עלייתו ונפילתו של בני שטיינמיץ - משווי של מיליארדים לנרדף על ידי רשויות החוק; האם המעצר בקפריסין יוביל אותו לכלא הרומני?
איש העסקים הישראלי, המיליארדר בני שטיינמץ, יורש אימפריית היהלומים של ראובן שטיינמץ, נולד עם כפית של כסף בפה, אבל הוא הצליח לעשות הון על הון ולהגדיל את הונה עושרה של המשפחה פי כמה וכמה מהונה ההתחלתי.
בני שטיינמיץ, צילום: שלומי יוסף
שטיינמיץ, בן ה-67 שהיה מעשירי הארץ (הונו הוערך בשיא במעל 6 מיליארד דולר) ועסק בתחום היהלומים, הנדל"ן, האנרגיה, ההנדסה הכרייה ועוד, אף פעם לא הלך בתלם. ענייני מס מלווים אותו כבר עשרות שנים, לצד סכסוכים עם הרשויות. את הארץ הוא עזב בגלל ענייני מס לפני יותר מעשור, ונראה שבשנים האלו העסקים האפלים שלו עלו מדרגה מהמקומות האפורים למקומות השחורים. כך לפחות קבע בית המשפט.
אחרי שנים של מיסתורין שאפף את עסקיו, סיפור ההצלחה של איש עסקים, הפך לפיאסקו שעלול להסתיים במאסר של מספר שנים בכלא. מטיפוס וצמיחה עקבי במשך שנים עד לשווי של כמה מיליארדי דולרים, הוא הסתבך והתחיל לבוא ולצאת מבתי מעצר ומבתי משפט ברחבי העולם, על רקע חדשות להלבנת הון, שוחד, העלמת מס ועוד. אבל מעצרו האחרון של שטיינמץ (לכתבה - שטיינמץ נעצר בקפריסין), הוא לא רק עוד מעצר בשרשרת ארוכה של הסתבכויות, הוא עלול להיות צעד לקראת כניסה למספר שנים לכלא.
- בית המשפט העליון ביוון: בני שטיינמץ לא יוסגר לרומניה
- בני שטיינמץ לקראת הסגרה? בית המשפט ביוון בהחלטה מפתיעה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שטיינמץ, נולד בנתניה בשנת 1956. הוא התגורר במשך 18 שנים באנטוורפן שבבלגיה והתמקד בתחילת הדרך בתחום המשפחתי, היהלומים. בשנת 1996 חזר לישראל, לארסוף בה התגורר עם אשתו וארבעת ילדיו. עסקיו הרבים רוכזו בחברת קבוצת בני שטיינמץ (BSG), כאשר לחברה היו משרדים ברחבי העולם, מלבד ישראל שכללו את דרום אפריקה אנגולה, הודו, ארצות הברית, שווייץ, ובלגיה. החברה של שטיינמץ, השקיעה במכרות זהב, מתכות ויהלומים וכן נדל"ן ופיננסים ברחבי העולם.
הכל בגלל גיניאה
שטיינמץ דורג בעבר במקום ה-300 בין עשירי העולם, הוא עשה עסקים בנדל"ן ויהלומים במדינות רבות. בשנת 2016 המגזין פורבס דירג אותו במקום ה-25 ברשימת עשירי ישראל עם שווי של כ-6 מיליארד דולר. את רוב הכסף שלו עשה ממסחר ביהלומים ומתכות יקרות וזאת בנוסף למה שסיבך אותו בעיקר - קניית זכויות כרייה במקומות שונים בעולם. כיום לאחר ההסתבכויות הונו מוערך ב-1 מיליארד דולר.
בשנת 2009 נחשד שטיינמץ על ידי רשות המסים בארץ בהעלמת מס. בעקבות זאת עזב שטיינמץ את ישראל בשנת 2012 כאשר עילת הסכסוך עם רשות המסים הייתה על רקע הגדרת שטיינמץ כיועץ בחברותיו, ולא כבעלים, ולכן שילם מס רק על דמי הייעוץ שקיבל. מדובר בסכום נמוך משמעותית לרווחים ולהיקפי הפעילות של הקבוצה.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
בשנת 2012 התחיל הסיפור הגדול שסיבך אותו בחקירה בגינאה, בחשד למתן שוחד וטובות הנאה לשם רכישת מכרה במחיר נמוך. במסגרת הפרשה נחשד כי העביר לנשיא לשעבר כ-30 מיליון דולר.
בשנת 2016, נפתחה חקירה בישראל במקביל לחקירה בשוויץ ושטיינמץ נעצר בחשד כי השתמש בחברות פיקטיביות ואנשי עסקים נוספים, שותפיו לב-רן, המתגורר בדרום אפריקה, ונוי, המתגורר בצרפת, לשם תשלום כספי שוחד של 30 מיליון דולר לנשיא גינאה לשעבר, נסאנה קונטה שכבר נפטר, ולאשתו ממאדי טור, בשנים 2012-2006. שטיינמץ נחשד כי לאחר ששולם השוחד השניים דאגו לקדם את העסקאות של חברת הכרייה שלו BSGR. לפי החשד, כספי השוחד היו אלה שבזכותם זכה שטיינמץ ברישיון כרייה של עפרת ברזל במכרה הגדול במדינה - סימנדאו - שהוערך אז בשווי של 5 מיליארד דולר.
