צוואה
צילום: canva

אשת היהלומן המנוח תבעה את הראל; האם קיבלה את כספי ביטוח החיים?

האיש לא עדכן אותה כמוטבת בביטוח החיים שלו, שבה כן הופיעה אחותו, והחברה הסכימה להעביר לידי האלמנה את הכספים בעקבות הגשת התביעה - אך רק בכפוף לקביעה שיפוטית שלפיה היא הזוכה בכספים
עוזי גרסטמן |

אדם שהיה חבר בבורסת היהלומים הישראלית מסוף שנות השמונים, בהיותו צעיר ורווק, רכש לעצמו אז ביטוח חיים, ומינה כמוטבת את אחותו. כעבור שנה הוא התחתן, אבל במשך 32 השנים שחלפו מאז ועד לפטירתו - האיש לא עדכן את אשתו כמוטבת בפוליסה. למזלה של האלמנה, זמן קצר לפני מותו הוא הספיק לערוך צוואה שבה הוריש לה את מלוא רכושו. במצב שנוצר, קבעה שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, איריס אילוטוביץ' סגל, כי 254 אלף השקלים מביטוח החיים יועברו לאלמנה - ולא לאחות שלו.

הפרשה החלה ב-1989, אז התקבל המנוח כחבר בבורסת היהלומים, ובוטח בביטוח חיים בחברת הראל. בטופס מינוי המוטבים הוא ציין את אחותו כמוטבת. שנה חלפה, והיהלומן הצעיר התחתן עם התובעת, אלא שחרף נישואיו הוא לא עדכן אותה כמוטבת במקום אחותו עד לפטירתו בספטמבר 2022. ואולם חודש וחצי לפני מותו, היהלומן ערך צוואה שבה הוריש את מלוא רכושו, לרבות הביטוחים שלו, לרעייתו.

אחרי מותו של היהלומן, הוציאה האלמנה צו לקיום צוואתו, אך כשביקשה מהראל למשוך את כספי ביטוח החיים שלו, נתקלה בחומה בצורה. חברת הביטוח טענה כי יש לפעול בהתאם לתנאי הפוליסה, ולהעביר את הכספים לאחותו של המנוח, ומכיוון שהיא מתה – יש לשלם אותם ליורשים שלה.

בתביעה שהגישה האלמנה לבית המשפט ביולי 2023, היא טענה כי הצוואה לטובתה גוברת על מינוי גיסתה כמוטבת בפוליסת ביטוח החיים, ומשכך הסכום של כרבע מיליון שקל שהתקבלו עקב מות בעלה - שייכים אך ורק לה. האלמנה סיפרה כי בעקבות הגשת התביעה חברת הביטוח אמנם הסכימה להעביר לידיה את הכספים, אך זאת רק בכפוף לקביעה שיפוטית שלפיה היא הזוכה בכספים - ומכאן הצורך בניהול התביעה עד תומה. יורשי האחות, מצדם, כלל לא הגישו כתב הגנה, ואף לא הביעו עמדה כלשהי בסוגייה שנצבה על הפרק.

השופטת אילוטוביץ' סגל קבעה כי בהיעדר גירסה כלשהי מטעם ההגנה, לא קיימת אינדיקציה שמלמדת על הרצון של המנוח להוריש את כספי ביטוח החיים לאחותו או לילדיה, במקום לאשתו. אף שסעיף 147 לחוק הירושה מחריג כספים של ביטוח מנכסי העיזבון, השופטת הסבירה כי בצוואתו, כלל המנוח למעשה את כספי ביטוח החיים שלו בעיזבונו, ומשכך הזוכה בכספים אלה היא אלמנתו.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

עוד ציינה השופטת כי אמנם המנוח לא נקט בצוואתו לשון ברורה ומפורשת לגבי הכללה של ביטוח החיים בעיזבון שלו, בניגוד לפסיקה שקובעת כי יש בכך צורך, ורק הגדיר בכלליות שהוא מוריש לאשתו את רכושו "מכל סוג ומין שהוא ... לרבות ביטוחים". אלא שלדבריה, העמדה של הפסיקה רוככה עם השנים, כך שיש להעניק את הבכורה לשיקול של רצון המנוח וכוונתו.

