הוראות הצוואה הרי שכאשר יגיע נ. לגיל 29 שנים ובאותה עת תהיה מ. בת 30 המועד בו על פי הצוואה, מבקשת היא כי יקבלו את העיזבון בחלקים שווים ביניהם, הרי שהיקפו ושוויו יהיה מופחת ב- 60%, ממה שביקשה להוריש לשני ילדיה.

לפיכך, הורה בית המשפט על צו לקיום הצוואה למעט ההוראות המתייחסות לעורך הדין.