בני זוג גירושין
צילום: Getty images Israel

האם אופציות שניתנו לבן הזוג הן חלק מהרכוש המשותף?

בית הדין הרבני הגדול בירושלים הכריע בסוגייה המורכבת שהובאה אליו בערעור של אשה, אחרי פסיקת בית הדין האזורי. לטענת הבעל, האופציות הן הטבה שמבוססת על כישוריו ולא נחשבות שכר רגיל, ומכיוון שהן תלויות בתנאים מסוימים, לא ניתן לחלקן
עוזי גרסטמן | (6)

פסק דין שניתן באחרונה בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, עסק בסוגיה מעניינת הקשורה לאיזון נכסים בין בני זוג במסגרת הליך גירושין, כשבמרכזו עמדה השאלה אם אופציות שקיבל הבעל ממקום עבודתו מהוות חלק מאיזון המשאבים בין בני הזוג. הדיון המשפטי נערך בפני הרכב של שלושה דיינים: הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז-אילוז והרב צבי בן יעקב. 

בני הזוג, שנישאו והביאו לעולם שלושה ילדים משותפים, הגיעו לסיום דרכם המשותפת. במהלך שנות נישואיהם, עבד הבעל בחברה בינלאומית בתחום ההייטק, שבמסגרת עבודתו בה הוא קיבל אופציות לרכישת מניות של החברה. בשלב גירושיהם, חלק מהאופציות כבר הבשילו וזכויות הבעל לממש אותן נכנסו לתוקף, אך חלקן עדיין לא הגיעו למועד מימוש.

האשה טענה שהאופציות הן חלק אינטגרלי מהשכר צילום: Getty images Israel

בפסק הדין הראשון שניתן בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, הוחלט להחריג את האופציות מהליך איזון המשאבים בין בני הזוג. הנימוק שניתן להחלטה הוא כי האופציות שקיבל הבעל אינן חלק מהשכר הרגיל, אלא נחשבות מתנה מהמעסיק, שנועדה לתמרץ את העובד להמשיך לעבוד בחברה לטווח ארוך.

האופציות אינן מתנה

המערערת, האשה, באמצעות טוען רבני, טענה כי אופציות אינן מתנה אלא חלק אינטגרלי מהשכר שהבעל קיבל במהלך עבודתו. לטענתה, האופציות ניתנו כחלק מהסכם השכר, ומכיוון שהן התקבלו במהלך חיי הנישואים - יש לכלול אותן במסגרת חלוקת הרכוש בין הצדדים. המערערת טענה כי גם לאופציות שעדיין לא מומשו יש ערך, והן ניתנות להערכה כלכלית לפי מודלים מקובלים.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

המשיב, הבעל, טען מנגד כי האופציות הן הטבה אישית שמבוססת על כישוריו האישיים ולא נחשבות שכר רגיל. הוא הוסיף כי תמריץ זה נועד לשמר אותו במקום עבודתו, ומכיוון שהוא תלוי בתנאים מסוימים, הוא לא ניתן לחלוקה או איזון. בנוסף לכך, הבעל טען כי הזוג חי בחדרים נפרדים מ-2014, ולכן לא ניתן לראות באופציות חלק מהרכוש המשותף.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגיע בית הדין הרבני הגדול להחלטה חשובה. הדיינים קבעו כי יש לראות באופציות שקיבל הבעל חלק מתנאי השכר שלו, ולכן יש לכלול אותן באיזון המשאבים בין בני הזוג.

קיראו עוד ב"משפט"

בית הדין הגדול הדגיש את הקשר הישיר בין הענקת האופציות לעבודתו של הבעל בחברה. הם ציינו כי גם אם האופציות ניתנו מתוך כוונה לשמר את העובד במקום עבודתו לאורך זמן, הן עדיין מהוות חלק מתנאי העסקתו. בפסק הדין נכתב: "מתן האופציות והמניות קשורות בקשר ישיר לעבודתו וזכות האשה לקבל איזון משאבים בנכס פיננסי זה".

לחשב את ערך האופציות ביחס לתקופה שניתנו במהלך הנישואים

כמו כן, הדיינים הבהירו כי במקרים שבהם האופציות עדיין לא מומשו במועד הקרע בין בני הזוג, יש לחשב את ערכן באופן יחסי לתקופה שבה הן ניתנו במהלך חיי הנישואים. כלומר, האשה תהיה זכאית למחצית מערכן של האופציות שהבשילו לפני מועד הקרע, וחלק יחסי מערכן של האופציות שעדיין לא הבשילו.

פסק דין זה עשוי להשפיע על זוגות רבים שנמצאים בהליכי גירושים, ובייחוד על זוגות שבהם אחד מבני הזוג עובד בתחום ההייטק או מקבל אופציות כחלק מהסכם השכר. חברות רבות, ובעיקר חברות הייטק, נוהגות להעניק לעובדיהן אופציות כחלק מתוכנית השכר, ופסק דין זה מבהיר כי גם הטבות אלה נכללות במסגרת איזון הנכסים.

בנוסף, פסק הדין מדגיש את עקרון השוויון בין בני הזוג, גם כשמדובר בזכויות שעדיין לא הגיע מועד מימושן. הדיינים התייחסו לעובדה שגם במקרים שבהם בן זוג אחד ויתר על חלק מהכנסותיו לטובת השקעות עתידיות כמו אופציות, בן הזוג השני עדיין זכאי לחלקו בנכסים האלה.

פסק הדין שניתן בבית הדין הרבני הגדול בירושלים מדגיש את החשיבות של איזון משאבים שוויוני בין בני זוג, גם כשמדובר בנכסים שאינם מוחשיים כמו אופציות ומניות. ההחלטה להכליל את האופציות באיזון המשאבים מהווה צעד משמעותי בהבנת המשמעות הכלכלית של נכסים עתידיים במסגרת חלוקת רכוש בגירושים.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    כמה מילים במקום לכתוב "כן" (ל"ת)
    בוחבוט 12/10/2024 20:14
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    ש 12/10/2024 13:19
    הגב לתגובה זו
    במעבר לחברה חדשה, הרבה פעמים, ערך הכסף ש"משאירים", לפחות בשנה שלאחר המעבר, נלקח בחשבון, כשניתנת ההצעה. אין שום חובה להסביר למעסיק החדש, שלמעשה 50%, נשדד ממנו (הרי מדובר בשכר עתידי.).
  • 3.
    אלליי 12/10/2024 08:20
    הגב לתגובה זו
    אלליי
  • אנונימי 12/10/2024 22:44
    הגב לתגובה זו
    פוסק בית הדין , תמיד תהיה נגד כח החלטה שתנתן
  • 2.
    תלמוד תורה 11/10/2024 19:39
    הגב לתגובה זו
    אברך, לומד בכולל, מקבל קיצבת לימודים מהממשלה, אישתו עובדת בהיטק מקבלת סיפסוד למעונות, שכר נאה ואופציות עברו מספר שנים, אברך, מקבל קיצבה, פטור ממיסים, ומקבל 50% מהאופציות של אישתו. גן עדן אמרתי לכם.
  • 1.
    עוד 50% מס על אופציות (ל"ת)
    אמיר 11/10/2024 12:14
    הגב לתגובה זו
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

פיטורים
צילום: copilot

ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל

עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת

עוזי גרסטמן |

ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.

היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.

בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.

"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".

בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".