דרשה שאבי בנה לא יראה אותו אך ישלם מזונות - זה מה שקבעה השופטת
גבר שהורחק מבנו בצו בית משפט במשך השנתיים הראשונות של חייו, לא יצטרך לשלם מזונות לגרושתו עבור התקופה הזו. כך קבע באחרונה בית המשפט למשפחה בפתח תקווה. הגרושה פעלה בעצם בשני מישורים: מצד אחד היא ביקשה ליצור נתק מוחלט בין הפעוט לאביו, ומצד שני היא רצתה לחייב את בעל לשעבר במזונות החל מרגע הלידה. ואולם השופטת שירלי שי קבעה כי היא לא יכולה לקבל את שתי הדרישות שהועלו, ולכן בעלה לשעבר יישא במזונות רק מרגע הכרתו כאביו של הפעוט בבית הדין הרבני.
בני הזוג לשעבר התחתנו בדצמבר 2020, אך במהרה הסתכסכו ביניהם והחליטו להתגרש. בין שני האירועים, באוגוסט 2021, ילדה האשה בן משותף וטענה כי האבהות של בעלה מוטלת בספק, מכיוון שלטענתה שכבה באותה תקופה גם עם גברים אחרים. בתוך כך, היא נמנעה מלרשום את הבעל דאז כאבי הפעוט, סירבה שהוא יערוך בדיקת אבהות כדי להפריך או לאמת את הטענה שלה, ואף התנגדה לקיום כל קשר בין השניים.
בשלב מסוים פקעה סבלנותו של הבעל והוא הגיש תביעת אבהות, שהסתיימה בקבלה של כל טענותיו. בעקבות כך קבע בית הדין הרבני ביולי האחרון, על סמך הכלל ההלכתי "רוב בעילות אחר הבעל", כי הנתבע הוא אכן אבי הפעוט. בהתאם לכך, הצדדים הסכימו כי הוא ישלם מזונות בסכום של 1,600 שקל בחודש, והשאלה היחידה שנותרה במחלוקת היתה מאיזה מועד יחולו תשלומי המזונות.
האם טענה כי מוצדק לחייב את האב במזונות מרגע הלידה, כלומר אוגוסט 2021, וכי אין סיבה להאשים אותה ביצירת ניכור הורי ממנו. לטענתה, הנתק בין הגרוש שלה לבין הבן נוצר מטעמים שאינם בשליטתה, כמו התנגדות של נציג המדינה בזמן אמת לכך שתבוצע בדיקת רקמות.
- האם ביקשה להגדיל את המזונות - זו הסיבה שהם דווקא ירדו
- עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לעומתה, טען האב כי בשנתיים הראשונות לחיי בנו גרושתו עשתה כל שביכולתה כדי למנוע מהשניים להיפגש, כך שלא ברור כיצד היא מעזה בכלל לדרוש ממנו מזונות עבור תקופה זו. לדבריו, עליו לשלם מזונות רק מרגע שבו הוא הוכר כאביו של הילד - ביולי 2023.
השופטת שי קבעה כי יש מספר כמה שבגינן מוצדק לדחות את הדרישה לחייב את האב במזונות למועד המבוקש על ידו. ראשית, העובדה כי האם בעצמה הטילה ספק בזמן אמת בדבר האבהות של בעלה לשעבר על הפעוט. סיבה נוספת שמצדיקה את דחיית החיוב במזונות היא ההתנהלות של האם סביב הליך בירור האבהות. במקום לעתור לביצוע בדיקת רקמות, היא בחרה להיות פסיבית, והנתבע הוא זה שפעל והשתדל מאוד כדי להוכיח את האבהות שלו.
בנוסף, השופטת גם קיבלה את טענת האב, שלפיה גרושתו פעלה כדי להרחיק ממנו את בנו. בין היתר, באפריל 2023 טענה האם בבית המשפט כי היא "מתנגדת נחרצות" לבקשה של הנתבע לקיים הסדרי ראייה עם הפעוט, כך שבעם היא זו שעומדת מאחורי הנתק ביחסים ביניהם.
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
השופטת שי ציינה כי היא אמנם מודעת לטענה של האם כי הנתבע נקט כלפיה אלימות, אלא שלדבריה, עם כל הצער והכאב – אין בכך הצדקה למנוע מהילד את זכותו הבסיסית לקשר עם אביו. לכן פסקה השופטת כי החיוב של הנתבע בתשלום מזונות בנו יחול רק מרגע ההכרה שלו כאביו ביולי בשנה שעברה, ולא מרגע הלידה שלו.
החוק בישראל מחייב הורה לדאוג לצורכי ילדיו הקטינים - מזונות. במשפחות שבהן ההורים חיים בנפרד נושאים שני ההורים במזונות של ילדיהם בהתאם להסכם שהושג ביניהם, או לפי הכרעת הערכאה המוסמכת. הסכום של המזונות יכול להיקבע בהסכמה בין ההורים. במקרה שאין הסכמה, ניתן להגיש תביעה בדרישה לתשלום מזונות ילדים ובית המשפט יכריע בשאלת הסכום של המזונות. המזונות הם זכותו של הילד ולא של ההורה, ולכן כל הסכמה בין ההורים, ואף כל החלטה שיפוטית בעניין המזונות, צריכה להתחשב בטובת הילד ובצרכים שלו כדי שתהיה תקפה ומחייבת. במקרה שההסכמה או ההחלטה נעשו תוך התחשבות בטובת הילד ובצרכיו, שינוי סכום המזונות (הגדלה או הקטנה של הסכום) ייעשה רק אם מדובר בשינוי נסיבות מהותי שמצדיק זאת.
- 2.מגיב 14/05/2024 22:44הגב לתגובה זואין גבול לחוצפה
- 1.סמרטוטה (ל"ת)דיין 14/05/2024 12:15הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