"המנוח ציווה לתובעת את כל הביטוחים השייכים לו"

היא ציינה בפסק דינה כי, "המנוח ציווה לתובעת את כל הביטוחים השייכים לו, לרבות ביטוח החיים שרכש במהלך חייו. אמנם אין התייחסות מפורשת לביטוח החיים הספציפי שבנדון. עם זאת, מהצוואה ומנסיבות העניין עולה כי אומד דעתו של המנוח היה כי כספי הביטוח יועברו לאחר מותו לאשתו התובעת (ולא לאחותו)".

קיראו עוד ב"משפט"

השופטת העריכה כי במהלך השנים המנוח פשוט שכח לחלוטין מדבר קיומה של פוליסת הביטוח, ולכן הוא לא טרח לעדכן את אשתו כמוטבת. בכל מקרה, כאמור, בהיעדר גירסה הסותרת את עמדת האלמנה, כי בעלה ביקש להוריש לה את הכל, לרבות ביטוח החיים, השופטת הכריעה כי כספי הביטוח שייכים לה.

ביטוח חיים הוא הסכם בין המבוטח לחברה המבטחת. על פי ההסכם, אם מתרחש מקרה ביטוח, החברה המבטחת אמורה לפצות את המבוטח על פי מה שמצוין בפוליסת הביטוח – שהיא בעצם ההסכם. המאפיין החשוב והמשמעותי ביותר של ביטוח חיים, הוא שאמנם המבוטח רכש את פוליסת הביטוח, אבל את הפיצויים בהינתן מקרה ביטוח מקבלים המוטבים. 

לאחר מוות של בן משפחה יש צורך לטפל בכספים שלו, בין היתר במסגרת חשבון הבנק שלו, חסכונותיו, ביטוח חיים וקופות גמל שרשומות על שמו. בנוסף, יש להגיש בקשה לצו ירושה או בקשה לצו קיום צוואה (אם המנוח ערך צוואה), כדי לחלק את כספו ואת רכושו בין היורשים החוקיים שלו. יש לבדוק, בין השאר, אם המנוח שילם עבור ביטוח חיים או ביטוח מנהלים, או ביצע הפקדות לביטוח פנסיוני באופן עצמאי, ואת אפשרויות המימוש של אותם ביטוחים.

מוטבים הם מי שיהיו זכאים לקבל את כספי הביטוח, כאשר מתרחש מקרה ביטוח. המבוטח לא יוכל ליהנות מכספי הביטוח בעודו בחיים, וכשימות הוא בוודאי לא יוכל לעשות זאת. הוא עושה את זה עבור בני המשפחה ואנשים אחרים שתלויים בו. מקרה ביטוח הוא בעצם אחד התרחישים שמתוארים בפוליסת הביטוח, שההתרחשות שלו מפעילה את הביטוח. בביטוח ריסק, התרחיש האפשרי היחיד הוא מוות. עם זאת, פוליסות ביטוח חיים מחריגות בדרך כלל מקרה מוות כתוצאה מהתאבדות.

את המוטבים חשוב לציין באופן הברור ביותר בביטוח. כמו כן, כל מבוטח חייב לבדוק מעת לעת את ביטוח החיים שלו ולעדכן אותו. כך למשל, אם נולדו לו ילדים נוספים, או אם מוטב הלך, חלילה, לעולמו.

בפסק דין אחר שפורסם באחרונה, עלתה השאלה אם ביטוח ריסק מבטיח ליורשים את כספי הביטוח. לפני כחודש וחצי דן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתביעה שהגישה אלמנה בבקשה לקבל מחצית מכספי הביטוח שהתקבלו. השופטת ענת הלר-כריש קבעה בפסק הדין שהזכות לקבל את כספי הביטוח אינה באה בגדר "כלל נכסי בני הזוג" על פי חוק יחסי ממון, ולפיכך אין לאזנה בין התובעת למנוח אחרי מותו. מעבר לכך, לפי צוואת המנוח היא זכאית לפחות ממחצית מהכספים. 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
תיווך נדלן
צילום: pexels

התחייבת - תשלם: מתווך יזכה בפיצוי אף שלא היה גורם יעיל

פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב ממחיש עד כמה סעיפי פיצוי מוסכם בהסכמי תיווך הם דבר מחייב. השופט דן סעדון קבע כי רוכש דירה בחולון ישלם למתווך 117 אלף שקל, אף שביצע פעולות מועטות בלבד ולא ליווה את העסקה עד סופה. הסיבה: הרוכש התחייב להודיע למוכרת הדירה שהגיע באמצעות המתווך - והפר את ההתחייבות הזו