בשנת 2019 הגיעו חברת הכרייה של שטיינמץ BSGR להסכם עם נשיא גינאה אלפה קונדה לכי כל הצדדים נסוגים מהטענות ומבטלים את הבוררות ביניהם על הסכם הכרייה בסימנדו.
אבל זה לא מנע את הטענות של גופים שונים ורשויות החוק. ב-2019 הוגש בז'נבה בשוויץ כתב אישום כנגד שטיינמץ, כשנה וחצי לאחר מכן החל משפטו. בכתב האישום נכתב כי שטיינמץ הבטיח "החל משנת 2005, והעביר החל משנת 2006, טובות הנאה לנשיא גינאה לנסאנה קונטה ולאלמנתו, אשתו הרביעית, ממאדי טורה, לשם מתן אפשרות לחברה שלו BSGR לכרות באזור סימנדאו שבגינאה".
לפי כתב האישום "שטיינמץ העביר לממאדי טורה החל מ-2006 שוחד בסכום מצטבר של יותר מ-10 מיליון דולר. בתמורה לשוחד, BSGR קיבלה אישור לבצע מחקרים בשטח מכרות בסימנדאו ולכרות בהם בין 2006 ל-2010. זאת על חשבון חברת ריו טינטו המתחרה שזכויותיה במכרות נגזלו ב-2008".
בנוסף, לפי כתב האישום, כספי השוחד עברו דרך חברות רבות וסניפי בנקים בערים רבות בארצות שונות, החל מציריך, ז'נבה, ניו יורק, פילדלפיה, מיאמי, וקונקארי.
הורשע על ידי 3 שופטיםשטיינמץ הואשם והורשע כי השתמש בחברות פיקטיביות והציג לבנקים עסקאות שקריות לשם העברת הכספים. לפי התביעה בשוויץ, נערכו הסכמים בין שותפיו של שטיינמץ בגינאה ולשם כך הוא הכין תשתית, חברה בשם פנטלר, שהיתה בשנת 2005 שותפה של חברת הכרייה של שטיינמץ BSGR. בשנת 2006 העביר שטיינמץ את החברה לנאשמים הנוספים בפרשיה, סילינס, נוי ולב רן. שהפכו אותה לחברת יעוץ לכרייה, והיא הייתה זו שערכה את ההסכמים עם אשת הנשיא טורה, ושילמה לה את השוחד של מיליוני הדולרים.
אך מי שעמד מאחורי הכל היה שטיינמץ כך טענה התביעה בשוויץ, לאחר שבאופן חשוד רכש את החברה בחזרה לאחר שנתיים תמורת 34 מיליון דולר. התביעה בשוויץ גם מצאה תיעוד ל-8 מיליון דולר שוחד, ול-2 מיליון דולר שעברו במזומן. שטיינמץ הורשע בפרשה בינואר לפני שנתיים בבית המשפט בז'נבה, בשוחד והלבנת הון, ונגזרו עליו 5 שנות מאסר וקנס של 50 מיליון פרנק שוויצרי, כ-180 מיליון שקל.
בחודש אפריל האחרון נדחה ערעורו של שטיינמץ בשוויץ, אך בית המשפט בז'נבה החליט להקל בעונשו ולהוריד אותו ל-3 שנות מאסר, מתוכם שנה וחצי בפועל. הקנס נשאר ללא שינוי. שטיינמץ ערער על ההרשעה הנוספת.
היה בדרך הנכונה
בסוף שנת 2022 חשב שטיינמץ שהוא בכיוון הנכון לאחר שהצליח להגיע להסדר עם הפרקליטות בארץ במסגרתו תיק השוחד כנגדו נסגר. תיק השוחד בארץ היה גם כן במסגרת הפרשיה בגינאה בה נחשד במתן שוחד לעובדי ציבור בגינאה כדי לקבל זכויות כרייה.
שש שנים לקחה החקירה בארץ עד שהושג ההסדר. במסגרת חקירת המשטרה נגד שטיינמץ ושני הישראלים הנוספים אבי לב-רן ומיכאל נוי שנחשדו במתן שוחד לבכירים בגינאה טענו במשטרה כי התגבשו ראיות לביסוס החשד נגד שטיינמץ, וכי הוא הפיק 5 מיליארד דולר כתוצאה מכספי השוחד ששילם. וזאת גם בעקבות כך שבשנת 2010 הוא מכר את השליטה במכרה תמורת סכום של 2.5 מיליארד דולר. החקירה נוהלה באופן סמוי במשך חודשים ארוכים, בתיאום עם הרשויות בחו"ל.
