החובה למסור תלושי שכר לעובד - הצעת חוק
סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר), קובע חובה על מעביד לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדיו, והשכר ששולם להם, וחובה למסור לעובדיו בכתב, פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו. ואולם, חוק הגנת השכר אינו מקנה סעדים לעובד שנפגע בשל הפרת הוראה מההוראות לפי החוק, על ידי המעביד.
ביום 6.12.2005 התפרסמה הצעת חוק הגנת השכר (תיקון מס' 25) (תלושי שכר), התשס"ו-2005 (להלן – הצעת החוק). הצעת החוק באה להסדיר ולהבהיר את חובת המעביד למסור לעובד תלוש שכר, וכן לקבוע סעדים אזרחיים ועבירות עונשיות בשל הפרה של הוראות חוק הגנת השכר. להלן עיקרי הצעת החוק:
מוצע להחליף את סעיף 24 לחוק הגנת השכר, ולקבוע כי בנוסף לחובת המעביד לנהל פנקס שכר בדבר שכר העבודה המגיע לעובדיו והשכר ששולם להם, יהיה המעביד חייב למסור לעובד, בכתב, לא יאוחר מ-14 ימים מיום תשלום השכר, תלוש המפרט את פרטי השכר ששולם לעובד, לרבות הסכומים שנוכו מהשכר, התקופה שבעדה שולם השכר וכן הפרטים המנויים בתוספת להצעת החוק. כמו כן, מוצע לקבוע כי הוראות סעיף 24 המוצע לא יחולו על יחיד המעסיק עובד שלא במסגרת עסקו או משלח ידו, למעט סוגי מעבידים שנקבע לגביהם אחרת על ידי שר התעשיה המסחר והתעסוקה.
מוצע גם לקבוע חזקה, הניתנת לסתירה, שלפיה בתובענה של עובד שעילתה תשלום שכר עבודה, כולו או מקצתו, יראו מעביד שלא מסר לעובד תלוש שכר המפרט את פרטי השכר, כמי שלא שילם את שכר העבודה המגיע לעובד.
בנוסף, מוצע לקבוע סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראה מהוראות חוק הגנת השכר. בית הדין יהא רשאי לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שיראה לו בנסיבות הענין.
מוצע לקבוע כי עובד שמעבידו הפר את החובה למסור לעובד את תלוש השכר לא יאוחר מ-14 ימים מיום תשלום השכר, יהא זכאי לפיצוי עונשי, ללא הוכחת נזק, בגין כל תלוש שלא נמסר כאמור. מוצע כי גובה הפיצוי לא יפחת מ-1,000 ₪ ולא יעלה על 3,000 ₪, למעט במקרים בהם יפסוק בית הדין אחרת. עוד מוצע לקבוע כי הפרת החובה למסור תלוש שכר, וכן הפרת החובה לכלול בתלוש השכר פרטים כאמור לעיל, יקבעו כעבירות פליליות.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