עוזי גרסטמן |

במאי 2022 נכנס שי הדר לחנות של מכר כדי להתעניין ברכישת דירה ברחוב סוקולוב בחולון. באותה העת נכנס למקום גם נועם צארום, מתווך ותיק, והמפגש הוביל לחתימה על הזמנה לקבלת שירותי תיווך. ההזמנה כללה סעיפים מחייבים וברורים: התחייבות לשלם דמי תיווך בסכום כולל של 50 אלף שקל, וכן סעיף מיוחד שקבע כי אם הדר או מי מבני משפחתו ירכשו את הדירה מבלי להודיע למוכר כי הופנו על ידי המתווך, הם יחויבו בפיצוי מוסכם כפול מגובה דמי התיווך, בצירוף מע"מ. צארום מסר לדר את פרטי הדירה ואף את מספר הטלפון של בנה של המוכרת לצורך תיאום ביקור. עוד באותו היום הביע הדר התלהבות מהדירה ואף ציין כי בכוונתו לרכוש אותה.

אלא שמאותו רגע ואילך, הקשר בין הצדדים נותק. הדר יצר קשר ישיר עם נציג המוכרת, ביקר בדירה ותיאם מולו את המשך התהליך, מבלי לעדכן את צארום או לערב אותו. כחודשיים וחצי לאחר מכן, בסוף יולי 2022, נחתם הסכם מכר הדירה בין המוכרת לבין דאלי הדר, רעייתו של שי, בסכום של 1.5 מיליון שקל (ובהמשך הופחת המחיר ל-1.474 מיליון שקל). צארום, שנותר מחוץ לתמונה, דרש לקבל את הפיצוי המוסכם בהתאם לטופס שעליו חתם שי הדר. משסירבו הנתבעים לשלם, הוא הגיש תביעה לבית המשפט.

בפסק הדין שפרסם השופט דן סעדון פורטו הטענות של שני הצדדים. הנתבעים טענו כי התובע לא היה "הגורם היעיל" לעסקה, מכיוון שהוא לא הציג את הדירה בפועל ולא השתתף במו"מ. מנגד, צארום טען כי הדר פעל בחוסר תום לב כשניתק עמו קשר וניצל את המידע שקיבל ממנו כדי להשלים את העסקה מאחורי גבו. בנוסף, הוא טען כי עצם החתימה על ההזמנה והפרת סעיף ההודעה למוכרת מקנים לו זכות לפיצוי מוסכם ללא צורך להוכיח את היותו הגורם היעיל.

התובע לא דרש דמי תיווך

השופט קיבל את עמדת התובע במלואה. הוא הדגיש כי הסעד שנתבע אינו תשלום דמי תיווך אלא מימוש הוראת הפיצוי המוסכם. בפסק הדין שפורסם הוא כתב כי, "לצורך הוכחת זכות התובע לקבל פיצוי מוסכם די להראות כי ההזמנה נחתמה על ידי נתבע 1; כי הדירה הוצעה לנתבע 1 על ידי התובע; כי נתבע 1 הפר הוראה בהזמנה... וכי נתבע 1, קרוב משפחתו או אדם אחר קרוב אליו רכש את הדירה". מכיוון שאין חולק על כל התנאים האלה, נקבע כי צארום זכאי לפיצוי בסכום כולל של 100 אלף שקל בתוספת מע"מ.

השופט התייחס גם לעדותו של שי הדר, שהודה כי לא מסר לנציג של המוכרת שהוא נשלח על ידי המתווך. לדבריו, "התקשרתי לקובי, לא יודע אם אמרתי לו האמת את השם שלו, אני אף פעם לא יכול לזכור כאילו להגיד לו הופניתי על ידי זה וזה..." - עדות שביססה את קביעת בית המשפט כי ההתחייבות הופרה בפועל. טענת הנתבעים שלפיה הסעיף מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד נדחתה למעשה, לאחר שהם זנחו אותה בסיכומיהם.

