גבר נשוי חתם ב-1999 על הסכם להעברת השליטה בחברה שלו לאחיו. בשלב מסוים הוא התגרש מאשתו, כשבמרכז ההליך לחלוקת הרכוש שהתנהל בין השניים אז ניצבו המניות שלו בחברה, שמוערכות בשווי של כ-4.8 מיליון שקל. הגבר טען כי החברה כבר שנים אינה בבעלותו, וממילא היא מוחרגת מאיזון המשאבים. ואולם השופטת מאיה לוי מבית המשפט למשפחה בקריות, קבעה כי העברת השליטה היתה פיקטיבית, וכי עליו להעביר לגרושתו מחצית מהמניות של החברה. עוד פסקה השופטת כי עבור מחצית יתר נכסיהם ישלם האיש לגרושתו כ-1.5 מיליון שקל.

בני הזוג לשעבר נישאו ב-1992 והביאו לעולם שלושה ילדים משותפים. בשלב מסוים מערכת היחסים ביניהם נקלעה למשבר, וב-2016 הם החליטו להתגרש להיפרד. המועד הקובע לאיזון המשאבים בין השניים נקבע ל-2012.

הסדר איזון משאבים הוא מונח משפטי שקיים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, ושקובע את האופן שבו יחולק הרכוש בין בני זוג נשואים עם סיום נישואיהם (עקב גירושים או עקב מוות של אחד מבני הזוג). הסדר איזון משאבים קובע, כי בעת פקיעת הנישואין או פרידה של בני זוג, יש לערוך חלוקת רכוש שווה של הרכוש שמוגדר כמשותף לבני הזוג. המשמעות היא שעם סיום מערכת היחסים, כל בן זוג יהיה זכאי למחצית מהרכוש המשותף, כולל קופות גמל, חסכונות, פנסיה, מוניטין עסקי ועוד. נכסי בני הזוג מחולקים ביניהם שווה בשווה, כך שאם יש הפרש לטובת אחד מבני הזוג, הוא ישלם לבן הזוג השני את גובה ההפרש, באמצעות מתן זכויות בנכס או תשלום כספי. למרות זאת, בית המשפט יכול להורות כי נכסי בני הזוג לא יחולקו ביניהם שווה בשווה, אלא באופן אחר, אם יש נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה לא שוויונית. עם זאת, בן הזוג השני יכול לנסות ולהוכיח שהתקיים שיתוף בנכסים אלה, או שהתקיימו נסיבות המצדיקות סטייה מחלוקה שוויונית.

עוד לפני חתונתם, החזיק הבעל ב-90% ממניות חברה מסוימת, שנכון ל-2012 שוויה הוערך בכ-4.8 מיליון שקל. במשך השנים אחזקותיו בחברה פחתו והלכו, עד שבאוקטובר 1999 הוא העביר לאחיו את כל המניות למעט אחת.

• האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
• הבעל הרוויח פי 4 - האשה דרשה חלוקת רכוש לא שוויונית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

תהליך הנישול העצמי של הבעל מהחברה הושלם בינואר 2009 - אז הוא העביר לאחיו את המניה הבודדה שנותרה לו. ממועד זה האח נהפך לבעלים היחיד בחברה, בעוד שהבעל, על פניו, משמש בה עובד שכיר בלבד.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט סיפרה האשה כי עזבה את הבית בגלל אלימות שנקט בעלה כלפיה. בפן הרכושי, היא טענה שמניות החברה – כמו גם הווילה היוקרתית, הריהוט והתכשיטים שלהם – הם נכסים משותפים שהיא זכאית למחציתם.

מנגד, טענו הבעל ואחיו כי החברה היא רכושו הבלעדי של האח, וכי בית המשפט מתבקש שלא לפגוע בקניינו, בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לשיטתם, העובדה שהאשה ידעה על תהליך העברת המניות לגיס שלה ובמשך שנים רבות שתקה, מונעת ממנה לתבוע זכויות כלשהן בחברה.

• מתווך יזכה בפיצוי המוסכם אף שלא היה גורם יעיל
• ייצוגית נגד כביש 6 נדחתה: פסקל לא מזכה בהטבות
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

ואולם השופטת לוי דחתה את הטענה שלהם, וקבעה כי הלכה למעשה, הסכם העברת המניות לאח נעשה למראית עין בלבד וכי הוא חסר תוקף משפטי. היא הדגישה כי גם מבחינת הבעל – ההעברה נעשתה באופן פיקטיבי כדי לחמוק מאימת הנושים ולא בעקבות שיקול עסקי ענייני.

בנוסף כתבה השופטת כי במישור הפרקטי נותר הגרוש בעל השליטה של החברה, כשלבעלים על הנייר, אחיו, לא היה מושג קלוש לגבי מידע בסיסי אודות החברה. כך למשל, האח לא ידע להסביר מדוע משכורת הבעל פחתה ביותר ממחצית בסמוך להגשה של התביעה.

מעבר לכך, האח אישר בעדותו כי חרף פער המעמדות ביניהם בחברה, אין ביניהם יחסי כפיפות והמשכורת של שניהם זהה. "מצב זה שומט את הקרקע תחת הטענה שלפיה הנתבע 1 (הבעל) הוא עובד שכיר רגיל בחברה שבבעלותו הרשומה של הנתבע 2 (אחיו)", כתבה השופטת בפסק הדין.

לפיכך, היא קבעה כי העברת המניות היתה למראית עין בלבד, וכי למעשה הבעל היה ונשאר בעל השליטה הבלעדי בחברה. בנסיבות אלה, קבעה השופטת כי גרושתו זכאית לקבל מחצית מהמניות של החברה. עוד קבעה השופטת כי הגרוש ישלם לאשתו לשעבר 1,491,946 שקל, בין השאר עבור זכויותיה בדירת המגורים ותכולתה. בנוסף, ובהתחשב בכך שההליך המשפטי כולו נמרח - באשמת הבעל ואחיו - על פני יותר מ-11 שנה, פסקה השופטת לטובת האשה הוצאות משפט גבוהות במיוחד, בהיקף של 200 אלף שקל.