פסק דין: מחצית הדירה אותה רכש הבעל שייכת לאשתו לשעבר, למרות הזוגיות הקצרה
פסק דין בית המשפט לענייני משפחה באילת נדרש להכריע לאחרונה בשתי תביעות רכוש ואיזון משאבים, שהגישו בני זוג זה נגד זה. השניים נישאו לפני כחמש שנים בלבד, ומשיחסיהם עלו על שרטון, הם נקלעו למאבק גירושים מכוער, שבמרכזו - דירת מגוריהם באילת, הרשומה על שם שניהם.
בני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים בשנת 2014. לפני נישואיהם, ניהלו השניים קשר זוגי במשך כשלוש שנים, לאחריו נפרדו, אך חידשו את הקשר בסמוך למועד נישואיהם. לבני הזוג נולד ילד משותף. את האישה מייצגת עו"ד עינבר לב, אשר ציינה, בכתב התביעה, כי בשנת 2016 רכשו בני הזוג דירה באילת בסכום של 1.44 מיליון שקלים.
לדברי עו"ד לב, השניים ניהלו חשבון בנק משותף שאליו הופקדו משכורותיהם, אולם בשלב מסוים הבעל הפסיק להפקיד את משכורתו, ובחשבון נוצרה יתרת חוב. על מנת לא להיתבע עלי ידי הבנק, נטלו בני הזוג הלוואה בסך 210 אלף שקלים, המשולמת בהחזרים חודשיים בסך של 1,250 שקלים לחודש. בכתב התביעה תיארה עו"ד לב, באריכות את התנהלות הבעל בחיי הנישואים, שכללה, לטענתה, אלימות פיזית, מילולית וכלכלית. כמו כן, טענה, כי מרשתה החליטה להיפרד מבעלה, לאחר שגילתה כי הוא משתמש בסמים.
הבעל הגיש כתב הגנה, שבו הכחיש את טענות האישה לאלימות. לטענתו לאישה לא מגיעה כלל מחצית משווי הדירה, משום שרוב הכספים ששולמו עד עתה לרכישתה, הגיעו בכלל מכיסו. לטענת הבעל "כספו נגזל ממנו ובוזבז במשך חמש שנים של מרמה והונאה מצידה של התובעת".
- נפצע בכנס באילת: מי אחראי - המלון או חברת ההפקות?
- בין הולנד לישראל: ביהמ"ש קובע כללים חדשים למיסוי קבוצות אחזקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כמו כן, הוא הביע התנגדות לחלוקה שוויונית בנכסים השליליים, שצברה האישה בחשבונם המשותף, לרבות ההלוואות שניטלו על ידה בלבד, בטענה כי ניצלה כספים אלו כדי להשיג עמדת יתרון, תוך תכנון מוקדם של הגירושים ממנו. הבעל, כאמור, הגיש גם תביעה מטעמו, נגד האישה, שבה טען, כי לנישואים הגיעה האישה עם חובות כבדים ונושים רבים, והוא, שביקש לפתוח דף חדש עם נישואיו, שימש לה קרש הצלה וכיסה את כל חובותיה.
בתביעה פירט הבעל את הדרך הכלכלית שהביאה לרכישת הדירה שבמחלוקת. לטענתו, הדירה הראשונה שהייתה בבעלותו נמכרה על ידו בשנת 1997. באותה שנה הוא רכש בכספי התמורה דירה אחרת, ובשנת 2015, סמוך ללידת ילדם המשותף, הוא מכר גם אותה, ובכספי תמורתה נרכשה, בשנת 2016, הדירה שבמחלוקת.
לטענתו, לצורך רכישת הדירה, נלקחה משכנתא של 860 אלף שקלים, אותה הוא החל משלם מחשבונו הפרטי ב-210 תשלומים רצופים של 5,000 שקלים לחודש כל אחד. לדבריו, רק במהלך השנה וחצי האחרונות, כמהלך מתוכנן של הנתבעת, החלה משולמת המשכנתא מהחשבון המשותף. לטענת הבעל, הדירה נרכשה אך ורק מכספו, עליו עמל שנים רבות, אולם היא נרשמה גם על שמה של האישה, שכן הייתה זו דרישה מפורשת של הבנק לקבלת משכנתא. כמו כן, טען, כי לאישה לא הייתה כל יכולת לרכוש דירה, עקב הסתבכותה הכלכלית בעבר. "אף בנק לא היה נותן לה שקל"..." דברי הבעל.
