נועם גרייף
צילום: ימית הרוניאן

בעלי השליטה מממשים - אחרי עליה של פי 2

אלון ויורם עמרם, בעלי השליטה בחברה שמחזיקים ביחד 76% ממניות החברה, מתכוונים למכור עד 10% מהמניות למשקיעים מסווגים מבלי לאבד שליטה; אחרי עליות חדות במניה של כ-90% מאז ההנפקה לפני כשנה

הרצי אהרון | (5)


אלון ויורם עמרם, שמחזיקים כיום כל אחד בכ-38% ממניות עמרם אברהם עמרם -2.46%   – אחת מחברות הביצוע והייזום הבולטות שיצאו להנפקה בשנה שעברה. שוקלים כעת מהלך למכירת מניות בהיקף של עד 10% מהחברה, כולן מהמניות שבידיהם.

ההצעה, שתתבצע מול משקיעים מסווגים בלבד, לא צפויה לשנות את השליטה, השניים יישארו גם לאחריה עם אחזקה כוללת של כ-66%, ובשליטה ברורה. המהלך מתרחש לאחר שמניית עמרם זינקה בכ־90% מאז ההנפקה, ולכאורה - נראה כמו מהלך ניצול של הרווחים מהתקופה ובמיוחד של הימים האחרונים - עם עלייה של כ-11% במניית החברה מאז החלה התקיפה באיראן ועד לסגירה אתמול.

המימוש הזה חזק מכל העליות בנדלן בימים האחרונים, זה מבטא את המחירים הגבוהים יחסית, זה שם בפרופורציה את העליות בימים האחרונים. אלו עליות על אוויר.
 אבל, נראה שיש כאן יותר מזה.

זו לא רק הנאה מתשואה, אלא גם מהלך לקראת שלב חדש בהתפתחות של החברה הציבורית. לא מדובר בהנפקה רגילה, אלא בהצעת מכר, כלומר, החברה עצמה לא מגייסת כסף, אלא בעלי השליטה שמבצעים מימוש חלקי.

זה יכול לשמש למספר מטרות: הפחתת חשיפה אישית, פיזור הון, כניסה של גופים מוסדיים שמבקשים דריסת רגל (ואולי אפילו ההם אלו שביקשו 'להצטרף לחגיגה' או פשוט רגע שבו שווי החברה גבוה והנזילות גבוהה - אז כדאי להם להיפגש עם הכסף.

עם זאת ולמרות כל מה שנכתב, חשוב לציין - בסוף, בעלי השליטה בחברה הם אלה שיודעים הכי טוב מה קורה בחברה. לפחות ברוב המוחלט של המקרים. בו בזמן, החברה עצמה נהנית, בלי לאבד גרעין שליטה, ממהלך שיכול להגביר את הסחירות ולקרב אותה למדדים מובילים. וזה לא מנותק ממה שקורה בשטח. 


שוק הדיור 

שוק הדיור בישראל מצוי במצב מאתגר, רמות המחירים לא בהכרח מתאימות לקצב העסקאות, עלויות המימון עלו, והרווח הגולמי של יזמים נשחק. יזמים שפעלו לפני שלוש ארבע שנים, בתקופה של שיאים, בסבירות לא נמוכה, עלולים למצוא עצמם עם פרויקטים פחות רווחיים ממה שציפו.

גם אם החברה עצמה איתנה, וזה המצב במקרה של עמרם. בעלי השליטה רואים את התמונה המלאה, כולל את הסיכונים המצטברים, ומבינים שאיזון מחדש של תיק ההשקעות הפרטי שלהם הוא לאו דווקא חולשה.

מעבר לשיקולים הכלכליים הישירים, יש פה גם אלמנט טכני חשוב: ככל שפחות מניות מרוכזות בידי גרעין שליטה, כך גדל הפוטנציאל להרחבת ההחזקה של תעודות סל וגופים פסיביים.

כלומר, עצם ההפחתה של האחזקה מצד בעלי השליטה, מבלי לאבד שליטה בפועל, עשויה לשפר את הנזילות של המניה ולהפוך אותה לאטרקטיבית וסחירה יותר לגופי השקעה מוסדיים ומשקיעים כשירים.

מהלך שבסופו של דבר גם יעשה טוב לתמוך לחברה בטווח הארוך, ככל הנראה. בשורה התחתונה, לא בטוח שמדובר בניסיון לברוח ולממש רווחים באופן מהיר ו'טריקי'. להפך, דווקא נראה שזהו מהלך של ניהול סיכונים טבעי, כזה שמתאים לשלב שבו נמצאת גם החברה וגם השוק.



