הותר בניכוי כהוצאה שכר טרחה לעו"ד

עמ"ה 530/04 אריה דגן נ. פקיד שומה אילת

המערער הינו יזם ואיש עסקים באילת ובשליטתו מספר חברות, ביניהן מול הים בע"מ (להלן – מול הים), אמדר חברה לפיתוח עירוני בע"מ (להלן – אמדר) ומגדלי אמדר בע"מ (להלן – מגדלי אמדר).

נושאי השומות נשוא הערעור הם, בעיקרם, כדלהלן: החלטת המשיב שלא להכיר כהוצאות ברות ניכוי בתשלומים שונים ששולמו לעו"ד רון גזית; סכום של 688,486 ₪ ששילמה אמדר לתשלום חובו של המערער למס הכנסה בגין שנים קודמות; הכנסה נטענת למערער בשנת 1999 כדיבידנד שקיבל ממול הים ואשר לא הצהיר עליה בדוח השנתי והחלטת המשיב שלא להכיר כהוצאה ברת ניכוי בתשלום סכום ששילם המערער לעו"ד שגב.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק

שכ"ט גזית המדובר בסכומים ששילמה במקור אמדר, כתשלומי שכ"ט לעו"ד גזית. המשיב לא הכיר באותם תשלומים כהוצאות ברות ניכוי מהכנסות אמדר. נוכח זאת, המערער הודיע למשיב, כי הוא מתקן את דוחותיו האישיים, באופן בו מייחס הוא את התשלומים כהוצאות בייצור הכנסתו האישית של המערער.

עולה בצורה ברורה מעדות המערער בעמ"ה 529/03, כי התשלומים ששולמו לעו"ד גזית בשנות המס בענייננו, לא היו עבור שירותים שניתנו בקשר לייצור הכנסתו של המערער (אלא שירותים לחברות רבות ושונות של קבוצת דגן). מעדות ומגירסאות המערער, נמצא כי טענתו מופרכת מאליה. הערעור נדחה לעניין זה.

תשלום אמדר עבור המערער ביום 19.5.1998 התקיימה פגישה בין המערער לבין פקידת השומה ובה ביקש המערער לפרוס תשלומי יתרת חובו למס הכנסה בגין שנים עברו, בסך 680,000 ₪, ל-27 תשלומים. יתרת החוב שולמה בפועל במהלך 1998 בשיקים המשוכים ע"י אמדר, תוך חיוב כרטיסו של המערער (בעל השליטה בה) באמדר, בגין אותה משיכה.

המשיב קבע בשומת המערער ל-1998, כי המדובר בהטבה שקיבל המערער מהחברה בשליטתו והוסיף סכום זה להכנסתו החייבת אותה השנה.

נדחית טענת המערער, כי מקור החוב הינו בעיסקה שעשתה אמדר עצמה. הראיות כולן מצביעות חד משמעית על כך שהמדובר בעיסקה אישית של המערער (ולא של אמדר), בחוב מס אישי של המערער (ולא של אמדר), בסיכום בין המערער לבין המשיב לתשלום אותו חוב אישי שלו (ולא של אמדר). נדחה ערעור המערער בעניין זה.

דיבידנד נטען מ"מול הים" בשנת 1999 בשנת 1988 נערך הסכם בין חברת מול הים שהיתה אותה שעה בשליטתו הבלעדית של המערער, לבין עו"ד שגב, בנוגע לתשלום שכר טרחתו. ב-1994 נערך "הסכם אופק", שעיקרו העברת מחצית השליטה והבעלות במול הים לחברת אופק.

במסגרת "הסכם אופק", הוסכם כי חוב שכר הטרחה לעו"ד שגב יהיה לחובו של המערער בלבד. בהתאם לכך, משהחליטה מול הים על חלוקת דיבידנד בשנת 1999, הוחלט על ידה כי מתוך מחצית הדיבידנד לא יועברו לידי המערער אלא 90%, כאשר יתרת 10% מאותה המחצית תיועד לתשלום שכר טרחתו של עו"ד שגב. המערער לא כלל הסכום הנ"ל בדוח הכנסותיו. המשיב קבע בשומת המערער, כי גם הסכום הנ"ל מהווה חלק מהדיבידנד שקיבל המערער ממול הים.

משהחליטה מול הים לחלק בין שני בעלי מניותיה דיבידנד, כשהמפתח לחלוקה הינו 50:50, משקיבל המערער 90% מסכום זה בהעברה ב"מזומן" ו-10% נוספים תוך השארתם בקופת מול הים לצורך תשלום חובו האישי של המערער לעו"ד שגב, דינם של אותם 10%, כדין יתרת 90% מאותו הסכום שהועברו לידיו ישירות. הערעור נדחה בפרק זה.

תשלומי המערער לעו"ד שגב המערער הורה למול הים להעביר לעו"ד שגב מתוך סכומי הדיבידנד שנצברו לזכותו בחברה, שכר טרחה. המשיב לא הכיר בדרישת המערער להתיר ניכוי התשלום כהוצאה שהוציא בייצור הכנסתו.

"נכס ההון" העומד בליבת עסקיה של מול הים, היה בזכויותיה במקרקעין מסויימים. שירותיו המשפטיים של עו"ד שגב, נשוא הסכם שכר הטרחה, התמקדו בתביעות שהיו לנושי החברה לעניין חובותיהם, בשיעבודים שעמדו לזכות אותם הנושים על נכס ההון של החברה, ובהסדרים אליהם הגיעו בסופו של דבר החברה, המערער והנושה. כל אלה עניין הם להוצאות משפטיות במסגרת "שימורו של הון החברה".

קבלת עמדתו של המשיב לעניין זה, לפיה מו"מ והסדר עם נושים, עניינו מניה וביה ב"ייצור ההון" – כמוה למעשה כקביעה לפיה הוצאות משפטיות באשר הן לעולם יהיו "הוצאות הוניות". שהרי, אם נלך לשיטת המשיב, אין לך הוצאה משפטית שמוציא נישום במסגרת ניהול עסקיו, אשר תכליתה הסופית אינה בביסוס זכויות אותו הנישום בנכסיו – יהיו אשר יהיו.

קשה לנסות ולהגדיר היכן עובר במדוייק קו הגבול שבין הוצאה משפטית שהינה "הונית" להוצאה שהינה "פירותית". ברם, ההוצאה המשפטית דנן נוטה במובהק לעבר החלופה "הפירותית". מתקבל ערעור המערער בפרק זה.

הערעור התקבל חלקית. אין צו להוצאות.

ניתן ביום: 25.4.2006 בפני: כב' השופט י. אלון. ב"כ המערער: עו"ד ר. כץ; ב"כ המשיב: עו"ד ט. שטיין – פמ"ד.

יצוין, כי במקביל לבירורו של ערעור זה ניתנו פסקי דין בשלושה ערעורים נוספים שהגישו המערער וחברותיו: עמ"ה 518/00 – כנגד שומות שהוציא המשיב לאמדר לשנות המס 1995-1993; עמ"ה 510/01 - כנגד שומות שהוציא המשיב למערער ולחברה משפחתית שבבעלותו לשנות המס 1994-1997; עמ"ה 529/03 - כנגד שומות שהוציא המשיב לאמדר לשנות המס 1998-2000.