בריכה
צילום: pexels

המלחמה על הנחלה: האם קשיש עם חובות של 4 מיליון שקל יחויב למכור את ביתו ששווה 8 מיליון?

קשיש אשר לו חובות של מיליוני שקלים סירב למכור את נחלתו בכדי להחזיר את חובותיו. אחד מבניו המתגורר עימו הציע לבית המשפט לחייב את אביו למכור לו את הנחלה ובכך יחזיר את כל החובות. הקשיש סירב להצעה וטען כי הקשר עם בנו מעורער והוא הציע לשלם לנושים רק חלק מחובותיו. מה פסק בית המשפט?
נחמן שפירא | (4)

פושט רגל, בן 76 אשר נמצא בחובות של כ-4 מיליון שקל נדרש על ידי נושיו למכור את ביתו ששווה מעל 8.5 מיליון שקל וזאת כדי להחזיר להם את הכסף אותו הוא חייב להם. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דן לאחרונה בתיק של פושט רגל, יליד שנת 1947, אלמן הסובל מבעיות רפואיות שונות ומתקיים מגמלאות הביטוח הלאומי בלבד.

הקשיש נמצא בחובות של כ-3.9 מיליון שקל, והוא מתגורר בבית במשק חקלאי במושב במרכז ששווה יותר מפי 2 מהחובות אליהן נקלע. בחודש מרץ ב-2017 הוא קיבל צו לכינוס נכסים. בשנת 2019 הוא פנה להליכי פשיטת רגל (חדלות פירעון כיום) בחודש ספטמבר ב-2019 הוא הוכרז כפושט רגל ומונתה נאמנת לנכסיו.

 

הקשיש הוא הבעלים של נחלה במושב בו הוא מתגורר יחד עם שני בניו ובני משפחותיהם. לפי הערכת השמאי שווי הנכס מוערך ב-8.5 מיליון שקל, אולם השמאי העריך כי עתידים לחול במכר הנכס חיובים והיטלים בסכומים משמעותיים של מספר מיליוני שקלים. סך חובותיו של החייב עומדים כאמור על 3.9 מיליון שקל: 339,737 אלף שקל נשייה מובטחת, 8,149 שקל בדין קדימה, 23,271 שקל בדין נדחה, ו-3,557,331 שקל בדין רגיל.

 

 האם צריך למכור את הנכס?

 

בבית המשפט התנהלו מספר דיונים במסגרתם נדונו האפשרויות השונות הנוגעות לנכס. האפשרויות שהוצגו לבית המשפט כללו הצעת פדיון מצד החייב ביחס לנכס והשנייה במכר זכויותיו בנכס.  בנו של החייב הציע לרכוש את הזכויות בנכס בכפוף להבטחת המשך מגורי אביו בנכס, בתמורה הכוללת תשלום מלוא תביעות החוב לנושים בתוספת כיסוי הוצאות ההליך ונשיאה בכלל התשלומים הנדרשים במכר הזכויות.

בתחילת השנה בית המשפט אפשר לקשיש להציג הצעה להסדר נושים, אך באסיפת הנושים שנערכה חודשיים לאחר מכן נמצא כי לא הושג הרוב הנדרש לאישור הצעת ההסדר. הקשיש לא אמר נואש ובית המשפט אפשר לו להציג בפני הנושים הצעת הסדר משופרת.

הנאמנת עדכנה כי הקשיש התחייב להעמיד לקופת פשיטת הרגל - 65% מחובותיו לכלל הנושים. בסמוך לקיום אסיפת הנושים הוגשה בקשת בנו של החייב, להורות לנאמנת כי במסגרת הצעת ההסדר תעלה גם את הצעתו' לרכישת הזכויות בנכס תוך הבטחת דיבידנד מלא לנושים. בבקשה זו נטען על ידי הבן כי הנאמנת לא הביאה לידיעת הנושים את קיומה של הצעת הרכש שלו שתבטיח לנושים את כיסוי כלל החובות כלפיהם.

 

 פדיון או הסדר נושים עדיף

השופט גיל דניאל קבע כי יש להבדיל בין מימוש בדרך של מכר, הצעה לפדיון זכויות והצעה להסדר נושים. השופט דניאל הדגיש כי "בהליך פשיטת רגל, ובפרט נוכח נסיבותיו של החייב, ובכלל זאת גילו ומצבו הרפואי, קיימת עדיפות לבירור הצעה לפדיון או הצעה להסדר נושים. הצעתו של בנו של החייב היא הצעה לרכישת הזכויות כאשר התמורה כוללת תשלום תביעות החוב נטו. דרך זו של הצעה יש בה יתרונות, נוכח הוודאות בהיבט הנושים, אולם עדיין מוקדם לדון בה".

