פועל בניין
צילום: Getty images Israel

פועל בנייה נהרג - הקבלן והדיירים יפצו את הוריו

על פי שופטת בית משפט השלום בתל אביב, הקבלן הודה במשטרה כי העבודה היה ללא אמצעי בטיחות כמו קסדות ורתמות. הרשלנות של בעלי הדירות התחדדה בעיני השופטת אחרי שנמצא כי המשיכו להעסיק את הקבלן גם אחרי התאונה
עוזי גרסטמן | (5)

קבלן בנייה ובעלי דירות בבניין שממוקם במודיעין עילית יפצו בסכום של כמיליון שקל את הוריו של פועל בניין שנהרג בתאונת עבודה בשטח הבניין, כך נפסק באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב. לאחר שהודה בכך שהעסיק את הפועל ההרוג ללא אמצעי בטיחות, השופטת עידית קצבוי הטילה על הקבלן 85% מהאחריות למותו של הצעיר. את ה-15% הנותרים היא השיתה על חלק מבעלי הדירות, בפרט אחרי שמצאה כי הם המשיכו להעסיק את הקבלן הרשלן גם לאחר שהתרחשה התאונה הקטלנית.

ההרוג הועסק כפועל בניין בפרויקט שנועד לביצוע עבודות להקמת תוספת של מרפסת וחדר לדירות בבניין שנמצא ברחוב יהודה הנשיא במודיעין עילית. ברגע של חוסר תשומת לב, הוא נפל מקומה גבוהה, כנראה הרביעית, ונפצע באורח אנוש. תשעה ימים לאחר מכן הוא מת מהפגיעות שספג בנפילה כשהוא בן 27 בלבד. במאי 2019 הגישו ההורים שלו את התביעה לבית המשפט. בשלב מסוים הסכימה המדינה לשלם להם כפשרה 55 אלף שקל.

לגבי הנתבעים האחרים – הקבלן ובעלי הדירות – הם טענו כי אין להם אחריות לתאונה הקטלנית. כך, הקבלן טען שלא הוא העסיק את המנוח, אלא קבלן פלסטיני שהגיע מהמקום שבו גר המנוח. בעלי הדירות מצדם נתלו בטענה כי הם אנשים פשוטים שבסך הכל שכרו קבלן כדי שזה יבצע עבודות הבנייה, כך שאין הצדקה להטיל עליהם אחריות כלשהי למותו של הפועל. במישור המשפטי, טענו בעלי הדירות כי חלה עליהם ההגנה שבסעיף 15 לפקודת הנזיקין, שלפיה אין להטיל אחריות נזיקית על מי שהתקשר בחוזה עם בעל מקצוע בקשר לרשלנותו.

השופטת קצבוי דחתה את הניסיון של הקבלן להרחיק את עצמו מהאירוע. לדבריה, הוא זה שחתום על ההסכמים מול בעלי הדירות כקבלן הפרויקט, והמסקנה המתבקשת היא שהוא היה זה שהעסיק את הפועל המנוח.

השופטת קבעה כי הרשלנות של הקבלן הוכחה כנדרש. מעדותו במשטרה של הקבלן, עלתה תמונה שלפיה העבודה באתר הבנייה בוצעה ללא אמצעי בטיחות כמו קסדות, רתמות או מעקות בטיחות. גם עמיתיו של הפועל המנוח לעבודה אישרו בעדותם כי לא סופקו להם קסדות או רתמות לעבודה, וכי הם לא עברו הכשרת בטיחות כלשהי במהלך עבודתם או לפניה.

לגבי האחריות של בעלי הדירות, השופטת קבעה כי בנוגע לחלקם הוכחה רשלנות בבחירת הקבלן, ולכן לא חלה עליהם ההגנה שבסעיף 15 לפקודת הנזיקין. לדבריה, הם לא טרחו לברר מול הקבלן מה ההכשרה שלו והאם הוא קבלן רשום בפנקס הקבלנים, כנדרש. בנוסף, הם לא עשו מאמצים כדי לוודא שהבנייה שבוצעה באתר נעשית על פי כללי הבטיחות ובהתאם להוראות הדין.

הרשלנות של בעלי הדירות התחדדה בעיני השופטת אחרי שנמצא כי אלה המשיכו להעסיק את הקבלן גם אחרי התאונה שבה נהרג הפועל, עד להשלמת הפרויקט. "בנסיבות אלה וכבעליהם של המקרקעין, יש לראות בהם כמי שהפרו את חובת הזהירות - ולפיכך דין התביעה נגדם להתקבל", כתבה השופטת בפסק הדין.

קיראו עוד ב"משפט"

בניכוי הפיצוי שהתקבל מהמדינה, קבעה השופטת כי הקבלן ובעלי הדירות שהתביעה נגדם התקבלה יפצו את ההורים של הפועל המנוח בסכום של 815,592 שקל עבור כאבם וסבלם בשל אובדן בנם, הוצאות שבהן הם נאלצו לשאת בעקבות פטירתו כמו קבורה ומצבה, וכן הפסדי השתכרות שלו. בנוסף, השופטת פסקה להורים שכר טרחת עורך דין בסך 190,848 שקל. היא קבעה כי חלוקת האחריות בין הקבלן לבין בעלי הדירות בתשלום הפיצויים תהיה 85% לקבלן ו-15% לדיירי הבניין.

בשנה שעברה התרחשו בישראל 329 תאונות עבודה באתרי בנייה ברחבי הארץ, שבהן נהרגו 48 פועלים, לעומת 36 הרוגים בתאונות כאלה ב-2022. מדובר ב-48% מכלל תאונות העבודה ב-2023 ו-58% מההרוגים בתאונות עבודה באותה השנה. כשליש מהתאונות הקטלניות התרחשו בנפילה מגובה. 

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    מוריה 29/03/2024 00:47
    הגב לתגובה זו
    על תמיכתו במאבק הצודק לגיוס האברכים הפרזיטים לצה"ל
  • בוקר 27/06/2024 11:22
    הגב לתגובה זו
    אבל רובם הם משרתים של החונטא השמאלנית.. בחי הסכמה הדדי, חרדים לא יתגייסו(לצערי) ואין להם בעיה ללמוד תורה בכלא מסביב לארוחות חינם
  • 3.
    שוקי 27/03/2024 14:56
    הגב לתגובה זו
    פסיקה הזויה ומנותקת
  • 2.
    דניאל 27/03/2024 13:05
    הגב לתגובה זו
    מה קשור הדיירים,תתארו לכם שאתם מעסיקים עובדת ניקיון שבעברה פשטה רגל עכשיו הנושים יוכלו לתבוע אותכם הגיון עקום
  • 1.
    תחי מדינת השמאל עו"ד מהשמאל מחפשים כל הזמן לתבוע (ל"ת)
    משה 26/03/2024 20:28
    הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)

צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו

עוזי גרסטמן |

מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.

בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.

המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.

למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.

מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש

שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.