הכנה לשלב הבא


עבור חברה ציבורית צעירה כמו עמרם, שנסחרת בבורסה רק שנה אחת, מימוש חלקי של בעלי השליטה עשוי להיות חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה לביסוס מעמד יציב יותר בשוק ההון.

ככל שהחברה צומחת, המיקוד עובר מהנפקה ראשונית, אל בניית עומק שוק רחב יותר: יותר מחזיקים, יותר מחזורי מסחר, יותר נגישות למשקיעים כשירים ומוסדיים. ככל שפחות מניות מרוכזות בידי גרעין שליטה. כך יש יותר מניות "צפות" בשוק, כלומר - כאלה שנסחרות בפועל וניתנות לרכישה על ידי משקיעים.

מדובר בעניין קריטי עבור גופים מוסדיים שמנהלים תעודות סל וקרנות מדדיות, שהשיקולים שלהם כוללים לא רק שווי שוק אלא גם רמת סחירות בפועל. למעשה, בחברות רבות, חסם מרכזי בכניסה למדדים כמו ת"א-125 או ת"א-90 הוא לא שווי השוק, אלא דווקא רמת הפיזור והיקף החזקות הציבור.

במובן הזה, הפחתת האחזקה של בעלי השליטה יכולה להיתפס כמהלך אקטיבי לחיזוק החברה בשוק ההון: היא מגדילה את הסחירות, מושכת עניין של גופים פסיביים, מייצרת ביקושים חדשים על בסיס קרנות מדדיות, ומסייעת לעמרם להעמיק את אחיזתה בשווקים הפיננסיים.


שני צדדים למטבע


מהלך כזה, כמו כל מכירת מניות מצד בעלי שליטה, עשוי לעורר בשוק תחושות מעורבות. מצד אחד, לא מעט משקיעים רואים במהלך כזה איתות אפשרי של חוסר אמון או לכל הפחות מיצוי. במיוחד כשהוא מתרחש אחרי עלייה חדה במניה. לא קל להתעלם מהעיתוי: המניה קפצה בכ־90% מאז ההנפקה, מתוכן כ־11% רק מאז החלה התקיפה באיראן, והנה מגיעה ההודעה על כוונה למכור.

אבל מצד שני, חשוב לזכור שבעלי השליטה הם לא רק בעלי מניות, הם גם אלה שלקחו את הסיכון מלכתחילה, בנו את החברה לאורך שנים, השקיעו הון אישי, ונשארו מחויבים גם אחרי שהפכו אותה לציבורית.

באופן כללי - הם לא יוצאים מהחברה, הם לא מאבדים שליטה. בגדול הם פשוט מממשים נתח קטן יחסית מתוך החזקה גדולה, בשווי שמגלם את ההצלחה שלהם עד כה. ובצד השני של העסקה נמצאים המשקיעים המסווגים, קרנות וגורמים שמבצעים בדיקות עומק לפני כל השקעה.

והם בוחרים להיכנס דווקא עכשיו. כלומר, אחרי עלייה של כמעט 100%, הם רואים את הפוטנציאל, ומוכנים לשים כסף. זו בפועל הבעת אמון חזקה מאוד במודל של עמרם, בצוות הניהולי, באיתנות הכלכלית וביכולת להמשיך לייצר ערך גם בשוק מאתגר. 

מה שנראה במבט ראשון כמו מהלך של "מימוש עליות", יכול להתגלות בפועל גם כצעד אסטרטגי עם עומק, שמאזן בין ניהול סיכונים של בעלי השליטה לבין הרחבת בסיס ההשקעה של החברה.

ובעצם, זו עסקה שבה שני הצדדים מקבלים בדיוק את מה שהם צריכים: בעלי השליטה מפחיתים מעט חשיפה מבלי לאבד אחיזה, והמשקיעים שנכנסים, מצביעים ברגליים על האמון שלהם בפוטנציאל קדימה.


מאלון ויורם עמרם, בעלי השליטה בחברה, נמסר: "מאז הנפקתה אשתקד, חברת עמרם אברהם מציגה תוצאות מצויינות הכוללות היקפי מכירות מהגבוהים ביותר בישראל. מתחילת 2025 ועד מועד פרסום הדוחות לרבעון הראשון מכרה החברה למעלה מ- 615 יח"ד. החברה ממשיכה את תנופת הפעילות, ומקדמת כ-20,000 יח"ד בפרויקטים שונים בפריסה גיאוגרפית רחבה. בשנה האחרונה, מניית עמרם אברהם עלתה מעל 100%, יותר מכפול ממדד הבניה שעלה כ-42% באותה תקופה". 

"עד כה בעלי השליטה לא מימשו מניות, לא ב-IPO שכלל רק כסף פנימה ולא בהנפקה המשנית שבוצעה בפברואר האחרון שכללה כסף פנימה בלבד ואיפשרו לחברה לחזק את הונה".

