הפלרטוט של גבר בגריינדר מאחורי גבה של אשתו עלה לו ביוקר
גבר נשוי שהתכתב מאחורי הגב של אשתו עם גברים אחרים באמצעות אפליקציית גריינדר, ייאלץ לשלם לה בזמן הגירושים שלהם את הכתובה בסכום של 180 אלף שקל – כך נפסק על ידי בית הדין הגדול בירושלים. בכך הפכו הנשיא דוד ברוך לאו והדיינים אליעזר איגרא ומיכאל עמוס את החלטת בית הדין האזורי, שהחליט לפטור את הבעל מהכתובה, בנימוק כי לא הוכח כי אכן קיים בפועל יחסי מין עם גברים.
שני הצדדים, בעל ואשה, חוו לאורך כל תקופת נישואיהם מריבות רבות וקשיים בקיום יחסי אישות. ואולם שום דבר לא הכין את האשה לתגלית המרעישה שנחשפה בפניה בשנים האחרונות: היא גילתה כי בעלה מנוי באתר גריינדר, המיועד להיכרויות עבור קהילת הלהט"ב. האשה, שחשה פגועה עד עמקי נשמתה בעקבות כך, פנתה לבית הדין הרבני האזורי בחיפה בתביעת גירושים לרבות תשלום כתובה, אך היא נדחתה.
בית הדין קבע כי לא הוכח מההתכתבויות של הבעל באפליקציית גריינדר כי הוא אכן שכב בפועל עם גברים אחרים, ועולות מהן פנטזיות מיניות בלתי ממומשות בלבד. עובדה זו, לצד הטענה של הבעל, שלפיה הוא דו-מיני ולא גיי, שהמשיך לקיים יחסי אישות עם אשתו בתקופת המשבר – הביאה את בית הדין לפסוק כי האשה אשמה בגירושים, ולכן היא לא זכאית לתשלום הכתובה שלה.
האישה מיאנה להשלים עם התוצאה והגישה ערעור על ההחלטה של בית הדין האזורי לבית הדין הגדול. ברקע של הערעור ניצבה קביעת בית הדין האזורי שלפיה כדי להכריע בשאלת הכתובה, יש לבחון כיצד השפיעה נטייתו המינית של הבעל על חיי האישות של בני הזוג.
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בזמן שבית הדין האזורי קבע, כאמור, כי אי קיום היחסים החד-מיניים לצד המשך קיום יחסי האישות בין הצדדים פוטרים את הבעל מתשלום הכתובה, הגיעו דייני הערעור למסקנה שונה לחלוטין. "לדעתנו המידע שהתגלה בהחלט הביא את האשה למצב שבו שוב לא יכלה להמשיך לחיות עם הבעל", כתבו הדיינים בהחלטתם. "גם כאשר לא מוכח שהאיש 'רועה זונות' בפועל, עדיין כשאנו דנים לגבי חיוב הכתובה ו'ממי יצאו הגירושין' – די במה שכן עשה האיש ונתגלה לאשה, כדי שאפשר יהיה לומר שהוא גרם לפירוק הבית והגירושין יצאו ממנו".
לדברי הדיינים, עצם התכתבות הבעל בגריינדר, תוך שליחת תמונות בוטות ונתינת עינו באחרים, יצרה אצל אשתו תחושת מאיסות ובגידה שהובילה אותה למסקנה כי המשך נישואיה של השניים אינם אפשריים. "ברור שאשה אינה יכולה לחיות עם בן זוג שבעודו עמה מפתח קשרים עם אחרים, שלזה לא ייקרא מימוש ההתחייבות שלו לאשתו. אלו לא חיי נישואין!", נכתב בפסק הדין שפורסם.
הדיינים תיארו את ההתעניינות של הנתבע באחרים כחמורה יותר מהטחת מכות פיזיות באשתו, וכנעיצת סכין בלב חיי הנישואים שלהם. לאור זאת, הם קבעו, יש לראות את הבעל כאשם הבלעדי בגירושים - וכתוצאה מכך יש גם לחייב אותו באופן עקרוני בתשלום הכתובה.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
ואולם שברובד המעשי, נוכח הסכום המוגזם של הכתובה (בפסק הדין לא צוין הסכום המקורי של הכתובה), החליטו הדיינים להפחית משוויה בפועל, ולהטיל על הבעל חובת תשלום בהיקף של 180 אלף שקל בלבד, בחלוקה לעשרה תשלומים.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בפברואר 2019 בתביעה בשווי 5 מיליון שקל שהגישו אשה ואמה נגד בעלה לשעבר של האשה, בטענה כי הסתיר מהן במשך שנים את היותו הומוסקסואל. הצדדים היו נשואים זה לזו במשך עשר שנים, ומנישואיהם נולדו להם שלוש בנות. בשלב מסוים פרץ משבר בין בני הזוג, שהוביל לשורת הליכים משפטיים ביניהם בנושאי רכוש והמשמורת והמזונות על בנותיהם. בין היתר, הגישו האשה ואמה תביעה נזיקית בסך 5 מיליון שקל נגד האיש, בגין נזקים כלכליים ונפשיים שנגרמו להן לטענתן, כתוצאה מהונאתן והטעייתן על ידי האיש לפני הנישואים ובמהלכם, בכל הנוגע לנטייתו המינית. לטענת התובעות, הנתבע הוא הומוסקסואל שחי חיים כפולים, כשמצד אחד הציג עצמו כאדם דתי והטרוסקסואל, ומאידך פעל מאחורי גבה של האשה וניהל אורח חיים חילוני הומוסקסואלי, שבמסגרתו נאף ובגד בה, ניהל רומן עם מאהב ואף הציע לו נישואין בעודו נשוי לה. לטענת התובעות, מטרתו היחידה של האיש היתה להשתלט על כספי האשה ומשפחתה, ולהשתמש בה כסיפור כיסוי לדמותו האמיתית.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל
עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון
לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת
ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.
היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.
בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.
"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".
- גל של פיטורים באוקטובר, הגבוה מזה 22 שנים
- "האם ה-AI יחליף אותי?" - על הפיטורים שבדרך, גם בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".
