אדם משלם כל חייו לביטוח לאומי על מנת שאם חס ושלום יחלה ולא יוכל לעבוד, הביטוח אותו שילם כל חייו יעמוד לו ברגעיו הקשים.

למרות זאת לפעמים במוסד לביטוח לאומי מסרבים לשלם,  לעיתים כמו במקרה שנדון לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, הם מסרבים לשלם לאדם חולה סרטן, כסף אותו שילם בעצם כל חייו, וזאת למרות שיש חוות דעת מובהקת שלפיה מחלתו התפתחה בגלל העבודה בה עבד שנים, במהלכה נחשף חשיפה מתמשכת לחומרים מסרטנים. בביטוח הלאומי סירבו לשלם וטענו כי לא ניתן לשלול שמחלתו נגרמה דווקא מעישון.

   פועלים במפעל צילום Istock

תחילתו של הסיפור, ברתך, יליד 1948, בן 76 שעבד בחברת לסיכו, העוסקת בין השאר בהקמת תשתיות צנרת בתחום האנרגיה. התובע עבד בחברה לסירוגין  במשך 33 שנים. משנת 1976 עד שנת 1987, כרתך. לאחר מספר שנים, בשנת 1991 חזר התובע לעבוד בחברה עד מאי 2015, באותו תחום, בתפקיד מנהל עבודה.

במסגרת עבודתו בחברה, עבד באתרים, בשטחים פתוחים, בהם בוצעו עבודות חפירה, ריתוך ברתכת דיזל והשחזה. לעיתים עבודות ריתוך, צביעה והשחזה בוצעו על ידי התובע בעצמו. בממוצע ביצע פעולות אלה בעצמו במשך 3-4 שעות ביום. בזמן ביצוע עבודות ריתוך, עשה שימוש במסכה. פעולות הריתוך היו של פלדה פחמנית בעיקר, לעיתים נירוסטה.

• מדריך להגשת תביעה למי שאיבד את יכולתו לעבוד
• למה אחד המוזיקאים הגדולים בישראל צריך תרומות?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הריתוך נעשה כאשר הצנרת נצבעה מבפנים בצבע אפוקסי נגד חלודה. אם כי לעיתים הצנרת הגיעה מגולוונת, כך שלא נדרשה פעולת צביעה נוספת. בנוסף בוצעו באתר או על ידי התובע עצמו פעולות השחזה על ידי אבן משחזת שמורכב עליה דיסק מצורן. כמו כן בוצע שימוש בברנר הפועל על גז גפ"מ, לחיתוך פלדה על ידי להבה.

במסגרת נוכחותו באתרים, התובע נחשף לאבק כללי מציוד צמ"ה במקום, עשן מפעולות הריתוך וחיתוך בדיסק, הכוללת גם שאריות של המתכת וכן משחיקת הדיסק עצמו, עשן מהמתכת המותכת בברנר וכן גזים הנפלטים מגנרטורים באתר. כאשר לא ביצע בעצמו פעולות של ריתוך או השחזה, הוא היה במרחק ממקום ביצוע העבודות, בין מטרים ספורים עד 10 מטרים, אך שהה באתר עצמו. התובע עתר להכיר בו כנפגע כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק, מכח הלכת מיקרוטראומה. בביטוח לאומי סירבו וטענו כי מחלתו נגרמה כתוצאה מכך שהוא עישן.

האם יש קשר סיבתי של למעלה מ-50%?

לאחר ביסוס תשתית עובדתית מינה בית הדין מומחה לשם בדיקת התביעה. השאלות שהופנו למומחה היו מהו הליקוי של התובע? והאם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?

• כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט
• חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

השופטת יהלום הדגישה כי ככל שהתשובה היא חיובית וקיים קשר סיבתי בין העבודה לליקוי,  האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו, כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

בנוסף, ציינה כי ככל שהמומחה ישיב  בחיוב, ייבדק גם האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? "השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה.

המומחה אותו מינה בית הדין, ד"ר גרשון פינק קבע כי "הליקוי ממנו סובל התובע הינו סרטן הריאות מסוג אדנוקרצינומה בשלב מתקדם. הן העישון הממושך והן החשיפה התעסוקתית יכולים לגרום להתפתחות של גידול ריאתי ממאיר וכמובן שקיים קושי רב מלקבוע מי מביניהם תרם יותר להתפתחות מחלה זו. אך כן ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל".

כמו כן קבע ד"ר פינק כי "בהחלט ניתן לקבוע כי הליקוי בגין עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות והצטברות הנזקים הזעירים גרמה להופעת הליקוי. ניתן לקבוע כי אכן השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים הינה 'השפעה משמעותית'".

 איך קבע זאת?

  צילום Istock

המומחה נשאל כיצד הגיע למסקנה שיש קשר סיבתי בסבירות של 50%? ד"ר פינק ענה כי "הליקוי ממנו סובל התובע הינו סרטן הריאות מסוג אדנוקרצינומה בשלב מתקדם. הקביעה כי קיים קשר סיבתי של מעל 50% בין עבודת התובע להופעת מחלתו אינה תלויה במי תרם יותר, העישון או החשיפה בעבודה. אלא העובדה שבהגדרה גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים".

פינק ציין כי "יתכן מאד שאילו התובע היה מעשן אך לא נחשף לחומרים מסרטנים בעבודה לא היה מפתח את המחלה ויתכן גם ההפך שאילו היה נחשף אך לא מעשן כלל גם אז לא היה חולה בסרטן. האחד שדור בשני ולכן ניתן לקבוע בסבירות גבוהה כי אכן קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו".

המומחה נשאל גם האם ניתן לקבוע שהעישון הוא גורם יותר משמעותי שכן עישן במשך כל היממה ואילו לחומרים נחשף רק בעבודה?

המומחה השיב כי "כפי שכבר עניתי בתשובתי לשאלה הראשונה, הן העישון הממושך והן החשיפה התעסוקתית יכולים לגרום להתפתחות של גידול ריאתי ממאיר וכמובן שקיים קושי רב מלקבוע מי מביניהם תרם יותר להתפתחות מחלה זו. אך כן ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל".

טענות הביטוח הלאומי נדחות

בביטוח לאומי טענו כי  אין לקבל את חוות דעת המומחה שכן לא ניתן לקבוע מהי השפעת החשיפה התעסוקתית על הופעת הגידול.

השופטת הדס יהלומי נישאת בית הדין קבעה כי "טענה זו נדחית שכן המומחה הבהיר כי גם העישון הממושך וגם החשיפה התעסוקתית, יכולים לגרום להתפתחות של גידול ריאתי ולפיכך קבע, בסופו של דבר, כי קיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל.

השופטת ציינה גם כי המומחה חידד כי מכיוון שניתן להכיר בקשר סיבתי גם על רקע של החמרת מצב, הרי שבמקרה הנדון שבו היתה השפעה גם לעישון וגם לתנאי העבודה, דהיינו לתנאי העבודה היתה השפעה משמעותית ולו מבחינת החמרת מצב במחלתו של התובע.