האשה מכרה את הבית, הגרוש סירב לשלם את המסים - מה קבע ביהמ"ש?
פסק דין חשוב שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב על ידי השופטת מירה דהן עורר עניין רב. בית המשפט חייב גבר לשלם לאשתו לשעבר יותר מ-1.3 מיליון שקל בעקבות מסים שהיא נאלצה לשלם לאחר מכירת בית משותף שהיה בבעלותם. מדובר בפסק דין שמדגיש את משמעותם של סעיפים ספציפיים בהסכמי ממון וגירושין, ואת החשיבות של פרשנות נאמנה ללשון ההסכם.
בני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים ב-2008 והתגרשו ב-2013, לאחר חמש שנות נישואין. במהלך נישואיהם חתמו על שני הסכמי ממון: הראשון ב-2005 והשני ב-2011, שנועד להסדיר את יחסי הממון ביניהם בעקבות משבר בזוגיות.
הבעל התחייב לשאת בכל התשלומים ממכירת הנכסים צילום: pexels
לפי ההסכם השני, התחייב הבעל לשאת בכל החיובים הכספיים שייגרמו כתוצאה ממכירת שני נכסים משותפים – שני בתי מגורים. ב-2019 מכרה האשה את בית המגורים - דבר שהוביל לעלויות מס גבוהות בישראל ובארה"ב, בעקבות האזרחות הכפולה של שני הצדדים.
190 אלף דולר למס הכנסה האמריקאי
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- האם בן הזוג שהורחק בצו יקבל דמי שימוש עבור הדירה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האשה, שטענה כי נשאה בעלויות האלה בעצמה, תבעה מהבעל לשלם סכום כולל של 1,355,644 שקל, כפי שנקבע בהסכם הממון השני. היא אף פירטה את החיובים שבהם היא נאלצה לשאת בעקבות מכירת הנכס, וביקשה להחזירם:
מס שבח: 191 אלף שקל.
היטל השבחה: 360 אלף שקל.
שמאות להפחתת ההשבחה: 7,020 שקל.
חיוב בגין פיתוח: 151,664 שקל.
מס הכנסה אמריקאי: 190 אלף דולר (646 אלף שקל).
התובעת ציינה כי הבעל שילם את החיובים שהיו קשורים לאחד הבתים, שנמכר כמה שנים קודם לכן, וטענה כי הסכם הממון מחייב אותו לשאת גם בעלויות הנובעות ממכירת הבית האחר. סעיף 28 להסכם הממון אף ציין במפורש: "במידה שבגין זכויות האשה בבית המגורים ובבית ברחוב ב' תחול חבות כלשהי במס על האשה, לרבות בגין מכירת זכויות אלו, כולן או חלקן, מתחייב בזאת הבעל לשאת לבדו בכל סכום בו תחוב האשה בגין האמור".
מנגד, הבעל טען כי הפרשנות שמציעה התובעת לא משקפת את כוונתם המשותפת בעת ניסוח ההסכם. הוא טען כי החיוב לשאת במסים לא התייחס למכירת בית המגורים, ובוודאי שלא למס הכנסה האמריקאי. לדבריו, ההתחייבות חלה רק על התקופה שבה הבית שימש מקום מגורים משותף, ולא לאחר מכן.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
הבעל הוסיף כי כבר העביר לאשתו לשעבר נכסים בשווי גבוה במסגרת הסכם הממון, כולל בית המגורים הראשון וזכויות נוספות. לטענתו, הדרישה לשלם יותר ממיליון שקל נוספים "אינה סבירה ואינה עומדת בתום לב".
השופטת דהן בחנה את לשון ההסכם ואת הנסיבות סביב עריכתו, והגיעה למסקנה חד משמעית: ההתחייבות שנקבעה בהסכם חלה על כל מסי המכירה, ללא הבחנה בין מסים ישראליים למסים אמריקאיים.
"לשון הסעיף מדברת במפורש על כך שהנתבע יישא לבדו בכל חבות מס אשר תחול על האישה בגין זכויותיה בבית המגורים ובבית ברחוב ב'", ציינה השופטת. היא הוסיפה כי הבעל כבר שילם בעבר את המסים הנוגעים למכירת הנכס ברחוב ב' - מה שמחזק את הפרשנות שהתחייבותו כוללת גם את מסי מכירת בית המגורים.
בנוגע למס האמריקאי, השופטת קבעה כי הבעל ידע או היה עליו לדעת כי הוא עלול להידרש לשלם מס מסוג זה, שכן שני הצדדים מחזיקים באזרחות כפולה. לדבריה, התנהלותו של הבעל, שכללה התעלמות מפניות האשה בדרישה לתשלום, חיזקה את המסקנה כי הוא ניסה להימנע מהתחייבויותיו.
במהלך הדיון הוצגו מסמכים מפורטים, כולל אישורים על תשלומי המס. בין היתר, הוצג תצהיר של רואה חשבון מטעם האשה שאישר כי אכן שולמו 190 אלף דולר למס הכנסה האמריקאי. בנוסף, הבעל לא הצליח לספק ראיות שתומכות בטענתו כי החיובים אינם קשורים למכירת הנכס המשותף.
בית המשפט קבע כי מסמך ההסכם ברור ואין מקום לפרשנות חלופית. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "חזקה על הצדדים כי התכוונו למובן הפשוט של הלשון שבה נקטו, ולפיכך יש לפרש חוזה כתוב וחתום ככזה הממצה את ההסכמות ביניהם".
אם יתקבל החזר מס יועברו לבעל 26 אלף דולר
בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת האשה, וחייב את הבעל לשלם את הסכום במלואו, כולל הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, נפסק כי 26 אלף דולר מתוך הסכום יופקדו בנאמנות עד להבהרה אם מגיע לאשה החזר מס. אם יתברר כי התקבל החזר, הסכום יוחזר לבעל בהתאם לממצאים.
השופטת דהן גם קבעה כי הבעל ישלם גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40 אלף שקל, והדגישה את התנהלותו המעכבת לאורך התהליך. "התנהלות הנתבע במהלך ההליך, שנועדה לעכב ולמנוע את מימוש התחייבותו הברורה, מחייבת פסיקת הוצאות בהתאם", כתבה השופטת.
פסק הדין ממחיש את גישת בתי המשפט לפרשנות הסכמים: דגש על לשון ההסכם, תוך התחשבות בכוונות הצדדים כפי שניתן להסיק מהנסיבות. בעידן של גלובליזציה, שבו זוגות רבים מחזיקים באזרחות כפולה ומנהלים נכסים במדינות שונות, פסק דין זה עשוי לשמש תקדים חשוב בנוגע לאחריות על מיסוי בינלאומי בהליכי גירושים.
- 1.אנונימי 25/02/2025 07:18הגב לתגובה זובתי משפט מושחתים ורקובים
המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל
עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון
לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת
ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.
היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.
בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.
"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".
- גל של פיטורים באוקטובר, הגבוה מזה 22 שנים
- "האם ה-AI יחליף אותי?" - על הפיטורים שבדרך, גם בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".
