הפלרטוט של גבר בגריינדר מאחורי גבה של אשתו עלה לו ביוקר
גבר נשוי שהתכתב מאחורי הגב של אשתו עם גברים אחרים באמצעות אפליקציית גריינדר, ייאלץ לשלם לה בזמן הגירושים שלהם את הכתובה בסכום של 180 אלף שקל – כך נפסק על ידי בית הדין הגדול בירושלים. בכך הפכו הנשיא דוד ברוך לאו והדיינים אליעזר איגרא ומיכאל עמוס את החלטת בית הדין האזורי, שהחליט לפטור את הבעל מהכתובה, בנימוק כי לא הוכח כי אכן קיים בפועל יחסי מין עם גברים.
שני הצדדים, בעל ואשה, חוו לאורך כל תקופת נישואיהם מריבות רבות וקשיים בקיום יחסי אישות. ואולם שום דבר לא הכין את האשה לתגלית המרעישה שנחשפה בפניה בשנים האחרונות: היא גילתה כי בעלה מנוי באתר גריינדר, המיועד להיכרויות עבור קהילת הלהט"ב. האשה, שחשה פגועה עד עמקי נשמתה בעקבות כך, פנתה לבית הדין הרבני האזורי בחיפה בתביעת גירושים לרבות תשלום כתובה, אך היא נדחתה.
בית הדין קבע כי לא הוכח מההתכתבויות של הבעל באפליקציית גריינדר כי הוא אכן שכב בפועל עם גברים אחרים, ועולות מהן פנטזיות מיניות בלתי ממומשות בלבד. עובדה זו, לצד הטענה של הבעל, שלפיה הוא דו-מיני ולא גיי, שהמשיך לקיים יחסי אישות עם אשתו בתקופת המשבר – הביאה את בית הדין לפסוק כי האשה אשמה בגירושים, ולכן היא לא זכאית לתשלום הכתובה שלה.
האישה מיאנה להשלים עם התוצאה והגישה ערעור על ההחלטה של בית הדין האזורי לבית הדין הגדול. ברקע של הערעור ניצבה קביעת בית הדין האזורי שלפיה כדי להכריע בשאלת הכתובה, יש לבחון כיצד השפיעה נטייתו המינית של הבעל על חיי האישות של בני הזוג.
- מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
- פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בזמן שבית הדין האזורי קבע, כאמור, כי אי קיום היחסים החד-מיניים לצד המשך קיום יחסי האישות בין הצדדים פוטרים את הבעל מתשלום הכתובה, הגיעו דייני הערעור למסקנה שונה לחלוטין. "לדעתנו המידע שהתגלה בהחלט הביא את האשה למצב שבו שוב לא יכלה להמשיך לחיות עם הבעל", כתבו הדיינים בהחלטתם. "גם כאשר לא מוכח שהאיש 'רועה זונות' בפועל, עדיין כשאנו דנים לגבי חיוב הכתובה ו'ממי יצאו הגירושין' – די במה שכן עשה האיש ונתגלה לאשה, כדי שאפשר יהיה לומר שהוא גרם לפירוק הבית והגירושין יצאו ממנו".
לדברי הדיינים, עצם התכתבות הבעל בגריינדר, תוך שליחת תמונות בוטות ונתינת עינו באחרים, יצרה אצל אשתו תחושת מאיסות ובגידה שהובילה אותה למסקנה כי המשך נישואיה של השניים אינם אפשריים. "ברור שאשה אינה יכולה לחיות עם בן זוג שבעודו עמה מפתח קשרים עם אחרים, שלזה לא ייקרא מימוש ההתחייבות שלו לאשתו. אלו לא חיי נישואין!", נכתב בפסק הדין שפורסם.
הדיינים תיארו את ההתעניינות של הנתבע באחרים כחמורה יותר מהטחת מכות פיזיות באשתו, וכנעיצת סכין בלב חיי הנישואים שלהם. לאור זאת, הם קבעו, יש לראות את הבעל כאשם הבלעדי בגירושים - וכתוצאה מכך יש גם לחייב אותו באופן עקרוני בתשלום הכתובה.
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
ואולם שברובד המעשי, נוכח הסכום המוגזם של הכתובה (בפסק הדין לא צוין הסכום המקורי של הכתובה), החליטו הדיינים להפחית משוויה בפועל, ולהטיל על הבעל חובת תשלום בהיקף של 180 אלף שקל בלבד, בחלוקה לעשרה תשלומים.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בפברואר 2019 בתביעה בשווי 5 מיליון שקל שהגישו אשה ואמה נגד בעלה לשעבר של האשה, בטענה כי הסתיר מהן במשך שנים את היותו הומוסקסואל. הצדדים היו נשואים זה לזו במשך עשר שנים, ומנישואיהם נולדו להם שלוש בנות. בשלב מסוים פרץ משבר בין בני הזוג, שהוביל לשורת הליכים משפטיים ביניהם בנושאי רכוש והמשמורת והמזונות על בנותיהם. בין היתר, הגישו האשה ואמה תביעה נזיקית בסך 5 מיליון שקל נגד האיש, בגין נזקים כלכליים ונפשיים שנגרמו להן לטענתן, כתוצאה מהונאתן והטעייתן על ידי האיש לפני הנישואים ובמהלכם, בכל הנוגע לנטייתו המינית. לטענת התובעות, הנתבע הוא הומוסקסואל שחי חיים כפולים, כשמצד אחד הציג עצמו כאדם דתי והטרוסקסואל, ומאידך פעל מאחורי גבה של האשה וניהל אורח חיים חילוני הומוסקסואלי, שבמסגרתו נאף ובגד בה, ניהל רומן עם מאהב ואף הציע לו נישואין בעודו נשוי לה. לטענת התובעות, מטרתו היחידה של האיש היתה להשתלט על כספי האשה ומשפחתה, ולהשתמש בה כסיפור כיסוי לדמותו האמיתית.
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
