אשת היהלומן המנוח תבעה את הראל; האם קיבלה את כספי ביטוח החיים?
אדם שהיה חבר בבורסת היהלומים הישראלית מסוף שנות השמונים, בהיותו צעיר ורווק, רכש לעצמו אז ביטוח חיים, ומינה כמוטבת את אחותו. כעבור שנה הוא התחתן, אבל במשך 32 השנים שחלפו מאז ועד לפטירתו - האיש לא עדכן את אשתו כמוטבת בפוליסה. למזלה של האלמנה, זמן קצר לפני מותו הוא הספיק לערוך צוואה שבה הוריש לה את מלוא רכושו. במצב שנוצר, קבעה שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, איריס אילוטוביץ' סגל, כי 254 אלף השקלים מביטוח החיים יועברו לאלמנה - ולא לאחות שלו.
הפרשה החלה ב-1989, אז התקבל המנוח כחבר בבורסת היהלומים, ובוטח בביטוח חיים בחברת הראל. בטופס מינוי המוטבים הוא ציין את אחותו כמוטבת. שנה חלפה, והיהלומן הצעיר התחתן עם התובעת, אלא שחרף נישואיו הוא לא עדכן אותה כמוטבת במקום אחותו עד לפטירתו בספטמבר 2022. ואולם חודש וחצי לפני מותו, היהלומן ערך צוואה שבה הוריש את מלוא רכושו, לרבות הביטוחים שלו, לרעייתו.
אחרי מותו של היהלומן, הוציאה האלמנה צו לקיום צוואתו, אך כשביקשה מהראל למשוך את כספי ביטוח החיים שלו, נתקלה בחומה בצורה. חברת הביטוח טענה כי יש לפעול בהתאם לתנאי הפוליסה, ולהעביר את הכספים לאחותו של המנוח, ומכיוון שהיא מתה – יש לשלם אותם ליורשים שלה.
בתביעה שהגישה האלמנה לבית המשפט ביולי 2023, היא טענה כי הצוואה לטובתה גוברת על מינוי גיסתה כמוטבת בפוליסת ביטוח החיים, ומשכך הסכום של כרבע מיליון שקל שהתקבלו עקב מות בעלה - שייכים אך ורק לה. האלמנה סיפרה כי בעקבות הגשת התביעה חברת הביטוח אמנם הסכימה להעביר לידיה את הכספים, אך זאת רק בכפוף לקביעה שיפוטית שלפיה היא הזוכה בכספים - ומכאן הצורך בניהול התביעה עד תומה. יורשי האחות, מצדם, כלל לא הגישו כתב הגנה, ואף לא הביעו עמדה כלשהי בסוגייה שנצבה על הפרק.
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת אילוטוביץ' סגל קבעה כי בהיעדר גירסה כלשהי מטעם ההגנה, לא קיימת אינדיקציה שמלמדת על הרצון של המנוח להוריש את כספי ביטוח החיים לאחותו או לילדיה, במקום לאשתו. אף שסעיף 147 לחוק הירושה מחריג כספים של ביטוח מנכסי העיזבון, השופטת הסבירה כי בצוואתו, כלל המנוח למעשה את כספי ביטוח החיים שלו בעיזבונו, ומשכך הזוכה בכספים אלה היא אלמנתו.
עוד ציינה השופטת כי אמנם המנוח לא נקט בצוואתו לשון ברורה ומפורשת לגבי הכללה של ביטוח החיים בעיזבון שלו, בניגוד לפסיקה שקובעת כי יש בכך צורך, ורק הגדיר בכלליות שהוא מוריש לאשתו את רכושו "מכל סוג ומין שהוא ... לרבות ביטוחים". אלא שלדבריה, העמדה של הפסיקה רוככה עם השנים, כך שיש להעניק את הבכורה לשיקול של רצון המנוח וכוונתו.
"המנוח ציווה לתובעת את כל הביטוחים השייכים לו"
היא ציינה בפסק דינה כי, "המנוח ציווה לתובעת את כל הביטוחים השייכים לו, לרבות ביטוח החיים שרכש במהלך חייו. אמנם אין התייחסות מפורשת לביטוח החיים הספציפי שבנדון. עם זאת, מהצוואה ומנסיבות העניין עולה כי אומד דעתו של המנוח היה כי כספי הביטוח יועברו לאחר מותו לאשתו התובעת (ולא לאחותו)".
