גימי דיימון
צילום: טוויטר

ג'יימי דיימון, מנכ"ל הבנק הגדול בארה"ב, תומך בחשאי בקמלה האריס

התמיכה השקטה מגיעה בזמן שדיימון מחוזר על ידי שני המחנות הפוליטיים המרכזיים בארה"ב; תמיכתו של דיימון עשויה להיות משמעותית עבור האריס. כמנכ"ל הבנק הגדול בארצות הברית, דיימון נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר בעולם הפיננסי
אדיר בן עמי | (7)

בזמן שהמרוץ לנשיאות ארצות הברית מתחמם, מתברר כי ג'יימי דיימון, המנכ"ל רב ההשפעה של בנק ההשקעות ג'יי פי מורגן, מביע תמיכה שקטה בסגנית הנשיא קמלה האריס. הניו יורק טיימס היה הראשון לחשוף את תמיכתו החשאית של דיימון בהאריס, אם כי הבנקאי עצמו נמנע עד כה מלהביע תמיכה פומבית במועמד כלשהו למירוץ לנשיאות.

התמיכה השקטה מגיעה בזמן שדיימון מחוזר על ידי שני המחנות הפוליטיים המרכזיים בארה"ב.

מעניין לציין כי דיימון, שמנהל את הבנק הגדול בארצות הברית, נחשב למועמד פוטנציאלי לתפקיד שר האוצר, ושמו עלה לא פעם בהקשר זה, כולל על ידי הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. בראיון שהעניק טראמפ לבלומברג ביולי האחרון, הוא אף ציין במפורש כי דיימון הוא "מישהו שהייתי שוקל" לתפקיד.

הדברים מקבלים משנה תוקף לאור אירוע מתחילת אוקטובר, כאשר טראמפ שיתף ברשת החברתית שלו, Truth Social, תמיכה מזויפת כביכול של דיימון. מטה הקמפיין של טראמפ נמנע מלהגיב הן לדיווחים על תמיכתו של דיימון בהאריס והן לפוסט המזויף.

 

מעדיף את האריס

הרקע לתמיכתו של דיימון בהאריס מגיע בזמן שהסקרים מראים על תיקו בין האריס לטראמפ לקראת הבחירות המתוכננות ל-5 בנובמבר. שני המועמדים מנסים לגייס את תמיכתם של מנהיגי עסקים בולטים, הן כבעלי ברית פוליטיים והן כיועצים בנושאי כלכלה.

מומחים מעריכים כי תמיכתו של דיימון, גם אם שקטה, עשויה להיות משמעותית עבור האריס. כמנכ"ל הבנק הגדול בארצות הברית, דיימון נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר בעולם הפיננסי, וקולו נשמע היטב בקרב הקהילה העסקית. תמיכתו בהאריס מעניינת במיוחד לאור העובדה שדיימון ידוע בביקורת שהשמיע בעבר כלפי מדיניות כלכלית ורגולטורית של הממשל הדמוקרטי. עם זאת, נראה כי הוא מעדיף את גישתה המתונה יותר של האריס על פני האלטרנטיבה.

 

האם דיימון קרוב לפרישה?

עתידו המקצועי של דיימון, שכיום בן 68, מעורר ספקולציות רבות בוול סטריט. במאי האחרון, במהלך כנס המשקיעים של החברה, הוא הבהיר כי בכוונתו להמשיך בתפקידו כמנכ"ל עוד שנים רבות. עם זאת, הוא הדגיש כי ההחלטה על מחליפו נתונה "לחלוטין בידי הדירקטוריון".

השאלה מי יחליף את דיימון בניהול הבנק הגדול בארצות הברית מעסיקה את המגזר הפיננסי זה זמן רב. בשנת 2021, הדירקטוריון הציע לדיימון מענק משמעותי של 1.5 מיליון מניות, בשווי משוער של כ-50 מיליון דולר, כדי לשכנע אותו להישאר בתפקיד לחמש שנים נוספות.

קיראו עוד ב"גלובל"

לאחרונה, דיימון ערך שינויים ארגוניים משמעותיים בצמרת הבנק. בין היתר, ג'ניפר פיפסק וטרוי רורבאו מונו לעמוד בראש חטיבת הבנקאות המסחרית וההשקעות המורחבת, בעוד מריאן לייק קיבלה שליטה מלאה על חטיבת הבנקאות הצרכנית. צעדים אלו נתפסים כהכנת הקרקע ליורשים פוטנציאליים.

דיימון מכהן כמנכ"ל ג'יי.פי מורגן צ'ייס מאז 2005. הוא נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתעשייה הפיננסית, בזכות הובלת הבנק דרך המשבר הפיננסי של 2008 והצלחתו להביא את החברה לרווחי שיא. בהתייחסו לעתידו, דיימון הדגיש כי ההחלטה על פרישתו תלויה בדירקטוריון, והוסיף כי הוא עדיין מחזיק באנרגיה הנדרשת לתפקיד.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    כרגיל שקרים של שמאלנים תעמולה שקרית למשוך קולות (ל"ת)
    ניצחון מוחלט 23/10/2024 15:30
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    ירושלמית 23/10/2024 06:22
    הגב לתגובה זו
    האיש הוכיח את יכולתו המקצועית. ולצידה פרספקטיבה חברתית רחבה . ראוי להתמודד על הנשיאות בארה"ב
  • 3.
    איזה קאמלה 22/10/2024 23:56
    הגב לתגובה זו
    רק כשאין לה תשובה מספר החוקים שלמדה בע"פ.אין לה דעה משלה
  • 2.
    אלחנן 22/10/2024 21:35
    הגב לתגובה זו
    השם יאיר דרכה.
  • ימח שמה פרו פלסטינית אנטישמית (ל"ת)
    חיים 23/10/2024 01:41
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אז מסתבר שכל אידיוט יכול לנהל בנק באמריפח (ל"ת)
    22/10/2024 21:20
    הגב לתגובה זו
  • שין 22/10/2024 22:28
    הגב לתגובה זו
    שכל אידיוט יכול להשמיע את דעתו וחוסר ידיעתו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.