פתח תקוה התחדשות
צילום: יחצ

לאחר שהפסידה בייצוגית בנושא ארנונה: עיריית פ"ת תשלם גם ריבית

בית המשפט העליון קבע כי עיריית פתח תקוה מצמידה את תשלום הארנונה למדד באופן חד צדדי. היא חויבה להחזיר כ-15 מיליון שקל, אך היא ערערה על חלק מסכום השיערוך. מה קבע השופט ומה אומר החוק?

איציק יצחקי | (6)

בית המשפט העליון הכריע לאחרונה במחלוקת שנגעה לשאלת הריבית שעל עיריית פתח תקווה לשלם לתושבים, בעקבות תביעה ייצוגית שהוגשה נגדה, בטענה שהיא מצמידה את תשלומי הארנונה למדד באופן חד צדדי, רק כשהוא עולה מעל מדד הבסיס, אולם היא לא מצמידה כאשר התעריף יורד מתחת למדד הבסיס וכך התושבים לא נהנים ממדד שלילי.

 

העיריה הפסידה בהליך שנוהל כתביעה יצוגית וחויבה לפני כשנתיים להחזיר לחברי הקבוצה כ-15 מיליון שקלים כולל ריבית לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות. כעת, עירית פתח תקווה ערערה לבית המשפט העליון על סכום השיערוך שהיווה כ-3 מיליון שקל מסך ההשבה וטענה כי אין להוסיף ריבית לפי חוק הרשויות על סכום ההשבה.  העירייה טענה כי המשיב וחברי הקבוצה (נישומי העיריה), לא פנו ב"הודעה בכתב" ולכן אין מקום לחייב אותה בריבית. לשיטתה, על כל אחד מחברי הקבוצה, לרבות התובע הייצוגי, היה לפנות אליה בכתב ולדרוש את השיערוך.

מנגד טען התובע, באמצעות עורכי הדין מיכאל רוזן ויולה דומנסקי העוסק בתשלומי חובה לרשויות ותביעות ייצוגיות, כי יש לראות בהגשת בקשה לניהול התובענה כייצוגית כהודעה בכתב, וודאי כי יש לראות בהחלטת האישור של בית המשפט כהודעה בכתב לעיריה או לרשות אודות הגביה ביתר מכל חברי הקבוצה, שכן תכלית דרישת הכתב הינה התראה לרשות אודות גביית היתר.

 דף ארנונה (פרטי)דף ארנונה (פרטי)

בעמדה שהוגשה מטעמה של היועצת המשפטית לממשלה במסגרת ערעור שהגישה העירייה לבית המשפט העליון, צידדה היועצת המשפטית בטענותיו של המשיב (התובע הייצוגי). לגישתה, הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית מהווה הודעה בכתב של מבקש האישור בלבד. אולם, משעה שהבקשה מאושרת ומבקש האישור מקבל את אישורו של בית המשפט לייצג את חברי הקבוצה, יש לראות את כל חברי הקבוצה כאילו הגישו הודעה בכתב לעניין סעיף 6 לחוק הרשויות.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

הוראת סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות קובעת כי בתוך 30 יום מהמועד בו קיבלה הרשות המקומית הודעה על גביית תשלום ביתר, על הרשות המקומית להשיב את סכום גביית היתר בתוספת מדד, אולם, ככל שהרשות המקומית לא החזירה את סכומי גביית היתר בתוך 30 יום ממועד קבלת הודעה בכתב אודות גביית היתר, עליה המקומית להשיב את הסכום בתוספת ריבית צמודה בשיעור של 0.5% לחודש מיום תשלום היתר ועד ליום ההשבה.

בית המשפט העליון הודיע במהלך הדיון לב"כ העירייה כי עמדת הרכב השופטים היא שיש לדחות את הערעור של העירייה וכי יש לקבל את עמדת היועמ"ש. בעקבות זאת, הודיעה העירייה כי היא חוזרת בה מהערעור.

קיראו עוד ב"משפט"

לפיכך, בית המשפט העליון דחה את ערעורה של העירייה וקבע כי הפרשנות הנכונה של סעיף 6 לחוק הרשויות היא כי הגשת בקשת האישור מהווה הודעה בכתב מטעמו של מגיש הבקשה ולאחר אישור הבקשה על ידי בית המשפט, יש לראות בתובענה הייצוגית כהודעה בכתב בשם כל חברי הקבוצה ולהוסיף לסכום ההשבה ריבית בשיעור של 0.5% לחודש מיום התשלום ביתר לרשות המקומית ועד ליום ההשבה.

עו

"הלכה חשובה ומשמעותית". עו"ד רוזן (גיל הדני)

עו"ד רוזן ועו"ד דומנסקי מסבירים כי מדובר בהלכה חשובה ומשמעותית שניתנה לראשונה על ידי בית המשפט העליון לעניין השיערוך בהתאם לאותו סעיף בחוק הרשויות, הואיל ובמקרים רבים תביעות ייצוגיות מתנהלות במשך שנים ארוכות, כך שסכום הריבית מגיע לכדי כמה מיליוני שקלים, כמו בעניין הנדון בפסק הדין בעניין קופל, שם סכום הריבית בלבד עמד על למעלה משלושה מיליוני שקל.