קיראו עוד ב"משפט"

הנאמנת עדכנה את בית המשפט כי להצעה של הקשיש לתשלום של 65% מהחוב התקבלה הסכמה של 11 נושים והתנגדות מצד 3 נושים. כאשר שיעור הנשייה של הנושים התומכים בהצעת ההסדר עומד על 74.9% מסך הנשייה (0.1% פחות ממה שהחוק דורש בכדי לאשר את ההסכם במקרים רגילים). לעניין חישוב הצבעות הנושים, הנושה המובטח, אופל בלאנס (2006), הסכים להיחשב כנושה בדין רגיל, ונתן הסכמתו להצעת ההסדר לפיה יקבל דיבידנד בשיעור 65%.

 

בנוסף מסרה הנאמנת עדכון לבית המשפט, כי במהלך ניהול אסיפת הנושים, שיפר החייב את הצעתו וזאת נוכח דרישת חלק מהנושים ובכלל זאת בהתאם לדרישת האגודה השיתופית, באופן בו עומדת הצעת ההסדר על תשלום להעמדת הקופה לחלוקת דיבידנד נטו לנושים, לאחר כיסוי הוצאות ההליך, בשיעור 65% לכלל הנושים. לפי התנאי שהוצב, על החייב לשלם את הסך הנדרש בתוך 90 יום, כאשר תתאפשר לחייב אורכה בת 60 יום נוספים בכפוף לתשלום מחצית הסכום בתוך פרק הזמן שנקבע. כן הוצב על ידי הנושה האגודה השיתופית תנאי לפיו אם לא ייפרע התשלום במועדים שנקבעו, יימכר המשק כפנוי. החייב נתן הסכמתו לתנאים האמורים והם מהווים חלק מהצעת ההסדר.

 

הנאמנת המליצה לאשר את הצעת ההסדר, אשר זכתה לרוב מניין הנושים ולרוב נשייה בשיעור של 74.9% בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 34(א1) לפקודת פשיטת הרגל.

 

הבן ניסה לשכנע נושים להתנגד להצעת אביו

לפני הדיון על אישור ההצעה הוגשה לבית המשפט הודעה ע"י בנו של החייב לה צורפו הודעות מטעם שני נושים: בנק אוצר החייל (הבנק הבינלאומי הראשון לישראל) והנושה אופל בלאנס (2006), ממנה עולה כי נושים אלו חוזרים בהם מהסכמתם להצעת ההסדר. בהודעת הנושים צוין, כי התברר שקיימת הצעת הבן  לתשלום דיבידנד מלא בדרך של רכישת זכויות החייב בנכס, ועל כן עומדים הנושים על קבלת דיבידנד מלא.

 

לאחר מכן חזרו והודיעו שני הנושים כי הם עומדים מאחורי הסכמתם להצעת ההסדר, אך בנק אוצר החייל הציב תנאים נוספים לאישור הצעת ההסדר במסגרתם יובהר כי מקר התשלום אינו במכר הזכויות וכי החייב אינו רשאי למכור את הנכס. נציגו של החייב הודיע כי החייב מסכים גם לתנאים הנוספים.

 

מנגד, הנושה כל בו לחקלאי, האוחזת בתביעת חוב מאושרת בסך של 747,942 שקל, עמד על התנגדותו  להצעת ההסדר ולאישור ההסדר על ידי בית המשפט כפי המלצת הנאמנת. הנושה נימק את התנגדותו בכך שקיימת הצעת הבן לרכישת הזכויות תוך הבטחת תשלום דיבידנד מלא ומכאן שאין מקום לדרוש מהנושים להסתפק בדיבידנד נמוך יותר כפי המוצע בהסדר.

  

הקשיש טען כי הסכמת הנושים להצעת ההסדר ניתנה לאחר שמרבית הנושים נתנו הסכמתם וזאת גם נוכח נסיבותיו של החייב. הנושים היו מודעים לנתונים ביחס לשווי הנכס וגם להצעת הבן לרכישת הזכויות ובחרו לתת הסכמתם להצעת ההסדר לאחר שכל העובדות היו בפניהם.