- מהפכה בפרסומת, נזיפה מהשופט: ליברה תשלם 100 אלף ש'
- עסק של נכה קרס - האם הנושים יקבלו את הכסף שהוא חייב להם?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
השופטת העריכה כי במהלך השנים המנוח פשוט שכח לחלוטין מדבר קיומה של פוליסת הביטוח, ולכן הוא לא טרח לעדכן את אשתו כמוטבת. בכל מקרה, כאמור, בהיעדר גירסה הסותרת את עמדת האלמנה, כי בעלה ביקש להוריש לה את הכל, לרבות ביטוח החיים, השופטת הכריעה כי כספי הביטוח שייכים לה.
ביטוח חיים הוא הסכם בין המבוטח לחברה המבטחת. על פי ההסכם, אם מתרחש מקרה ביטוח, החברה המבטחת אמורה לפצות את המבוטח על פי מה שמצוין בפוליסת הביטוח – שהיא בעצם ההסכם. המאפיין החשוב והמשמעותי ביותר של ביטוח חיים, הוא שאמנם המבוטח רכש את פוליסת הביטוח, אבל את הפיצויים בהינתן מקרה ביטוח מקבלים המוטבים.
לאחר מוות של בן משפחה יש צורך לטפל בכספים שלו, בין היתר במסגרת חשבון הבנק שלו, חסכונותיו, ביטוח חיים וקופות גמל שרשומות על שמו. בנוסף, יש להגיש בקשה לצו ירושה או בקשה לצו קיום צוואה (אם המנוח ערך צוואה), כדי לחלק את כספו ואת רכושו בין היורשים החוקיים שלו. יש לבדוק, בין השאר, אם המנוח שילם עבור ביטוח חיים או ביטוח מנהלים, או ביצע הפקדות לביטוח פנסיוני באופן עצמאי, ואת אפשרויות המימוש של אותם ביטוחים.
מוטבים הם מי שיהיו זכאים לקבל את כספי הביטוח, כאשר מתרחש מקרה ביטוח. המבוטח לא יוכל ליהנות מכספי הביטוח בעודו בחיים, וכשימות הוא בוודאי לא יוכל לעשות זאת. הוא עושה את זה עבור בני המשפחה ואנשים אחרים שתלויים בו. מקרה ביטוח הוא בעצם אחד התרחישים שמתוארים בפוליסת הביטוח, שההתרחשות שלו מפעילה את הביטוח. בביטוח ריסק, התרחיש האפשרי היחיד הוא מוות. עם זאת, פוליסות ביטוח חיים מחריגות בדרך כלל מקרה מוות כתוצאה מהתאבדות.
את המוטבים חשוב לציין באופן הברור ביותר בביטוח. כמו כן, כל מבוטח חייב לבדוק מעת לעת את ביטוח החיים שלו ולעדכן אותו. כך למשל, אם נולדו לו ילדים נוספים, או אם מוטב הלך, חלילה, לעולמו.
בפסק דין אחר שפורסם באחרונה, עלתה השאלה אם ביטוח ריסק מבטיח ליורשים את כספי הביטוח. לפני כחודש וחצי דן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתביעה שהגישה אלמנה בבקשה לקבל מחצית מכספי הביטוח שהתקבלו. השופטת ענת הלר-כריש קבעה בפסק הדין שהזכות לקבל את כספי הביטוח אינה באה בגדר "כלל נכסי בני הזוג" על פי חוק יחסי ממון, ולפיכך אין לאזנה בין התובעת למנוח אחרי מותו. מעבר לכך, לפי צוואת המנוח היא זכאית לפחות ממחצית מהכספים.
ירושה (דאלי)צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו
מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.
בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.
המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.
למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.
- כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש
שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.
אתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלםמהפכה בפרסומות, נזיפה בביהמ"ש: ליברה תשלם 100 אלף שקל
תאונת דרכים פשוטה נהפכה למאבק משפטי ממושך, לאחר שחברת הביטוח סירבה לשלם פיצוי וטענה למרמה. השופט גיא אבנון דחה את הטענות של ליברה אחת לאחת, מתח ביקורת חריפה על התנהלות החברה וקבע כי נוהלה "הגנת סרק". התוצאה: פיצויים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין גבוהים
- ובית משפט שלא חסך מלים
בכביש 44, בסמוך לצומת פיקוד העורף, אירעה בשעת אחר צהריים שגרתית תאונת דרכים מהסוג שאמור להסתיים במהירות: פגיעה מאחור, אחריות ברורה, נזק לרכב ופנייה לחברת הביטוח. אלא שמבחינת שרה ג'נשווילי, בעלת הרכב שנפגע, האירוע הזה היה רק תחילתו של מסע ארוך ומעיק, שבסופו מצאה את עצמה מתדיינת בבית משפט מול חברת ביטוח גדולה, שמצדה עשתה כל שביכולתה כדי לא לשלם. בפסק דין חריג באורכו ובחריפותו, קבע שופט בית משפט השלום בנתניה, גיא אבנון, כי חברת הביטוח ליברה ניהלה הגנת סרק, פגעה גם במבוטח שלה וגם בנפגעת, וחייב אותה בכ-100 אלף שקל פיצויים והוצאות. כבר בפתח פסק הדין הבהיר השופט את עמדתו, כשכתב כי מדובר ב"אחד מאותם מקרים מקוממים".
הרקע להליך פשוט לכאורה. ב-18 בספטמבר 2024, בשעה 15:00 בערך, נהג בנה של התובעת ברכבה, ופנה ימינה בצומת מצליח. מאחוריו נסע רכב אחר, שנהגו לא שמר מרחק ופגע ברכב מאחור. אין מחלוקת על עצם התאונה, אין מחלוקת על האחריות, וגם לא על זהות הנהג הפוגע. הנתבע עצמו, אברהם אבירן אטיאס, הודה באחריות כבר בכתב ההגנה והבהיר כי האחריות לפיצוי מוטלת על חברת הביטוח שלו, ליברה חברה לביטוח.
אלא ששם, בנקודה שבה רוב תיקי הרכב מסתיימים, בחרה ליברה לסטות מהמסלול המוכר. במקום לשלם את הנזק לצד השלישי, היא טענה כי אין כיסוי ביטוחי כלל. לטענתה, הנהג המבוטח מסר לה מידע כוזב, שיבש חקירה, לא שיתף פעולה, ואולי אף מדובר בתאונה שמעולם לא התרחשה. בכתב ההגנה נכתב, במלים שלא הותירו מקום לספק, כי, "אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען שלא הוכח כלל כי אכן התרחש כמדווח".
הטענות האלה, שייחסו למעשה מרמה ברף פלילי, עמדו בלב ההליך. אלא שככל שהמשפט התקדם, כך התברר עד כמה הן נשענות על יסודות רעועים. דו"ח החקירה שעליו ביקשה ליברה להתבסס הוסתר תחילה, לאחר מכן התעכב, ולבסוף כלל לא הובא כראיה. השופט אבנון נדרש שוב ושוב להתנהלות החברה כבר בשלבים המקדמיים, והבהיר בהחלטותיו כי אין הצדקה לעיכוב גילוי המסמכים. באחת ההחלטות הוא כתב כי "לא שוכנעתי כי חשיפתו של הדו"ח תפגע בהגנתה של ליברה, לבטח אין בה כדי לסכל את חשיפת האמת".
- ליברה עם זינוק חד ברווח והמשך צמיחה בפרמיות
- אתי אלישקוב: "ליברה לא חזירה", "צ'יק הוא הביט שלנו", "המימושים בענף - טבעיים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התנהלות מעוררת קושי של ליברה
גם לאחר שהדו"ח נחשף, המשיכה ליברה לנהל קו לוחמני. היא הגישה בקשות חריגות לצווים נגד התובעת והמבוטח שלה, לרבות דרישה לקבלת פירוט שיחות טלפון, איכוני סלולר ואיתור כלי הרכב - חודש לפני התאונה וחודש אחריה. הבקשות נדחו, והשופט קבע כי מדובר בצווים "גורפים באורח קיצוני", שפגיעתם בפרטיות גבוהה והם לא מבוססים על תשתית ראייתית כלשהי. הוא אף תהה על עיתוי הגשתם, בסמוך מאוד למועד הדיון, וציין כי ההתנהלות מעוררת קושי.
.jpg)