בעלי השליטה מממשים - אחרי עליה של פי 2

אלון ויורם עמרם, שמחזיקים כיום כל אחד בכ-38% ממניות עמרם אברהם עמרם -11.18%   – אחת מחברות הביצוע והייזום הבולטות שיצאו להנפקה בשנה שעברה. שוקלים כעת מהלך למכירת מניות בהיקף של עד 10% מהחברה, כולן מהמניות שבידיהם.

ההצעה, שתתבצע מול משקיעים מסווגים בלבד, לא צפויה לשנות את השליטה, השניים יישארו גם לאחריה עם אחזקה כוללת של כ-66%, ובשליטה ברורה. המהלך מתרחש לאחר שמניית עמרם זינקה בכ־90% מאז ההנפקה, ולכאורה - נראה כמו מהלך ניצול של הרווחים מהתקופה ובמיוחד של הימים האחרונים - עם עלייה של כ-11% במניית החברה מאז החלה התקיפה באיראן ועד לסגירה אתמול.

המימוש הזה חזק מכל העליות בנדלן בימים האחרונים, זה מבטא את המחירים הגבוהים יחסית, זה שם בפרופורציה את העליות בימים האחרונים. אלו עליות על אוויר.
 אבל, נראה שיש כאן יותר מזה.

זו לא רק הנאה מתשואה, אלא גם מהלך לקראת שלב חדש בהתפתחות של החברה הציבורית. לא מדובר בהנפקה רגילה, אלא בהצעת מכר, כלומר, החברה עצמה לא מגייסת כסף, אלא בעלי השליטה שמבצעים מימוש חלקי.

זה יכול לשמש למספר מטרות: הפחתת חשיפה אישית, פיזור הון, כניסה של גופים מוסדיים שמבקשים דריסת רגל (ואולי אפילו ההם אלו שביקשו 'להצטרף לחגיגה' או פשוט רגע שבו שווי החברה גבוה והנזילות גבוהה - אז כדאי להם להיפגש עם הכסף.

עם זאת ולמרות כל מה שנכתב, חשוב לציין - בסוף, בעלי השליטה בחברה הם אלה שיודעים הכי טוב מה קורה בחברה. לפחות ברוב המוחלט של המקרים. בו בזמן, החברה עצמה נהנית, בלי לאבד גרעין שליטה, ממהלך שיכול להגביר את הסחירות ולקרב אותה למדדים מובילים. וזה לא מנותק ממה שקורה בשטח. 

שוק הדיור 

שוק הדיור בישראל מצוי במצב מאתגר, רמות המחירים לא בהכרח מתאימות לקצב העסקאות, עלויות המימון עלו, והרווח הגולמי של יזמים נשחק. יזמים שפעלו לפני שלוש ארבע שנים, בתקופה של שיאים, בסבירות לא נמוכה, עלולים למצוא עצמם עם פרויקטים פחות רווחיים ממה שציפו.

גם אם החברה עצמה איתנה, וזה המצב במקרה של עמרם. בעלי השליטה רואים את התמונה המלאה, כולל את הסיכונים המצטברים, ומבינים שאיזון מחדש של תיק ההשקעות הפרטי שלהם הוא לאו דווקא חולשה.

מעבר לשיקולים הכלכליים הישירים, יש פה גם אלמנט טכני חשוב: ככל שפחות מניות מרוכזות בידי גרעין שליטה, כך גדל הפוטנציאל להרחבת ההחזקה של תעודות סל וגופים פסיביים.

כלומר, עצם ההפחתה של האחזקה מצד בעלי השליטה, מבלי לאבד שליטה בפועל, עשויה לשפר את הנזילות של המניה ולהפוך אותה לאטרקטיבית וסחירה יותר לגופי השקעה מוסדיים ומשקיעים כשירים.

מהלך שבסופו של דבר גם יעשה טוב לתמוך לחברה בטווח הארוך, ככל הנראה. בשורה התחתונה, לא בטוח שמדובר בניסיון לברוח ולממש רווחים באופן מהיר ו'טריקי'. להפך, דווקא נראה שזהו מהלך של ניהול סיכונים טבעי, כזה שמתאים לשלב שבו נמצאת גם החברה וגם השוק.