תיווך נדלן
צילום: pexels

התחייבת - תשלם: מתווך יזכה בפיצוי אף שלא היה גורם יעיל

פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב ממחיש עד כמה סעיפי פיצוי מוסכם בהסכמי תיווך הם דבר מחייב. השופט דן סעדון קבע כי רוכש דירה בחולון ישלם למתווך 117 אלף שקל, אף שביצע פעולות מועטות בלבד ולא ליווה את העסקה עד סופה. הסיבה: הרוכש התחייב להודיע למוכרת הדירה שהגיע באמצעות המתווך - והפר את ההתחייבות הזו

עוזי גרסטמן |

במאי 2022 נכנס שי הדר לחנות של מכר כדי להתעניין ברכישת דירה ברחוב סוקולוב בחולון. באותה העת נכנס למקום גם נועם צארום, מתווך ותיק, והמפגש הוביל לחתימה על הזמנה לקבלת שירותי תיווך. ההזמנה כללה סעיפים מחייבים וברורים: התחייבות לשלם דמי תיווך בסכום כולל של 50 אלף שקל, וכן סעיף מיוחד שקבע כי אם הדר או מי מבני משפחתו ירכשו את הדירה מבלי להודיע למוכר כי הופנו על ידי המתווך, הם יחויבו בפיצוי מוסכם כפול מגובה דמי התיווך, בצירוף מע"מ. צארום מסר לדר את פרטי הדירה ואף את מספר הטלפון של בנה של המוכרת לצורך תיאום ביקור. עוד באותו היום הביע הדר התלהבות מהדירה ואף ציין כי בכוונתו לרכוש אותה.

אלא שמאותו רגע ואילך, הקשר בין הצדדים נותק. הדר יצר קשר ישיר עם נציג המוכרת, ביקר בדירה ותיאם מולו את המשך התהליך, מבלי לעדכן את צארום או לערב אותו. כחודשיים וחצי לאחר מכן, בסוף יולי 2022, נחתם הסכם מכר הדירה בין המוכרת לבין דאלי הדר, רעייתו של שי, בסכום של 1.5 מיליון שקל (ובהמשך הופחת המחיר ל-1.474 מיליון שקל). צארום, שנותר מחוץ לתמונה, דרש לקבל את הפיצוי המוסכם בהתאם לטופס שעליו חתם שי הדר. משסירבו הנתבעים לשלם, הוא הגיש תביעה לבית המשפט.

בפסק הדין שפרסם השופט דן סעדון פורטו הטענות של שני הצדדים. הנתבעים טענו כי התובע לא היה "הגורם היעיל" לעסקה, מכיוון שהוא לא הציג את הדירה בפועל ולא השתתף במו"מ. מנגד, צארום טען כי הדר פעל בחוסר תום לב כשניתק עמו קשר וניצל את המידע שקיבל ממנו כדי להשלים את העסקה מאחורי גבו. בנוסף, הוא טען כי עצם החתימה על ההזמנה והפרת סעיף ההודעה למוכרת מקנים לו זכות לפיצוי מוסכם ללא צורך להוכיח את היותו הגורם היעיל.

התובע לא דרש דמי תיווך

השופט קיבל את עמדת התובע במלואה. הוא הדגיש כי הסעד שנתבע אינו תשלום דמי תיווך אלא מימוש הוראת הפיצוי המוסכם. בפסק הדין שפורסם הוא כתב כי, "לצורך הוכחת זכות התובע לקבל פיצוי מוסכם די להראות כי ההזמנה נחתמה על ידי נתבע 1; כי הדירה הוצעה לנתבע 1 על ידי התובע; כי נתבע 1 הפר הוראה בהזמנה... וכי נתבע 1, קרוב משפחתו או אדם אחר קרוב אליו רכש את הדירה". מכיוון שאין חולק על כל התנאים האלה, נקבע כי צארום זכאי לפיצוי בסכום כולל של 100 אלף שקל בתוספת מע"מ.

השופט התייחס גם לעדותו של שי הדר, שהודה כי לא מסר לנציג של המוכרת שהוא נשלח על ידי המתווך. לדבריו, "התקשרתי לקובי, לא יודע אם אמרתי לו האמת את השם שלו, אני אף פעם לא יכול לזכור כאילו להגיד לו הופניתי על ידי זה וזה..." - עדות שביססה את קביעת בית המשפט כי ההתחייבות הופרה בפועל. טענת הנתבעים שלפיה הסעיף מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד נדחתה למעשה, לאחר שהם זנחו אותה בסיכומיהם.