מנגד, עורך דינו של הבן טען כי הנושים לא היו מודעים די הצורך להצעתו של הבן לרכישת הזכויות. עוד טען כי המימון להצעת ההסדר מטעם החייב מקורו באחיה של אשת הבן השני ולעמדת הבן, מדובר למעשה במכירת הזכויות לצד שלישי. ובכך בעצם עוברים על התנאי שהעמידו הנושים במתן הסכמתם להסדר לפיו החייב לא ימכור את הנכס. הבן טען כי הוא מעוניין לרכוש את הנכס מאביו ולשלם את כל חובותיו, אך אינו מתכוון לנשל את אביו ממגורים במקום.

 

הקשיש ציין כי הוא קשור לנחלה ולאדמותיה, וכי עבד שנים רבות  כחקלאי. בנוסף הסביר כי הוא אינו מעונין למכור את הזכויות בנכס לבנו משום שמערכת היחסים עמו אינה טובה. הנאמנת ציינה בניגוד לדבריו של הבן הוצגה בפני הנושים כבר במסגרת הזימון לאסיפת הנושים הראשונה, הצעתו לרכישת הנחלה וכי כל נושה עשה את שיקוליו והחליט.

לא יוכל למכור את הנכס

 

נציג הכונס הרשמי טען בדיון כי כאשר רוב הנושים נתנו הסכמתם להצעת ההסדר הרי שהכף נוטה לאישור ההסדר וזאת גם מבחינת נסיבותיו של החייב. כן ציינה כי מדובר בסכום לא מבוטל שישולם בתוך פרק זמן קצר. 

 

השופט דניאל ציין כי "הובהר כי הנושים שקלו את מלוא הנתונים תוך אשרור הצבעתם באסיפת הנושים במסגרתה תמכו בהצעת ההסדר. לגבי הנושה אופל בלאנס שלמרות היותה נושה מובטח הסכימה להיכלל במספר הנושים הרגילים קבע השופט כי "אינני רואה מניעה מכך שנושה מובטח יוותר על מעמדו זה במסגרת בירור הצעת הסדר, ואזי הצבעתו תכלל כהצבעת נושה רגיל, ובלבד שאומנם שיעור הדיבידנד אשר יהיה זכאי לקבל יהיה תואם חוב רגיל בלבד".

בנוסף ציין השופט כי "כך או כך, אפילו לא היתה נספרת הסכמתה של הנושה במניין הקולות התומכים בהצעת ההסדר מבין הנושים בדין רגיל, עדיין מדובר ברוב מכריע של נושים שנתן הסכמה להצעת ההסדר, הן במניין והן בערך, כך שבכל מקרה מתקיימים התנאים המאפשרים לבית המשפט לשקול האם נכון לאשר הצעת ההסדר בהתאם לסמכותו לפי סעיף 34(א1) לפקודה".

 

השופט ציין כי אחד התנאים להסדר הוא העובדה כי "החייב אינו רשאי למכור את זכויותיו בנכס עד לאחר אריכות ימיו, ובמידה ויסתבר כי מקור התשלום יהיה במכר זכויות החייב בנכס, בין בטרם מתן ההפטר ובין לאחריו, יידרש החייב לתשלום של 100% דיבידנד נטו, בין אם התמורה תבטיח מקום מגורים לחייב ובין אם לא".

 

 

 הבן שב וניסה לסכל את ההסדר

לגבי טענת הבן כי מקור המימון לתשלום החובות על ידי האב הוא הוא בקרוב משפחה שלו יועברו מאוחר יועברו הזכויות בנכס, קבע השופט כי לא הוצגה כל ראיה לכך שהחייב התחייב למכור או להעביר זכויותיו. "אפילו ניתנה הבטחה למי מהבנים להיותו בן ממשיך הרי שאין מדובר במכר כהגדרתו בתנאים להסדר. וכי לצורך הבטחת התנאי האמור, תירשם הערה על זכויות החייב האוסרת מכר הזכויות ללא אישור בית המשפט והערה זו תבטיח כי גם בשלב מאוחר לא ימכור החייב את הנכס כדרך למימון הצעת ההסדר לתשלום דיבידנד לנושים שאינו בשיעור 100%".

