בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי בתביעת לשון הרע שהגיש שר התרבות והספורט מיקי זוהר כנגד עמותת חוזה חדש וקבע כי הפרסום כי זוהר הוא חייל בארגון הפשע של נתניהו לא יזכה את זוהר בפיצוי על לשון הרע.

כזכור בינואר 2021  פרסם השר מיקי זוהר ציוץ בטוויטר לאחר אירועי גבעת הקפיטול בארצות הברית בו כתב: "מה יותר חמור ופוגע בדמוקרטיה? הסתערות אלימה של אזרחים אמריקאים על בניין הקפיטול בוושינגטון או הסתערות אלימה של אזרחים ישראלים על בית רה"מ בירושלים?". "עמותת חוזה חדש" הגיבה לפרסום וטענה כי "מיקי זוהר הוא חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו שלא מפסיק להסית ולשקר. ההשוואה בין הימין האמריקאי האלים למפגינים שומרי חוק מופרעת אפילו בסטנדרטים המעוותים של טופז לוק".

 זוהר הגיש לבית משפט השלום בפתח תקווה תביעה כספית בעילת לשון הרע, נגד העמותה, בגדרה עתר לקבלת כפל פיצוי סטטוטורי, בסך של 140 אלף שקל, אך התביעה – נדחתה. בית המשפט פסק כי מדובר בפרסום ש"אינו מתיימר להציג לקורא עובדות, וודאי שאינו מייחס לתובע חברות בארגון פשיעה כמשמעותו בדין הפלילי. משכך, הקורא הסביר של הפרסום לא ייחס לתובע חברות בארגון פשיעה, מעורבות בפלילים בכלל ובהקשר של תיקי נתניהו בפרט. הביטוי 'ארגון הפשע של נתניהו' בהקשר של פרסום התובע נגד מפגיני בלפור, ועל רקע השימוש בביטוי זה בכלי התקשורת, מבהיר מיד לקורא הסביר, כי מדובר במטאפורה הנטועה במישור הפוליטי, ולא במישור הפלילי.

זוהר הגיש ערעור על פסק הדין, לבית המשפט המחוזי בלוד, והערעור – התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בלשון הרע: מאחר שמיוחסת לזוהר "חברות בארגון פשע. ארגון פשע בראשו עומד, כך על פי הפרסום, נתניהו. אלו הם נתונים עובדתיים שהוצגו בפרסום", כאשר "חברות בארגון פשיעה אינה יכולה להיחשב אלא כדבר שלילי. הצמדת התווית של 'חבר בארגון פשיעה' נועדה אפוא להשפיל את מר זוהר ולמקם אותו בצד העברייני של הקשת האזרחית". גם המשך המשפט לפיו זוהר "לא מפסיק להסית ולשקר", "מקיים אחר רכיב הביזוי וההשפלה שמטרתו פגיעה בתדמיתו של זוהר". לאור זאת נפסק כי העמותה תשלם לזוהר פיצוי בסך של 10 אלף שקל.

• הבטיחו להם תשואה של 8.7% בלי סיכון והכסף נעלם
• "הלך הכסף": המשקיעים בקבוצת הנדל"ן פרסונל בצרות, מה יקבע ביה"מ?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

העמותה הגישה בקשה לרשות ערעור לעליון. העמותה טענה כי יש להעניק יחס מיוחד לתביעות לשון הרע המוגשות על-ידי אישי ציבור, בנוגע לפרסומים העוסקים בעשייתם הציבורית. יחס מיוחד זה מתבטא בכך שהאיזון 'הרגיל', שבין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב – משתנה, כך שיש להעניק משקל-יתר לחופש הביטוי. בנוסף טענה העמותה כי לא היה מקום לראות במשפט שלפיו זוהר הוא "חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו", משום טענה עובדתית, שכן מדובר בבירור בהבעת דעה, תוך שימוש בדימוי ובמטאפורה.

השופט נעם סולברג החליט כאמור לקבל את ערעורה של העמותה וקבע כי הפרסום לא מהווה לשון הרע המזכה בפיצוי. השופט סולברג ציין כי כידוע "הדין העולה מחוק איסור לשון הרע מהווה איזון עדין בין זכויות אדם מרכזיות במשטר דמוקרטי: זכות היסוד לשם טוב, מזה, וזכות היסוד לחופש הביטוי, מזה".

