הסכם פרישה שנחתם בנסיבות אשר נגועות בחוסר תום לב
עובדות
-------
גוליאן צפורה (להלן - העובדת) עבדה בבזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן - המעבידה) במשך 33 שנים ופרשה מעבודתה בעקבות מצבה הרפואי. העובדת טוענת כי הינה זכאית לתנאי הפרישה שקיבלו עובדים אחרים במסגרת הסכם פרישה קיבוצי וכן טוענת כי זכאית לפיצויים בגין עגמת הנפש, הכאב והסבל אשר נגרמו לה לטענתה בעטיה של התנהגות המעבידה כלפיה ובנסיבות חתימתה על הסכם פרישה שנעשתה בתנאי כפיה, עושק, הטעייה וניהול מו"מ שלא בתום לב, כמשמעותן בחוק החוזים (חלק כללי).
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק
-----------------------------------
בית הדין קיבל את התביעה וקבע כי המעבידה ניצלה את מצבה החלש והרגיש של העובדת ומיהרה להחתים אותה על הסכם פרישה מקפח, לעומת הסכם הפרישה הקיבוצי, בנסיבות בהן יכולת ההתנגדות וכושר השיפוט של העובדת לא היו במיטבן, וזאת בלשון המעטה. ניתן אף לראות בהתנהגותה זו של המעבידה "מחטף" שמטרתו לגרום לעובדת להסכים לתנאי הפרישה המקפחים, תוך ניצול ציני של הנסיבות (מצבה הנפשי הקשה של העובדת), נסיבות שיש בהן אף כדי להצביע על מצב של חוסר תום לב וכפיה.
בית הדין דחה את גרסת המעבידה וקבע כי, במעמד חתימת הסכם הפרישה בבית החולים, העובדת היתה משוללת גמירות דעת לחתום על הסכם הפרישה. זאת בשל מועד החתימה (ימים ספורים לאחר שהעובדת ניסתה לשים קץ לחייה), מקום החתימה בבית החולים בעת שעברה בדיקות רפואיות, תוכן ההסכם שכלל טענה, שלא התברר האם היא נכונה אם לאו, בדבר הליכי משמעת המתנהלים נגד העובדת, נסיבות החתימה (ללא שהות לחשוב, לבחון או להתייעץ עם אחר בדבר החתימה על ההסכם), התנהגות העובדת לאחר החתימה ניסתה לחזור בה מחתימתה באותו היום, ובהמשך שבתה שביתת רעב במשרדי המעבידה.
כידוע, תוקפו של חוזה מותנה בגמירות הדעת של הצדדים לחתום עליו. בהיעדר גמירות הדעת של העובדת, מוטל בספק תוקפו של החוזה (הסכם הפרישה). נסיבות החתמת העובדת על הסכם הפרישה בבית החולים, לאחר ניסיון התאבדותה, מבלי לאפשר לה להתייעץ או לשקול את האמור בהסכם טרם חתימתה, הינם מעשה כפיה כהגדרתו בסעיף 17 לחוק החוזים. לפיכך, רשאית העובדת לבטל ההסכם. לעומת זאת, בית הדין דחה את טענת העושק אותה העלתה העובדת.
חובת תום הלב חלה כבר בעת המשא ומתן לכריתתו של חוזה, סעיף 12 לחוק החוזים. נטייתו של בית הדין היא להרחיב את חובת תום הלב הנהוגה בדיני החוזים בעת שמדובר ביחסי עובד מעביד כיוון שמדובר בחוזה יחס.
גם במקרה דנן, חלה חובת תום הלב ואף נדרשת רמה גבוהה במיוחד של תום לב מהמעביד, כיוון שהסכם הפרישה משפיע בצורה ישירה על איכות חייו של העובד לאחר פרישתו ממקום העבודה. התנהגות המעבידה כלפי העובדת, לאחר תקופת עבודה של למעלה מ-30 שנה, נגועה בחוסר תום לב בניהול הליכי הפרישה של העובדת. עגמת הנפש שנגרמה לעובדת כתולדה של התנהגות העובדת בכל הנוגע לפרישת העובדת, מצדיקה תשלום פיצויים.
לעניין הנזק הממוני שנגרם לעובדת לטענתה, בית הדין דחה את תביעת העובדת לפיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לה. כמו כן, בית הדין פסק שלא ניתן להחיל את הסכם הפרישה הקיבוצי שנחתם בשנת 1994 על פרישת העובדת בשנת 1993.
לעניין נזק שאינו ממוני, בית הדין קבע כי זהו מקרה קשה וחריג המצדיק פסיקת פיצויים לא ממוניים. זהו מקרה של ניצול לרעה במצב אשר דווקא בו על המעביד להתאזר בסבלנות.
על המעבידה לפצות את העובדת בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה וזאת עקב נסיבות חתימת הסכם הפרישה שהיו בחוסר תום לב משווע מצידה של המעבידה, וכן תוך מעשה כפייה כאמור בסעיף 17 לחוק החוזים. כמו כן, העובדת זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהגותה של המעבידה.
העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
גילוי מרצון
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.
גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?
רשות המסים השיקה מחדש את נוהל הגילוי מרצון במטרה להחזיר מיליארדים לקופת המדינה ולאפשר לנישומים להסדיר חובות עבר בלי הליך פלילי; טיעונים בעד ונגד, והאם ביטול האנונימיות הוא שגרם לתכנית הנוכחית להיות פחות אטרקטיבית?
