פשיטת  רגל
צילום: Unsplash

הליך חדלות פירעון של גרושה ואם לארבעה הופסק - מה הסיבה?

האשה הסתירה מידע מהממונה על חדלות הפירעון ולא שיתפה פעולה - ולכן השופט החליט לבטל את הגנות חדלות הפירעון שבה נעזרה החייבת. היא הקימה עסק שעל הכנסותיו לא הצהירה, והסתירה את העובדה שהיא בזוגיות עם אדם אחר
עוזי גרסטמן |

בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בבאר שבע, בוטל הליך חדלות פירעון לאשה בת 36, גרושה ואם לארבעה ילדים, בעקבות ממצאים חמורים בנוגע לחוסר שיתוף פעולה והסתרת מידע. השופט מנחם שח"ק קיבל את המלצת הממונה על חדלות פירעון לבטל את ההליך, לאחר שהתגלה כי האשה לא דיווחה כנדרש על הכנסות נוספות שהיו לה והסתירה מידע בנוגע לניהול עסק, וגם מידע לגבי מערכת יחסים זוגית ומשק בית משותף שהיא מנהלת עם אדם אחר.

הממונה על חדלות פירעון המליץ על ביטול ההליך בעניינה של האשה בעקבות ראיות שהוצגו בפניו והצביעו על כך שהיא הסתירה הכנסות מעסק שהקימה בתחום בניית ציפורניים. האשה, שנמצאת במצב של נכות זמנית בשיעור 50% ואובדן כושר עבודה זמני מלא, הצהירה כי העסק שהקימה היה בגדר "ניסיון קצר", לדבריה, שבו עבדה בעיקר מול משפחתה וחברים. לדבריה, העסק נסגר בתוך חודש והכנסותיו הסתכמו בסכומים נמוכים יחסית.

חלק מהכנסות לא נכללו בדו"חות שהועברו לממונה על חדלות הפירעון צילום: Unsplash

ואולם בחקירה שערך הממונה נמצאו עדויות הסותרות את גרסתה. בעדותה ציינה כי העסק הניב לה הכנסות של כ-1,500 שקל לחודש, אך היא לא כללה את הנתון הזה בדו"חותיה לממונה על חדלות פירעון. בנוסף, בדפי הבנק שהוצגו התגלו זיכויים משמעותיים שהוזרמו לחשבונה באפליקציית ביט ובמזומן. כך למשל, באפריל 2024 התקבלו בחשבונה כ-14 אלף שקל, ובמרץ כ-9,000 שקל. כמו כן, חלק מהזיכויים היו בסכומים תואמים למחירים שפרסמה ברשתות החברתיות - מה שתומך במסקנת הממונה שההכנסות מהעסק נמשכו לאורך זמן והוא לא נסגר כפי שהיא טענה.

לא הצהירה על משק בית משותף עם בן זוגה

בנוסף להכנסות, הממונה הציג ראיות המצביעות על כך שהאשה ניהלה מערכת יחסים זוגית ומשק בית משותף עם אדם אחר. לפי הממונה, היא לא דיווחה על הקשר הזה, ואף הצהירה כי מדובר בקשר קצר מועד. בהצהרותיה ציינה כי האיש השתמש בחשבונה כדי להימנע מעיקולים שהיו מוטלים עליו. ואולם בנתוני הבנק שנמסרו נמצאו העברות כספים רבות ובלתי מוסברות, שלפי הממונה אינן תואמות את גרסתה.

השופט שח"ק התייחס לכך בהחלטתו וציין בפסק הדין שפרסם כי, "האמירה הכללית שהציגה היחידה... אין בה די". הוא הוסיף כי ללא אסמכתאות מלאות שמבהירות אילו סכומים שייכים לאלי ואילו לה, קשה לתת אמון בגרסתה. הוא ציין כי ההעברות הכספיות הרבות, לצד הפוסטים המשותפים עם בן הזוג ברשתות החברתיות, מרמזות על קשר יציב ורציף ביניהם, ולא כפי שטענה.

במהלך חקירתה הציגה האשה גרסאות שונות באשר לקשר עם בן הזוג ולמקור הכספים בחשבונה. לאחר שבהתחלה היא טענה כי הכספים הועברו לה על ידי בני משפחתה לצורכי קיום, בהמשך חזרה האשה וטענה כי מדובר בכספים של בן הזוג, שניהל איתה "קשר אובססיבי", כדבריה. הממונה הציג פוסט משותף של השניים מנופש משותף באילת במאי 2024, לאחר המועד שבו לטענתה הסתיים הקשר - מה שהעלה ספקות נוספים לגבי אמינות גרסתה.

התנהלות האשה לא עמדה בסטנדרטים של חדלות פירעון

קיראו עוד ב"משפט"

בסיכום החלטתו, השופט שח"ק מצא כי התנהלותה של האשה לא עמדה בסטנדרטים המצופים ממי שמקבל את הגנת חדלות הפירעון. הוא כתב כי, "היעדר גילוי מספיק מצד היחידה, אי כלילת הכנסותיה במלואן בדיווחיה לממונה, הימנעותה מלדווח על עצם הקמת העסק ועל הכנסותיו... והתפתחות בגרסה לאור השאלות שהופנו אליה, בוססה די הצורך המסקנה שהיחידה מכסה טפחיים ומגלה טפח".

השופט החליט לבטל את הליך חדלות הפירעון והורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ וההגבלות שהוטלו עליה, שייכנסו לתוקף בתוך 60 יום, כדי לאפשר לנושים לפעול נגדה באמצעות הליכים של הוצאה לפועל.

ההחלטה מבססת את עקרונות השקיפות וחובת הדיווח שחלים על חייבים בהליכי חדלות פירעון. האשה לא עמדה בדרישות האלה - מה שהביא לביטול ההליך נגדה, והליך חדש של חדלות פירעון יהיה כפוף לתקופת צינון של 24 חודשים במקרה שתבקש לפתוח אותו שוב בעתיד.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

אילת
צילום: Pixabay

חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות

עוזי גרסטמן |

בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.

הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.

הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.

יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד

פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.

אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.