עישון סיגריה
צילום: Reza Mehrad on Unsplash

המלחמה בסחר הלא חוקי: עובדי המכס החרימו 12 ליטר של נוזל לסיגריות אלקטרוניות בשווי מאה אלף שקל

ההברחה של סיגריות אלקטרוניות גדלה בארץ מאז הוחלט להשוות את שיעור המס המוטל על אותן סיגריות למס המוטל על מוצרי עישון אחרים. התפיסה הנוכחית היא המקרה הראשון של זיהוי סחורה שיוצרה באופן לא חוקי בישראל
נחמן שפירא |

רשות המסים ממשיכה בניסיונותיה למנוע סחר לא חוקי בסיגריות אלקטרוניות. במסגרת פעילות של יחידת מכס מעברים, הם פשטו על חנות לממכר מוצרי עישון במודיעין ותפסו כמות גדולה של סיגריות שיוצרו על פי החשד בארץ ללא אישורים ממשרד הבריאות יחד עם הנוזל למילוי.

 

בסך הכל נתפסה כמות של 12 ליטר נוזל, שהמס בלבד בגינו מסתכם בכ-110 אלף שקל. הסחורה חשודה כלא חוקית הן בשל המחיר הנמוך בו נמכרה והן בשל העובדה שריכוז החומר הפעיל בה (ניקוטין) גבוה מהמותר על פי תקנות משרד הבריאות. במסגרת אותה פשיטה נתפסו גם 79 ק"ג של טבק לנרגילה שמקורו לא ברור. הסחורה הוחרמה והבעלים של החנות נחקר.

 

סיגריות דוברות רשות המסים

צילום דוברות רשות המסים

תופעת ההברחה של סיגריות אלקטרוניות רווחת מאז הוחלט להשוות את שיעור המס המוטל על אותן סיגריות למס המוטל על מוצרי עישון אחרים. הטלת המס על סיגריות אלקטרוניות היא מהלך מתואם בין רשות המסים למשרד הבריאות, שמטרתו לצמצם את הצריכה של סיגריות אלקטרוניות המעלות את הסיכון למחלות לב ומחלות נשימה.

 סיגריות דוברות רשות המסים

הנוזל שהוחרם. צילום דוברות רשות המסים

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.