 

השופט קבע כי הוא מקבל את המלצת הנאמנת והכונס הרשמי לאשר את הצעת החייב להסדר נושים, "בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 34(א1) לפקודה לאשר הצעה להסדר נושים אף אם לא זכתה לרוב הערך הדרוש "במקרים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו" ובלבד שהתקבל רוב של "יותר ממחצית ערך החובות המיוצג בהצבעה".

 

 

החלטת השופט התבססה על סעיף 34(א1) לפקודת פשיטת הרגל המאפשר להגיע להסדר שיחייב את כל הנושים, במקרה בו יותר ממחצית הנושים שלהם 75% לפחות מהחוב יסכימו לו. במידה שלא מתקיימים התנאים, קובע החוק כי בית המשפט יכול לאשר הסדר של נושים שלהם יותר מ-50% מהחוב "במקרים מיוחדים ומטעמים שיירשמו".

 

במקרה שלפנינו חסרה רק 0.1% להשלמת הרוב הנדרש ולכן קבע השופט דניאל שהוא מאשר את ההסדר על פי האופציה השנייה של המכירה לבן. "המדובר בהצעת הסדר אשר מאפשרת לנושים קבלת דיבידנד בשיעור לא מבוטל ובתוך פרק זמן קצר, ועם זאת מתחשבת בנסיבותיו של החייב וברצון לאפשר לחייב המשך מגורים ובעלות בנחלה".

 

השופט ציין כי הנאמנת דיווחה כי 11 נושים נתנו הסכמה להסדר ואילו 3 נושים התנגדו. שיעור הנשייה של התומכים בהסדר עומד על 74.9%. "המדובר ברוב משמעותי כאשר ערך הנשייה של התומכים בהסדר כלל אינו רחוק מהרוב הדרוש בדרך הרגילה. בחינת השיקולים השונים הרלבנטיים לשאלת אישור הצעת ההסדר מובילה למסקנה, כי הכף נוטה לאישור ההסדר בהתאם לסעיף 34(א1) לפקודה, וזאת כפי המלצת הנאמנת והכונס הרשמי. לפיכך, ניתן בזאת אישור להסדר הנושים".

השופט קבע כי למרות שלכאורה בהצעת הרכש לה בן היה ניתן להגיע לתשלום של 100% מהחובות, "קיימת עדיפות ברורה, בהיבט החייב וגם בהיבט הנושים, למסלולים של הסדר או פדיון זכויות, על פני מסלול של מכר כפוי. בהיבט החייב, הדברים הם ברורים. החייב הדגיש בדבריו את רצונו להמשיך ולהתגורר במשק תוך שפרט את הקשר העמוק שלו לאדמות המשק ולמקום. כך הסביר החייב את טעמי התנגדותו למכר המשק לבנו.

"המדובר כזכור בחייב מבוגר מאד הסובל מבעיות רפואיות קשות וניתן להעריך גם את מידת הפגיעה במצבו הרפואי ככל שיקודם מסלול של מכר כפוי. אין ספק כי פגיעה זו בחייב נשקלה על ידי הנושים כשיקול מרכזי אשר הביא אותם בנסיבות להסתפק בדיבידנד המוצע בהצעת ההסדר. גם בהיבט הנושים, יש יתרון למסלול של פדיון זכויות או הצעת הסדר, נוכח המועד הקרוב לתשלום וכן בשים לב למורכבות ולסיכונים כלכליים שונים הכרוכים במסלול המכר הכפוי ובמיוחד כך כאשר מדובר במכר של נכס מסוג משק חקלאי".

  

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    ג'וני 30/08/2023 07:10
    הגב לתגובה זו
    חוץ מזה כנראה אותו הבן לא יראה שקל בצוואה שהאב יכין או הכין
  • 2.
    דנדי 30/08/2023 06:00
    הגב לתגובה זו
    משיש הצעה ל100 אחוז החזר אין סיבה למכור בפחות
  • 1.
    שמוליק 29/08/2023 17:13
    הגב לתגובה זו
    לא מדובר על לזרוק אותו לרחוב, יכול להמשיך לגור עם הבן וגם ב4 מליון שנותרו זה מספיק לדירה טובה בעיר.
  • מבין או לא מבין 01/09/2023 23:26
    הגב לתגובה זו
    במכירת נחלה כ 50% מהתמורה הולך למיסים. האב היה נשאר בלי אגורה.
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)

צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו

עוזי גרסטמן |

מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.

בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.

המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.

למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.

מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש

שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.