 

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    פתח תקוואית 26/06/2024 11:49
    הגב לתגובה זו
    אם נעשה עוול בגביית ארנונה למה לא מזכים את כלל התושבים?? ורק את חברי הקבוצה שתבעו?
  • 5.
    ג'וני 25/06/2024 23:13
    הגב לתגובה זו
    כמה לא מפתיע פתח תקוה, מתי כבר יענו במחלקת ארנונה כמו שצריך בלי שצריך להשאיר הודעה כדי לשלם, אבסורד
  • 4.
    שמיל 25/06/2024 17:44
    הגב לתגובה זו
    העיקר מה עם העודףףףףף
  • 3.
    מור 25/06/2024 14:21
    הגב לתגובה זו
    האם יש עוד רשויות ערים שהתנהלו באותה דרך?
  • 2.
    הגיע הזמן שהעירייה תשלם (ל"ת)
    אבנר 25/06/2024 14:04
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    בושה תראו במה מתעסקים שם (ל"ת)
    עוזי 25/06/2024 13:28
    הגב לתגובה זו
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

אמזון
צילום: טוויטר

נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים ישראלים תתברר בארץ

השופטת דחתה את בקשת אמזון ואמזון שירותים לכפירה בסמכות בית המשפט הישראלי. בהחלטה מקיפה היא קבעה כי אמזון מפעילה תצורת אתר ישראלית, פונה לצרכנים ישראלים ופועלת בשוק המקומי, ולכן לא תוכל לטעון שהפורום הישראלי אינו המקום הראוי לברר את התביעה. מדובר בייצוגית בטענה כי ממשק המשתמש של אמזון הטעה לקוחות לרכוש מנוי פריים או פריים וידאו מבלי שהתכוונו לכך, ואף הקשה על ביטול השירותים

עוזי גרסטמן |

בתחילת 2025, באולם השקט של בית המשפט המחוזי בלוד, נדונה סוגיה עקרונית שמעסיקה צרכנים רבים בישראל: האם תאגיד אינטרנט בינלאומי כמו אמזון יכול להתחמק מדיון בישראל בטענה שהכל מתנהל מעבר לים. מאחורי ההליך עומדים שני צרכנים ישראלים, רביד דקל ושחר ולר, שהגישו בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד שתי ישויות של החברה: Amazon.com . ו-Amazon.com Services LLC. הם טענו כי ענקית הסחר האלקטרוני מפעילה את אתר Amazon.com באופן מטעה, כדי לשדל לקוחות לרכוש שירותי פריים ופריים וידאו גם כשלא התכוונו לכך, ושלאחר מכן היא מקשה עליהם להתנתק מהשירותים.

לטענת המבקשים, אמזון עיצבה את ממשק המשתמש כך שצרכנים יחשבו כי הצטרפות לשירותי פריים היא חלק אינטגרלי מתהליך הקנייה, וכי ההטעיה חמורה במיוחד עבור לקוחות ישראלים, שאינם נהנים מאותן הטבות משלוחים כמו הצרכנים האמריקאים. הם טענו כי גם השירות הנוסף, אמזון פריים וידאו, מוצג באופן מטעה, כך שצרכנים המבקשים לצפות בתכני סטרימינג בלבד נגררים לרכוש את חבילת פריים המלאה, שיקרה בהרבה. בנוסף, לטענתם, אמזון מערימה קשיים על מי שמנסה לבטל את המנוי.

במרכז ההליך ניצבה השאלה: האם לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בתביעה נגד חברה אמריקאית, כשהשירות נרכש דרך אתר בינלאומי. אמזון ביקשה מבית המשפט לדחות את ההליך בטענה שאין לו סמכות מקומית, שכן "השירותים המדוברים אינם מוצעים כלל לצרכנים בישראל", אלא רק למשתמשים שהזינו כתובת משלוח בארה"ב. לטענתה, כל ההתקשרות נעשתה לפי תנאי שימוש שקובעים כי הדין החל הוא דין מדינת וושינגטון.

בסיס עובדתי "רעוע"

בבקשות הכפירה, הדגישה אמזון כי הבסיס העובדתי שעליו מבוססת בקשת האישור הוא "רעוע", וכי מדובר בניסיון של המבקשים "לייבא" את תביעת הרשות הפדרלית להגנת הצרכן (FTC) שנוהלה נגדה בארה"ב. אמזון טענה גם כי המבקשים עצמם מודים כי אינם זוכרים את נסיבות ההצטרפות לשירותים, ולכן לא הוכיחו כלל שנפגעו או הוטעו. המבקשים השיבו כי אמזון נוכחת היטב בישראל, פונה במובהק לקהל הישראלי, ואף מפעילה ממשק בשפה העברית ומאפשרת תשלום בשקלים. לטענתם, ההטעיות נוגעות לציבור הצרכנים המקומי, ולכן לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בתיק. הם הדגישו כי, "הנזק שנגרם לחברי הקבוצה התרחש בישראל, כתוצאה מפעילותה של אמזון הפועלת כאן ומכוונת לשוק המקומי".

השופטת כרמית בן אליעזר דחתה את בקשת אמזון, בנימוק כי החברה לא הצליחה לבסס את טענתה העובדתית שלפיה שירות פריים אינו מוצע לישראלים. היא כתבה בהכרעתה כי, "משלא הוגש תצהיר מטעם המשיבות, הרי שלא הונחה תשתית לביסוסה של טענה זו". לדבריה, גם אם אמזון צדקה בטענה ששירות פריים מוצע רק למי שהזינו כתובת בארה"ב, זה לא מספיק כדי לשמוט את הקרקע מתחת לעילת התביעה, שכן גם לקוחות ישראלים שהזינו כתובת אמריקאית זכאים שלא להיות מוטעים.