איך יבין זאת אדם מן הישוב?

סולברג ציין כי "השאלה הניצבת לפנינו, היא איזו מבין האפשרויות הבאות היא זו שהיה מבין אותה אדם מן הישוב, בהתייחס לפרסום שבמחלוקת: האם היה מבין זאת כאמירה המובנת כפשוטה, בעלת אופי עובדתי, או שמא מובן היה לו כי מדובר בדימוי, או במבע לשוני מעין זה, שבגדרו מוצג מסר השונה ממשמעותן הפשוטה של מילותיו, ומהווה למעשה הבעת דעה על מעשיו ופעולותיו של זוהר?

• רכבת ישראל בדרך להפרטה: האם 5,000 עובדים בסכנה?
• מה 68% אומר על צעירי ישראל?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הג'ובניקים רכבו על הלוחמים וקיבלו תנאי שכר ופנסיה מצוינים -...

השופט סולברג קבע כי מדובר בהבעת דעה בלבד. "האמירה בדבר ההשתייכות לארגון הפשיעה הוצגה באופן כללי, מעין כותרת לתגובה, ללא כל קישור של הדברים לאירוע או למעשים קונקרטיים, המאפיינים ארגון כאמור, ותוך מעבר מיידי למענה שהתייחס לגוף הטענות שהשמיע זוהר".

בנוסף קבע סולברג כי "הפלגה למחוזות קיצוניים במיוחד, לעתים אף כאלה המרוחקים מן הריאליה, שלכאורה ניתן היה לטעון כי יש לראות בה משום החרפה של פגיעת חיצי הלשון, עשויה דווקא להקהות את היבט הדברים העובדתי, ובכך הן לחזק את המסקנה שלפיה עסקינן במבע לשוני שמשמעותו אינה מסתכמת בהוראתן הלשונית של מילותיו, הן להקטין את הפגיעה שגלומה בפרסום, דומה שהדברים רחוקים דיים מן המציאות, כך שאדם מן הישוב לא יקרא אותם כפשוטם".

כמו כן קבע סולברג כי העובדה שהדברים נמסרו כתגובה לעיתון סמוך למועד הבחירות לכנסת, יש בהם כדי להשפיע על הדרך שבה יראה את הדברים אדם רגיל מן הישוב. "נראה כי הן תוכן הפרסום, הן הקשרו – מטים שניהם אל המסקנה שלפיה אדם מן היישוב, המעורב בדעת עם הבריות, היה מבין שתגובת העמותה אינה מעבירה את המסר העובדתי שמקופל בפשט הלשון, כי אם מבקשת להביע דעה שלילית על אודות זוהר, באמצעות דימוי והפלגה למחוזות הגוזמה וההפרזה".

 הבעת דעה בלבד

לגבי החלק השני של המשפט לפיו זוהר "אינו מפסיק להסית ולשקר". קבע סולברג כי, "מסופקני אם מדובר בביטויים שהם חריפים דיים, בשים לב להקשרם ולנסיבותיהם, עד כי יהיה מקום לראות בהם משום לשון הרע. אולם, מדובר בחיווי דעה על התנהלותו הכללית של זוהר ועל מוצא פיו. הביטוי הוא חיווי דעתה של העמותה על זוהר, שאין בו משום ציון עובדות נוקשות ואירועים מציאותיים שניתן לבחון את התרחשותם ולהגיע לכלל מסקנה חד-משמעית ונחרצת".

השופט סולברג קבע כי "יש לראות בדברי העמותה ככאלה שנושאים מסר החורג מפשט לשונם, ומבטאים דעה ערכית, שכן כך קולט ומבין את הדברים אדם מן הישוב.

האם מדובר ב'לשון הרע'?

השופט סולברג קבע כי למרות שמדובר בהבעת דעה, משמעות הכרעה זו אינה שלילה גורפת לאפשרות היותו של הפרסום לשון הרע – אף דעה עשויה להסב נזק למושא הפרסום, ועל כן, לבוא בגדרי הגדרת לשון הרע שבסעיף 1 לחוק בסיווג פרסום כדעה יש אפוא אך כדי להקהות את פוטנציאל הפגיעה. הקהיית הפגיעה נובעת מכך ש"הקורא נוהג לרוב להסתמך על העובדות כנכונות, ואילו בהתייחסותו לדעות, המתיימרות להיות דעותיו של המפרסם ותו לא, גישתו היא מן הסתם ספקנית יותר, וישתדל הוא ליצור לעצמו דעה עצמית משלו אודות העובדות האמורות".