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    מתחיל לאסוף (ל"ת)
    אנונימי 18/06/2025 13:39
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    אנונימי 18/06/2025 12:50
    הגב לתגובה זו
    לא לשכוח לשלם מס
  • 3.
    משה 18/06/2025 12:37
    הגב לתגובה זו
    הלך הרבה כסף על פינוי בנוי בטירת כרמל מוכרים דירות על הנייר במחיר נמוך.
  • 2.
    אנונימי 18/06/2025 10:34
    הגב לתגובה זו
    פשוט הבורסה בישראל מתנהלת כקזינו.
  • 1.
    מסך עשן 18/06/2025 10:22
    הגב לתגובה זו
    יודעים בדיוק מה מצב השוק.. ובורחים מהספינה הטובעת..
יפתח רון טל
צילום: ישראל הדרי
ראיון

יפתח רון-טל: “אוגווינד משנה כיוון - מאוויר דחוס לפרויקטים של מאות מיליוני אירו באירופה”

חברת אגירת האנרגיה שבמהלך הקורונה טיפסה לשווי של 2.3 מיליארד שקל ומאז צנחה לפחות מ-100 מיליון, מנסה לכתוב פרק חדש. “עברנו שנים של פיתוח, אנחנו לא עוד חברת מו״פ, נהפוך לשחקן אנרגיה יזמי באירופה ” אומר המנכ״ל טל רז; היו״ר יפתח רון-טל מדגיש: “העסקה באיטליה היא לא נקודתית, אלא סנונית ראשונה באירופה” -  עם קופה דלילה ופרויקט של 230 מיליון אירו איך הם הולכים לממן את זה?
מנדי הניג |

הבוקר פרסמה אוגווינד אוגווינד -1.9%   הודעה על עסקה משמעותית באיטליה - רכישת חברה המחזיקה בזכויות להקמת פרויקט אגירת אנרגיה בהספק של 509 מגה-ואט, המבוסס על סוללות ליתיום (BESS), בשותפות עם קבוצת 7B מקבוצת יהודה לוי. ההשקעה בפרויקט צפויה להגיע לכ-230 מיליון אירו, וההכנסה השנתית מוערכת ב-35 עד 50 מיליון אירו, לכל אחת מ-25 שנות ההפעלה הצפויות. הפרויקט ממוקם במחוז ברינדיזי שבדרום איטליה, וכולל מתקן אגירה בקיבולת של 2-4 ג׳יגה-ואט-שעה (GWh). החברה האיטלקית הנרכשת מחזיקה בזכויות קרקע ובהיתר חיבור מחייב לרשת החשמל, ואוגווינד מתכננת להביא את הפרויקט לשלב ההפעלה המסחרית המלאה בשנת 2029. עם חיבורו לרשת תוכל המוכרת לקבל פרמיית הצלחה של עד 15 מיליון אירו, בהתאם להכנסות ולתנאי הסגירה הפיננסית.

בשביל אוגווינד, שנסחרת כיום בשווי של כ-90 מיליון שקל לאחר ששווייה צנח ביותר מ-95% מהשיא, העסקה באיטליה היא לא עוד פרויקט, זה ניסיון להגדיר מחדש את זהותה. החברה, שהייתה מהחלוצות בתחום אגירת האנרגיה באוויר דחוס (AirBattery), עוד לא הצליחה למסחר את הטכנולוגיה בקנה מידה רחב, וכעת עוברת שינוי ניהולי ואסטרטגי שמטרתו להפוך מחברת מו״פ טכנולוגית לחברת אנרגיה יזמית פעילה באירופה ובדרך להחזיר את האמון של המשקיעים - מה מסתתר מאחורי ה"תכנית האסטרטגית" של אוגווינד?

“אנחנו כבר לא חברת מו״פ אלא חברת אנרגיה מלאה,” אומר בראיון לביזפורטל המנכ״ל טל רז. “איטליה היא רק סנונית ראשונה - אנחנו מסתכלים גם על פולין, גרמניה ובריטניה. נקים קרן ייעודית בשיתוף מוסדיים ישראליים שתממן את ההון העצמי בפרויקטים, כאשר המימון הבנקאי יגיע מגופים מקומיים בכל מדינה.”

גם היו״ר יפתח רון-טל מדגיש כי “העסקה הזו היא לא נקודתית אלא היא חלק מתפיסה רחבה. לצד המשך קידום טכנולוגיית האוויר הדחוס, אנחנו נכנסים לתחום ייזום פרויקטים מסחריים באירופה. זהו שלב ראשון באסטרטגיה שמטרתה להציב את אוגווינד מחדש על המפה”.