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
לפיכך, ביקש הבעל מבית המשפט לסטות מחלוקה שוויונית ולקבוע, כי לאישה לא מגיע דבר וחצי דבר מהדירה, או לפחות לחלק את תמורת הדירה שלא בחלקים שווים, שכן "לאישה לא מגיע פרס על התנהגותה". בכתב ההגנה לתביעת הבעל אישרה האישה, באמצעות עו"ד לב, את תיאורי התובע באשר לאופן רכישת הדירה מההיבט הכספי. עם זאת, לטענתה, התשלום החודשי של הלוואת המשכנתא משולם מהחשבון המשותף. באשר להון העצמי שהשקיע הבעל בדירה, נטען בכתב ההגנה, כי אין לו כל משמעות, שכן התובע החליט לשתף את הנתבעת בהון זה ולרכוש דירת מגורים במשותף. לדברי עו"ד לב, די בהסכם הרכישה כדי ללמד על כך. בסיפא של כתב ההגנה ביקשה האישה מבית המשפט לפסוק על חלוקת הרכוש באופן לא שוויוני לטובתה, כפי שביקשה גם בכתב התביעה שלה.
סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה באילת, השופט מרדכי (מוטי) לוי, קבע בפסק דינו, כי מאחר שבין הצדדים לא נחתם הסכם ממון ומאחר שגם לא הוכחה הפרדה רכושית ביניהם, הרי שכל מסת הנכסים הפיננסיים שנצברו על ידם, שייכת לתא המשפחתי כולו.
לדברי השופט לוי, הוא לא מצא כל תזכורת להתחשבנות אודות תשלומים ששולמו, בתקופת נישואי השניים, מחשבון בעל זהות אישית, כגון מ'החשבון שלי' או מ'החשבון הפרטי שלי'. על כן קבע השופט לוי כי "משעה שאחד מבני הזוג משלם מחשבונו 'האישי', 'הפרטי', הרי שסכום זה מוצא ממסת הנכסים הפיננסיים של התא המשפחתי".
באשר לטענת הבעל, כי יש לאזן את התמורה מהדירה בחלקים לא שווים לטובתו, שכן "לא מגיע לאישה פרס על התנהגותה", קבע השופט, כי מדברים אלה ברור לגמרי שגם לשיטת הבעל, מגיעות לאישה זכויות בדירה. באשר לטענת הבעל, כי הדירה נרשמה על שם שניהם, רק מכיוון שהבנק למשכנתאות דרש זאת, קבע השופט, כי טענה זו לא נתמכה בראיה כלשהי, לא זומן פקיד בנק למשכנתאות ולא צורפו נהלים התומכים בטענה זו.
השופט ציין בפסק דינו, כי על פי תיאורי הבעל עצמו בכתב תביעתו, אין בליבו ספק, כי במועד רכישת הדירה, הבעל ראה באישה את אשת חיקו לשנים רבות לעתיד לבוא, ורישום הדירה על שם שניהם בחלקים שווים הוא ביטוי לשגרת חיים טובה וזוגיות נכונה. לאור כל זאת קבע השופט, כי לאישה מגיעים 50% משווי הזכויות והחובות בדירה. לדברי עורכת הדין עינבר לב, ברוב המוחלט של המקרים בהם מתעוררת מחלוקת על בעלות הנכסים בין בני זוג, הפסיקה קובעת על פי רישום הבעלות.
כלומר, כמעט בכל מקרה שבו נכסים רשומים רק על אחד מבני הזוג, לא יערער בית המשפט על הרישום, ויורה על העברת הנכסים לרשות בן או בת הזוג שעל שמו נרשם הנכס. רק במקרים נדירים, שבהם הנכס רשום על שני בני הזוג, וכאשר רכישת הנכס ארעה בסמוך לפרידה, ורק כאשר אחד מבני הזוג תרם לרכישתו בצורה ניכרת יותר מאשר רעהו, ייטו בתי המשפט לפסוק אחרת.
- 3.לא הבנתי 07/03/2024 17:08הגב לתגובה זויש לי שאלת תם תא משפחתי מורכב משנים, וחברה שותפית מורכבת משנים, אם רוצים לחלק את החברה זה אומר שכל אחד מקבל חצי?! מה כל אחד יאמר תלוי בבעלות בחברה, וכאן טמון דבר גדול, שהבעלים מחליטים להשקיע בחברה כל אחד משקיע לפי חלקו, ומעתה נאמר שגם בתא משפחתי שאם האחד מביא 20K והשני 5K הרי שחלקם בתא המפשחתי לא זהה?!! זהו עיוות גדול שתא השמפחתי כ"א מקבל חצי ללא תלטת בגודל ההשקעה?!!! גם אני רוצה שותף לעסק אני אביא שקל והוא מליון ואח"כ נחלוק בשווה?!!!
- 2.דן 04/03/2024 09:46הגב לתגובה זוברור שמקור ההון הוא הגבר. האשה ניצלה את מקור ההון לתועלתה שלא ביושר.
- 1.טעות איומה של השופט (ל"ת)ירון חיים 25/02/2024 21:21הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
