"סטנלי פישר עלול לחזור על הטעויות של קליין. אין ספק שצניחת הדולר מול השקל נובעת ממדיניות מוניטרית מרסנת מדי. כבר שנה שלמה שפישר משדר אי נחת ממצב שהריבית בישראל נמוכה או שווה לריבית הפד בארה"ב. התוצאה: ריבית בנק ישראל עלתה ב-2% בשנה שעברה (מ-3.5% ל-5.5%) במקביל לעליית ריבית הפד ל-5.25%. בנק ישראל התעלם מכוחות המאקרו התומכים בהתחזקות בשקל: עודף גדול בחשבון השוטף, וגידול בהשקעות של הזרים בישראל". כך פותחים בליד שוקי הון את הסקירה בוגע למדיניות המוניטרית של בנק ישראל.

בנוסף, לכלכלנים בבית ההשקעות לא ברור למה בנק ישראל העלה את הריבית באמצע המלחמה בצפון בזמן ששע"ח של השקל עמד על 4.43 שקל לדולר (לאחר ירידה מ-4.52 שקל לדולר בתחילת המלחמה). לפיכך, סבורים, כי ללא העלייה האחרונה בריבית, אולי הצניחה בשע"ח הייתה נמנעת.

לאור ההתחזקות בשקל והירידה במחירי הנפט בעולם, סבורים בלידר, כי האינפלציה בשנת 2006 צפויה להסתכם ב-0.8% בלבד (במקרה הטוב), נמוך מיעד האינפלציה של 1% עד 3%. בארבעת החודשים האחרונים של השנה האינפלציה צפויה להיות שלילית מצטברת בשיעור של כ- 0.9% לפחות.

ממה נובעת הקריסה באינפלציה?

1. ראשית, ירידה חדה במחירי הדלקים בשיעור מצטבר של 17% בחודשים ספטמבר-אוקטובר (תרומה למדד: 0.6%-). כנראה שגם בראשית נובמבר מחירי הדלקים ירדו.

2. תיסוף חד בשקל בשיעור של כמעט 4% מחודש אוגוסט. משמעות הדבר, ירידה של כ-0.6% במדד לפחות בשל ההשפעה על מחירי הדיור.

כמו כן, מדגישים בלידר, כי האינפלציה עלולה להיות נמוכה יותר, שכן סעיף הדיור עלול להפתיע כלפי מטה.