בהנהלת החברה מדגישים כי המימון לפרויקטים לא יגיע מהמאזן, אלא משיתופי פעולה מוסדיים במבנה של קרן GPLP, שבה תחזיק החברה כ-25-30% ותשמש כשותף מנהל. “היתרון שלנו הוא היכולת להביא את המימון,” אומר רז. “אנחנו יודעים לחבר בין הפרויקטים לבין הכסף של השוק המוסדי הישראלי - זה הנכס הכי משמעותי שאנחנו מביאים לשולחן.”

עמיקם בן צבי, יו"ר דירקטוריון אל על, צילום דוברות אל עלעמיקם בן צבי, יו"ר דירקטוריון אל על, צילום דוברות אל על

יו"ר אל על עומד להפוך לבעל מניות בחברה

עמיקם בן צבי ישקיע בכנפי נשרים, החברה שבאמצעותה שולטת משפחת רוזנברג, ויקבל 15% מהזכויות בשותפות, השקעה שתעניק לו החזקה של כ-6.8% בחברת התעופה

תמיר חכמוף |
נושאים בכתבה אל על

יו"ר אל על אל על 1.84%  , עמיקם בן צבי, בדרך להפוך לבעל מניות משמעותי בחברה.  בן צבי, בן 75, מונה ליו"ר הדירקטוריון ב-2021, לאחר רכישת השליטה בידי משפחת רוזנברג, מוכר כקרוב לבעלי השליטה, ובעבר שימש מנכ"ל בחברות מובילות. במסגרת הסכם שנחתם בשבוע שעבר עם משפחת רוזנברג, בעלי השליטה באל על באמצעות חברת כנפי נשרים, בן צבי יקבל 15% מהזכויות בשותפות. משמעות הדבר היא שבשרשרת ההחזקה הוא יחזיק בכ-6.8% ממניות אל על, בהשוואה ל-45.4% שמחזיקה משפחת רוזנברג. ההסכם כולל גם אופציות הדדיות למכירת חלקו חזרה למשפחת רוזנברג בעתיד, ולא צפוי לשנות את מבנה השליטה בחברה.

ההשקעה של בן צבי כפופה לאישורים רגולטוריים, כולל אישור רשות החברות הממשלתיות, ואין ודאות שיתקבלו. הסכום המדויק של ההשקעה לא נמסר, אך ההערכות הן שמדובר בכמה מאות מיליוני שקלים, בהתחשב בכך שלכנפי נשרים חוב של יותר ממיליארד שקל לאחר רכישת מניות אל על. החברה מדגישה כי ההסכם אינו קשור לתפקידו של בן צבי כיו"ר הדירקטוריון או לשכרו, ותנאי ההסכם לא ישתנו אם תשתנה כהונתו או תגמולו.

מועדון הנוסע המתמיד

בשבוע שעבר הודיעה קבוצת הפניקס על מימוש אופציה לרכישת 5.1% נוספים ממניות חברת "אל על הנוסע המתמיד בע"מ", ובכך הגדילה את החזקתה ל-25% מהון המניות. העסקה כפופה לאישורים רגולטוריים, והתקבולים הצפויים לאל על מהעסקה הוגדרו כ"לא מהותיים". 

על פי הערכות, שווי פעילות מועדון "הנוסע המתמיד" של אל על מוערך בכ-70-80 מיליון דולר (בניקוי התחייבויות), בדומה להערכת השווי שנגזרה כבר בעסקה הראשונה ב-2022, אז רכשה הפניקס 19.9% מהמניות בכ-14 מיליון דולר.

שינויים בהנהלה

לוי הלוי, לשעבר מנכ"ל חברת כרטיסי האשראי כאל, צפוי להתמנות בקרוב למנכ"ל אל על, מהלך שמסמן חילופי דורות בצמרת חברת התעופה הלאומית. הלוי, שנחשב לאחד המנהלים הבולטים בענף הפיננסי, עוזב את כאל בעיתוי רגיש, ימים ספורים לאחר שבנק דיסקונט חתם על הסכם למכירת השליטה בכאל לקבוצת יוניון-הראל תמורת כ-3.75 מיליארד שקל, בעסקה שיכולה להגיע לשווי של עד 4 מיליארד שקל. תחת הנהגתו, כאל חיזקה את מעמדה מול ישראכרט ומקס, הרחיבה את פעילותה בתחום האשראי הצרכני והדיגיטלי והציגה שיפור עקבי ברווחיות. כעת הוא יידרש להתמודד עם אתגרים מסוג אחר – תחרות גוברת בענף התעופה, עלייה במחירי הדלק, דרישות רגולטוריות ושדרוג צי המטוסים. מינויו של מנכ"ל שמגיע מעולם הפיננסים עשוי להעיד על גישה ניהולית ממוקדת התייעלות וניהול סיכונים.