גילוי מרצון חזר, והפעם עם פנים חדשות. רשות המסים הכריזה אמש על השקת הנוהל מחדש, שמאפשר לנישומים לדווח על הכנסות או נכסים שלא דווחו בעבר, לשלם את המס המתחייב ולקבל חסינות מהליך פלילי. להרחבה ראו כאן - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי. הרעיון הוא די פשוט: מי שיבוא מרצונו ויסדיר את חובו, לא יועמד לדין. אבל השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהזדמנות אמיתית או בתוכנית שתרתיע יותר מאשר היא תעודד, בעיקר כי מדובר בבקשה שמית ולא אנונימית כפי שהיה בעבר.
תחשבו על התרחיש הבא - מגיע נישום וחושף את הרווחים שלון בחו"ל מקריפטו. אומר לו פקיד השומה, תשלם X, לנישום אין אפשרות לערער או לחזור בו מהחשיפה. הוא יכול לנסות לשכנע את פקיד השומה שהמס גבוה מדי, אבל אין לו אפשרות לסגת, כי אפשר להשתמש במידע שנחשף, ואז גם החבות הפלילית קיימת. כלומר, זו דרך חד כיוונית, אי אפשר להתחרט, והנישומים "בידיים" של פקידי השומה. קחו גם בחשבון שאם מדובר בקריפטו צריך להביא אסמכתאות כדי לנתח את הרווחים על פני השנים - לרבים אין את המידע הזה ולא תמיד ניתן להשיגו, וגם שבינתיים אין הקלות של הצמדה וריבית. אז המוטיבציה לגלות על הון בחו"ל וגם בארץ (לרבות מכר דירה) לא מאוד גדולה, אבל יש גם יתרונות ללקוחות ובעיקר הידיעה שלא מחפשים ולא רודפים אחריהם. הם יכולים לישון טוב בלילה.
המדינה צריכה כסף - אולי יהיו הקלות בגילוי מרצון בהמשך
המדינה נמצאת בתקופה של הוצאות כבדות: מלחמה ארוכה, התחייבויות תקציביות ותשלומים הולכים ותופחים. גילוי מרצון נותן לממשלה דרך מהירה להכניס מיליארדים לקופת המדינה מבלי להטיל מיסים חדשים על כלל הציבור (כפי שעשתה עם המס על הרווחים הכלואים). מצד שני, גם לנישומים יש כאן רווח ברור: מי שמחזיק הכנסות לא מדווחות יכול להסדיר את מעמדו, לשלם את חוב המס ולדעת שהוא 'נקי' משפטית ולישון טוב בלילה. העובדה שבקשה שלא תאושר לא תשמש נגד הפונה בהליך אזרחי או פלילי מחזקת את הביטחון. כלומר, המידע שנמסר לא יכול לשמש לרעתו, אלא אם הגיע לרשות בדרכים אחרות, או וכאן כאמור הבעיה - אם הנישום לא הסכים לשומה, ואז הכל נפתח מחדש. רשות המסים לא חשבה כנראה על הנקודה הזו עד הסוף, ויש סיכוי שתוך כדי תנועה היא תפתור אותה לטובת הנישומים. זה כנראה גם תלוי בהיענות, אם ההיענות תהיה מאכזבת, ינסו לתת עוד צ'ופרים ללקוחות. .
בפועל, חשוב לזכור שהודעת הרשות עוד מציינת כי היא "תוכל לעשות שימוש בכל מידע הקשור לבקשה לגילוי מרצון שהגיע אליה בדרך אחרת, או במקרים שבהם לא שולם המס או שהבקשה לא נעשתה בתום לב, או הוסתר חלק מהמידע הרלוונטי". .
- העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הטענות נגד ההליך ברמת המאקרו הן שלא ניתן לתת פרסם למעלימי רווחים והכנסות. העלמתם מס, זו עבירה פלילית, למה צריך ללכת לקראתכם? מבחינת הנישומים, סיכוי טוב שהם לא ירוצו להצהיר. הנוהל החדש פחות אטרקטיבי מהקודמים. הסיבה העיקרית היא ביטול האפשרות להליך אנונימי: בעבר נישומים יכלו לבדוק את מצבם בלי לחשוף זהות, ורק אחר כך להחליט אם להתקדם. כעת הכול גלוי מההתחלה - מה שעלול להרתיע רבים. מעבר לכך, הנוהל הנוכחי לא מבטל באופן אוטומטי קנסות, הצמדות וריביות. כך נוצר מצב שבו חוב ישן יכול לתפוח פי כמה. לדוגמה, נישום שלא דיווח על הכנסה של 100 אלף שקל ב־2015 היה משלם אז כ-35 אלף שקל מס. היום, במסגרת הנוהל, הוא עלול למצוא את עצמו מחויב ביותר מ-70 אלף שקל - אחרי ריבית, הצמדה וקנס גרעון. ומכאן עולה השאלה: העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהם בגילוי מרצון? צריך לסייג ולהגיד שבעבר במסגרת גילוי מרצון לא היה צורך לשלם מס גירעון ונראה שבסופו של דבר כך יהיה גם הפעם, אבל זה לא סגור.
