הלוואה
צילום: FREEPIK

יזמית תשלם למשקיע שלה פי שניים מהשקעתו - בלי שבנתה את הפרויקט

עוזי גרסטמן |

בפסק דין של השופטת עינת רביד בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוכרע סכסוך בין משקיע לחברה יזמית שעסקה בנדל"ן. האיש הלווה לחברה סכום של 1.27 מיליון דולר, שנועד להשקעה בפרויקט מגורים יוקרתי ביפו. עם זאת, הפרויקט לא יצא לפועל, והמשקיע תבע את כספו בחזרה. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי הוא זכאי לקבל סכום ששווה לפי שניים מהשקעתו המקורית.

המשקיע, אזרח אמריקאי שגר במוסקבה ועוסק בהשקעות בינלאומיות, העביר את ההלוואה לחברה יזמית ישראלית ביוני 2019, במטרה להשקיע בפרויקט מגורים ביפו בשם "פרויקט דוידוף". ההלוואה היתה אמורה להיות מוחזרת בתוך חודש, אלא אם ייחתם הסכם השקעה שיסדיר את הקצאת המניות של המשקיע בפרויקט. החברה מצדה, התחייבה להשתמש בכסף כדי לשחרר מניות של משקיע קודם בפרויקט ולהעבירן למשקיע החדש. עם זאת, התהליך לא התקדם כפי שתוכנן, והכספים לא שימשו כמתוכנן.

המשקיע קיבל מניות בחברה ריקה מתוכן צילום: FREEPIK

לטענת המשקיע, החברה לא עמדה בהתחייבויותיה ואף סיפקה מצגי שווא. לדבריו, הוא לא קיבל מסמכים קריטיים, כמו דו"חות בדיקת נאותות, ולא הוקצו לו מניות בעלות ערך בפרויקט. במקום זאת, הוא קיבל מניות בחברה ריקה מתוכן, שאינה מחזיקה בנכסים כלשהם. המשקיע טען כי החברה השתמשה בכספו שלא למטרות המוסכמות, וכי מדובר בהתנהלות לא תקינה של היזמים, שדחו את בקשותיו להחזיר את ההלוואה במשך כמה חודשים.

החברה טענה שהמשקיע חזר בו מההסכם מסיבות אישיות

מנגד, החברה טענה כי הסכם ההלוואה היה למראית עין בלבד, ונועד לשמש שלב ביניים עד להשלמת הסכם ההשקעה. לטענת החברה, הכספים ששולמו שימשו לשחרור המניות של המשקיע הקודם בפרויקט, וכי המשקיע הוא זה שחזר בו מהסכם ההשקעה מסיבותיו האישיות.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופטת עינת רביד דחתה את טענות החברה, וקבעה כי מדובר בהסכם הלוואה מחייב. היא ציינה כי, "ההסכם היחיד שנחתם בין הצדדים הוא הסכם הלוואה, ולא נחתם כל מסמך אחר שמחליף או מבטל אותו".

עוד ציינה השופטת כי הכספים שהעביר המשקיע לא שימשו כפי שהובטח, והועברו לגורמים שונים בפרויקט רק לאחר עיכוב משמעותי של חודשים - ואף שנים. גם הקצאת המניות שהובטחה למשקיע לא בוצעה בהתאם להסכמות, שכן המניות שהוקצו לו היו חסרות ערך.

קיראו עוד ב"משפט"

בית המשפט קבע כי על החברה להשיב למשקיע את מלוא סכום ההלוואה, בתוספת ריבית שנתית של 3.5% וריבית פיגורים חודשית של 6%. סכומים אלה מביאים את החוב הכולל לסכום ששווה לבערך פי שניים מההשקעה הראשונית שלו - ויסתכמו ב-2.54 מיליון דולר ( כ-8.4 מיליון שקל).

התנהלות לקויה של החברה

השופטת ציינה כי מדובר במקרה חריג שבו ההתנהלות הלקויה של החברה היזמית הצדיקה את הפיצוי המשמעותי. היא כתבה בפסק הדין שפרסמה כי, "הנתבעים התנהלו בחוסר תום לב, תוך הצגת מצגי שווא, ולכן יש לחייבם בהחזר מלא ומוגדל". בנוסף, היא הטילה על הנתבעים לשלם למשקיע הוצאות משפט בסכום כולל של 15 אלף שקל, ועוד שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 120 אלף שקל.

"על החברות היזמיות להבין כי הפרת אמון בסיסי של משקיע לא תתקבל בבית המשפט", סיכמה השופטת את המקרה בפסק הדין. המשקיע הביע סיפוק מההכרעה המשפטית, אך הדגיש כי העיכובים בפרויקט גרמו לו נזקים כלכליים ונפשיים משמעותיים. החברה, לעומת זאת, מתמודדת כעת עם החובה לשלם סכום עצום, שעלול לפגוע בפעילותה הכלכלית העתידית.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

פיטורים
צילום: copilot

ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל

עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת

עוזי גרסטמן |

ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.

היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.

בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.

"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".

בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".