אך למרות טענות המשטרה בפרקליטות חשבו אחרת גם בגלל החשש מ'סיכון כפול' (הרשעה של אדם פעמיים בעקבות אותה עבירה). וכן בגלל ששני החשודים הנוספים לא הגיעו לארץ לשם חקירה. במסגרת ההסדר, סוכם כי לא יוגש כתב אישום וכי השלושה ישלמו 23 מיליון שקל, מתוכם שטיינמץ שילם 17 מיליון שקל. בנוסף, שטיינמץ הגיע להסדר עם רשות המיסים במסגרתו נקבע כי ישלם מס הכנסה בארץ על עסקיו בעולם וכן 300 מיליון שקל עבור חובות עבר על מסים.
ההסתבכות ברומניה
לפני יותר מ-7 שנים בסוף שנת 2015 נעצר שטיינמץ עם היועץ האסטרטגי טל זילברשטיין ברומניה. השניים נחשדו יחד עם שותפים נוספים כי ניסו להשתלט על קרקעות מדינה על ידי שוחד וגרמו לנזק של 136 מיליון יורו למדינה לאחר שעשו עסקת קרקעות פיקטיבית שנרשמה בסכום גבוה משמעותית מהערך האמיתי שלה כשהעודפים שולמו לתשלומי שוחד. בשנת 2019 הם זוכו מאישומי ההונאה בתחום הקרקעות ברומניה לאחר שהתגלה כי התביעה זייפה מסמכים. אך בשנת 2020 בית המשפט העליון של רומניה הפך את ההחלטה וגזר על שטיינמץ וזילברשטיין 5 שנות מאסר על מתן שוחד. בית המשפט העליון לא רק שהפך את ההחלטה לזכותם אלא גם הוסיף סעיף אישום של השתייכות להתארגנות לביצוע פשע על בסיסו הרשיעם.
יחד עם שטיינמץ וזילברשטיין הואשמו גם אנשי העסקים משה אגבי ומריוס מרקוביץ', הם הואשמו כי בכירים רומנים סייעו להם להשתלט על קרקעות תמורת תשלום כספי שוחד. מדובר על 28 דונם ליד עיר הבירה בוקרשט, באזור שנקרא חוות בנייסה, דרך העברתם ליורש העצר הרומני.
המשפט נערך בעיר בראשוב ברומניה, ללא השתתפותם של שטיינמץ וזילברשטיין שלא הגיעו למדינה מאז התפוצצות הפרשה. שטיינמץ הגיש ערעור על ההחלטה, וכעת כאמור בחמישי האחרון הוא נעצר בקפריסין עקב הצו האירופי שהוציאו ברומניה כנגדו.
שטיינמץ הגיב היום באמצעות אנשיו וטען כי "מדובר בצו מעצר שכבר בוטל במדינות שונות באירופה, לרבות ביוון ובאיטליה. באופן ספציפי, ועדת הערעורים של אתונה ביוון, דחתה במרץ 2022 את בקשת השלטונות הרומניים להסגרתו של שטיינמץ, לנוכח הפגיעה בזכותו להליך הוגן ברומניה, כמו גם הסיכון האמיתי של היותו נתון ליחס מפלה, בלתי אנושי ומשפיל אם יוסגר. בכך בוטל הצו על ידי השופט היווני. בנוסף, גם באיטליה החליטו הרשויות האיטלקיות כי אין להוציא לפועל את הצו באיטליה, מאותן סיבות.
שטיינמץ הוסיף "יצוין גם כי האינטרפול ביטל את ההודעה האדומה שלו, ובכך ביטל את צו המעצר הבינלאומי שהוציאו הרומנים כנגדו, לאחר שזיהה שורה של הפרות זכויות אדם, כמו גם הפרה של זכותו הבסיסית להליך הוגן ברומניה. שטיינמץ בטוח שהצדק ינצח גם בקפריסין, ויאשר שהיסודות החזקים של המערכת המוסרית והמשפטית של האיחוד האירופי ינצחו נגד פרקטיקות לא דמוקרטיות כמו אלו של השלטונות הרומניים".
- 5.אחי אתה בא לטובא לעשות איתנו פרוטקשן ביום משחררים אחי (ל"ת)אטרף אבו אטרף 04/09/2023 16:38הגב לתגובה זו
- 4.jak 04/09/2023 10:28הגב לתגובה זואין צדיקים בתחום, כנראה הסתבך עם חברה יותר מושחתת וחזקה משלו
- 3.סוף גנב לתלייה (ל"ת)תמיר 04/09/2023 09:23הגב לתגובה זו
- 2.איך נפלו גיבורים או בעצם ילדדוס שהאכילו אותם לוקשים (ל"ת)HAKY1 04/09/2023 09:02הגב לתגובה זו
- 1.דלקן 04/09/2023 08:54הגב לתגובה זולא לדאוג לו הפיתתגם אומר שעד השמן מרזה הרזה כבר מת

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