סולברג סיכם, אין הכרח להכריע בשאלה זו האם מדובר פה בלשון הרע. "אפילו הייתי מוצא שדברי העמותה עולים כדי לשון הרע, הרי שמדובר היה בפרסום לשון הרע אשר חוסה תחת הגנתו של סעיף 15(4) לחוק – עסקינן בהבעת דעה על מעשי זוהר בתפקידו ציבורי, כאשר עומדת לעמותה חזקת תום הלב.

 "אמנם, העמותה הגיבה בחריפות רבה ובלשון מושחזת; בהחלט יתכן שיכולה הייתה לוותר על הביטויים הקשים, שנראה כי יש בהם פוטנציאל מסוים לפגיעה בזוהר. ואולם, בנוגע לסיווג הפרסום, הרי שגם תחת ההנחה שלפיה עסקינן בדעה שיש בה משום פגיעה בזוהר, הרי שפגיעה זו – פחוּתה היא, בהשוואה לפגיעה אשר טמונה בתיאור עובדתי שלילי שהיה מוצג על אודותיו.

"בכל הנוגע לשאלת סבירות הפרסום, אין להתעלם מן הטון שאפיין את פרסומיו המוקדמים של זוהר, בדגש על זה שביחס אליו נמסרה תגובת העמותה – פרסומים שהיו גם הם מושחזים, חריפים ותקיפים; לא הרי פרסום המרחף לו בדד בחלל האוויר, כהרי פרסום המובע כתגובה לדברים חריפים קודמים. כך, ביתר שאת, בהינתן חסינותו הנזכרת של זוהר, אשר הגבילה את אפשרויות התגובה שפרושה הייתה לפני העמותה, ובהתחשב גם בחוסר הנחת המסוים שמייצר אי-שוויון זה, אף אם ניתן גם להציג לו צידוקים רבי חשיבות, וגם אם תיתכן, בתנאים מסוימים, פריצתו של מחסום החסינות".

"הפרסום שעל הפרק – אינו עדין, לשון המעטה. יש להצר על הצגתם של ביטויים סרי טעם ומוקצנים מעין אלה בשיח הציבורי; רחוק אני גם מלזלזל בתחושות הכעס והעלבון שככל הנראה התעוררו אצל זוהר, לשמע תגובתה של העמותה. על כל פנים, "כלל מושרש הוא כי 'בית המשפט נוהג זהירות יתירה מפני הכתבת סטנדרטים של טעם טוב לאמצעי התקשורת המביעים דעה על הא ועל דא, לעתים אף בדרך של לעג וסאטירה'", ו"'אין בית־-המשפט יכול לכפות טעמו והגיונו הוא על המפרסם, אלא עליו להותיר מקום להבעות דעה תקיפות'. התנסחות בוטה וחריפה, כשלעצמה – אין בה כדי להצדיק את מתן הסעד שהתבקש בתביעה".

השופטת יעל וילנר ציינה בתוספת להכרעת השופט סולברג כי "אמרו חכמים: שלשה לשון הרע הורגת: האומרו, והמקבלו, וזה שאומר עליו; והמקבלו יותר מן האומרו".

 השופטת וילנר כתבה "כי בעידן הרשתות החברתיות, המשמשות למרבה הצער, גם כ"מרחב מרובה גיליוטינות חסרות מעצורים", הולכת ומתרחבת תפוצת האנשים שנחשפים לשיח קיצוני ומשתלח. שיח מסוג זה מעמיק את הקיטוב החברתי ומזהם את האוויר שאנו נושמים.

"במובן זה, הציבור כולו ניזוק מהדברים, וכדברי הרמב"ם, אפשר כי אף לא פחות מהצדדים הנצים עצמם. יש להצר אפוא על הסגנון המשתלח שבו בחרה המבקשת להתבטא ביחס למשיב, באופן שאינו מתחייב מבחינה עניינית לצורך ביטוי עמדתה במסגרת חופש הביטוי המסור לה"

 השופט סולברג פסק כי יש לקבל את ערעור העמותה, ולבטל את הפיצוי שהטיל עליה בית המשפט המחוזי. השופטים אלכס שטיין ויעל וילנר הצטרפו להחלטתו. כמו כן, לא נפסקו הוצאות.