הכנה לשלב הבא

עבור חברה ציבורית צעירה כמו עמרם, שנסחרת בבורסה רק שנה אחת, מימוש חלקי של בעלי השליטה עשוי להיות חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה לביסוס מעמד יציב יותר בשוק ההון.

ככל שהחברה צומחת, המיקוד עובר מהנפקה ראשונית, אל בניית עומק שוק רחב יותר: יותר מחזיקים, יותר מחזורי מסחר, יותר נגישות למשקיעים כשירים ומוסדיים. ככל שפחות מניות מרוכזות בידי גרעין שליטה. כך יש יותר מניות "צפות" בשוק, כלומר - כאלה שנסחרות בפועל וניתנות לרכישה על ידי משקיעים.

מדובר בעניין קריטי עבור גופים מוסדיים שמנהלים תעודות סל וקרנות מדדיות, שהשיקולים שלהם כוללים לא רק שווי שוק אלא גם רמת סחירות בפועל. למעשה, בחברות רבות, חסם מרכזי בכניסה למדדים כמו ת"א-125 או ת"א-90 הוא לא שווי השוק, אלא דווקא רמת הפיזור והיקף החזקות הציבור.

במובן הזה, הפחתת האחזקה של בעלי השליטה יכולה להיתפס כמהלך אקטיבי לחיזוק החברה בשוק ההון: היא מגדילה את הסחירות, מושכת עניין של גופים פסיביים, מייצרת ביקושים חדשים על בסיס קרנות מדדיות, ומסייעת לעמרם להעמיק את אחיזתה בשווקים הפיננסיים.

שני צדדים למטבע

מהלך כזה, כמו כל מכירת מניות מצד בעלי שליטה, עשוי לעורר בשוק תחושות מעורבות. מצד אחד, לא מעט משקיעים רואים במהלך כזה איתות אפשרי של חוסר אמון או לכל הפחות מיצוי. במיוחד כשהוא מתרחש אחרי עלייה חדה במניה. לא קל להתעלם מהעיתוי: המניה קפצה בכ־90% מאז ההנפקה, מתוכן כ־11% רק מאז החלה התקיפה באיראן, והנה מגיעה ההודעה על כוונה למכור.

אבל מצד שני, חשוב לזכור שבעלי השליטה הם לא רק בעלי מניות, הם גם אלה שלקחו את הסיכון מלכתחילה, בנו את החברה לאורך שנים, השקיעו הון אישי, ונשארו מחויבים גם אחרי שהפכו אותה לציבורית.

באופן כללי - הם לא יוצאים מהחברה, הם לא מאבדים שליטה. בגדול הם פשוט מממשים נתח קטן יחסית מתוך החזקה גדולה, בשווי שמגלם את ההצלחה שלהם עד כה. ובצד השני של העסקה נמצאים המשקיעים המסווגים, קרנות וגורמים שמבצעים בדיקות עומק לפני כל השקעה.

והם בוחרים להיכנס דווקא עכשיו. כלומר, אחרי עלייה של כמעט 100%, הם רואים את הפוטנציאל, ומוכנים לשים כסף. זו בפועל הבעת אמון חזקה מאוד במודל של עמרם, בצוות הניהולי, באיתנות הכלכלית וביכולת להמשיך לייצר ערך גם בשוק מאתגר. 

מה שנראה במבט ראשון כמו מהלך של "מימוש עליות", יכול להתגלות בפועל גם כצעד אסטרטגי עם עומק, שמאזן בין ניהול סיכונים של בעלי השליטה לבין הרחבת בסיס ההשקעה של החברה.

ובעצם, זו עסקה שבה שני הצדדים מקבלים בדיוק את מה שהם צריכים: בעלי השליטה מפחיתים מעט חשיפה מבלי לאבד אחיזה, והמשקיעים שנכנסים, מצביעים ברגליים על האמון שלהם בפוטנציאל קדימה.

• נועם גרייף: "ההצעה שלי לצעירים - קנו דירה עכשיו. ובישראל דווקא"
• עמרם אברהם: ההכנ' זינקו פי 2.2, הרווח הנקי הוכפל