מת בתאונה בחדר כושר בקיבוץ - בכמה תפוצה משפחתו?
קיבוץ מסילות ישלם מיליוני שקלים לאמו ולאחיו של צעיר (23) שנהרג בתאונה קשה בחדר הכושר של הקיבוץ. כך נקבע באחרונה בפסק דין של בית משפט השלום בראשון לציון. המנוח אותר בחדר הכושר שממוקם במקלט בקיבוץ, כשמשקולת של 90 ק"ג ניצבת על צווארו. ההערכה היא כי הוא מת מחנק בגלל המשקולת. הקיבוץ ניסה להעביר את האחריות לתאונה הקשה למועצה האזורית, אבל סגן הנשיא, השופט דב גוטליב, דחה את הטענה וקבע כי האחריות היא על הקיבוץ בלבד.
הטרגדיה האיומה התרחשה בינואר 2020. קיבוצניק שהגיע בשעת בוקר לאימון בחדר הכושר גילה את המנוח שכוב על גבי ספת כושר למשקולות לחיצה, בזמן שמשקולת של 90 ק"ג מונחת על צווארו. הוא הסיר מיד את המשקולת והחל לבצע פעולות החייאה בצעיר, ואולם בהיעדר קליטה סלולרית במקלט – הוא נאלץ להפסיק אותן ולצאת החוצה כדי להזעיק את אנשי מד"א למקום. צוות האמבולנס שהגיע למקום נאלץ לקבוע את מות הצעיר.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט על ידי אמו ואחיו של הצעיר המנוח, נטען כי מותו נגרם בעקבות רשלנות והפרת חובה חקוקה של הקיבוץ. לדבריהם, חדר הכושר של הקיבוץ פעל באופן לא תקין במשך עשרות שנים, ללא מדריך מוסמך וללא קו טלפון כלשהו לשימוש במקרה חירום, ובהיעדר פיקוח כלשהו על המתרחש בו. עוד נטען כי מתקני הכושר במקום היו ישנים, והתחזוקה שלהם נעשתה על ידי המתאמנים באופן חובבני.
מנגד, טען הקיבוץ כי חדר הכושר לא היה באחריותו, וכי המתאמנים שעשו בו שימוש לא נזקקו להדרכה או להשגחה. עוד נטען כי האירוע שבמהלכו נהרג הצעיר היה קיצוני ובלתי צפוי. בנוסף, טען הקיבוץ כי יש להטיל את האחריות למות הצעיר על המועצה האזורית עמק המעיינות, שבשטחה הוא מצוי. המועצה טענה בתגובה כי מדובר בחדר כושר עם שטח שקטן מ-800 מ"ר, שאינו נדרש ברישיון עסק - כך שאין שום בסיס לעמדת הקיבוץ.
- נפלה מאופניה בטיילת נתניה - ותקבל פיצויים גבוהים
- נתקלתם בדלת זכוכית במקום העבודה? אולי מגיע לכם פיצוי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בתחילה דחה השופט גוטליב את הטענה של הקיבוץ, שלפיה חדר הכושר לא נמצא תחת אחריותו. הוא התרשם כי חדר הכושר נבנה עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת, בתור מתקן של הקיבוץ, וכי לאורך השנים התאמנו בו אנשים רבים שהגיעו מהקיבוץ ומחוצה לו.
לאחר מכן קבע השופט כי האחריות לתאונה היא על הקיבוץ בלבד. "הקיבוץ התעלם מחדר הכושר אף שידע כי הוא פועל בתוך הקיבוץ במשך שנים רבות כמתקן קיבוצי לשימושם של חברי הקיבוץ ואחרים. בנסיבות שכאלה, התעלמות מפעילות חדר הכושר והעדר פיקוח עליו, מחייבת קביעה ולפיה הקיבוץ יכול היה וצריך היה לצפות תאונות בחדר הכושר, לרבות את התאונה מושא התביעה", הוא כתב בפסק הדין שפרסם.
בנוסף, התקבלה טענת המועצה כי לנוכח שטחו הקטן של חדר הכושר, אין לה אחריות לתאונה מתוקף דיני רישוי עסקים. לגבי סוגיית האשם התורם, השופט כתב כי המנוח ידע שהוא נמצא שם לבדו, וכי אין מי שיציל אותו אם ייקלע למצוקה - ולכן יש הצדקה לכך שמייחסים לו 20% מן האחריות למותו.
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
לגבי סוגיית הנזק, ציין השופט כי חיי המנוח היו מלאים בהצלחות והישגים, והוא אף סייע רבות לאמו. בנסיבות אלה, התקבלה דרישתה של האם להעניק לה פיצוי נפרד עבור האובדן של שירותי הבן.
לסיכום, נפסק למשפחתו של המנוח פיצוי כספי של 1,910,164 שקל עבור נזקיהם השונים, כמו הפסד שכר בשנים האבודות, קיצור של תוחלת חיים והוצאות קבורה. בנוסף, נפסקו גם הוצאות משפט ו-382 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.
במקרה אחר, שהוכרע על ידי בית משפט השלום בחיפה בספטמבר 2023, אחות במחלקה הנוירולוגית בבית חולים כרמל, שהלכה לבית כנסת הסמוך למקום מגוריה בטירת הכרמל בכדי להתפלל, נפלה ברחוב ושברה את הכתף ואת הברך. כתוצאה מפציעתה היא נעדרה במשך ארבעה חודשים ממקום עבודתה ונותרה לה נכות קבועה. לטענת התובעת, אין להטיל עליה כל אשם תורם לנפילתה. לטענת העירייה, העובדה שהתובעת שוחחה בטלפון הנייד בעת שהלכה ולא שמה לב למפגע, יש בה כדי יש לקבוע כי מדובר ב"סיכון מרצון" ולהטיל על התובעת עצמה את האחריות הבלעדית להתרחשות התאונה. לחלופין, טענה העירייה, העובדה שהתובעת הודתה ששוחחה בטלפון ולא שמה לב לדרך, היא שגרמה לנפילתה או תרמה לה תרומה משמעותית.
- 1.מיואש 10/06/2024 11:32הגב לתגובה זולפי מה שמתואר הוא היה מחוץ ולא יכל לזוז משם.
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
