ניר ברנמילר משנה למנכל
צילום: יחצ

ברנמילר הקימה בדימונה מפעל לאגירת חום; "הפתרון שלנו הוא המועדף לחברות תעשייתיות"

בינתיים השוק לא מתרגש - מניית החברה יורדת ב-3% 
נחמן שפירא | (2)

חברת האנרגיה המתחדשת, ברנמילרשמתמחה בתחום אגירת חום בישראל ובעולם, חנכה הבוקר בדימונה מפעל לייצור מסחרי של מתקני אגירת החום פורצי הדרך. הנהלת החברה מסבירה שמדובר במפעל ראשון מסוגו בעולם בתחום אגירת החום. 

ברנמילר היא שחקן של שנים בתחום האגירה ובינתיים היא שרפה מאות מיליוני שקלים, כאשר לאחרונה הפתרון שלה הפך למסחרי ומניב הכנסות. החברה מגדילה את הפעילות ואת ההכנסות, אך התזרים עדיין שלילי. הנהלת החברה נערכת למחיקת המניה מהבורסה בת"א כשלאחרונה היא רשמה את המניה בוול סטריט. המחשבה היא שהשוק האמריקאי יודע נכון יותר-טוב יותר להעריך חברות מסוגה של ברנמילר שבינתיים נסחרת ב-17.8 מיליון דולר.   

בחברה טוענים כי המפעל, שצפוי להעסיק עשרות רבות של עובדים, יגיע עד סוף השנה ליכולת ייצור של כ-4 ג'יגה של אגירת חום. המפעל הוקם באמצעות מימון משמעותי של האיחוד האירופי והוא מצויד במכונות חדישות, עומד בסטנדרטים הבינלאומיים הגבוהים ביותר לבקרת איכות ועל גגו מותקנים פאנלים סולאריים, על מנת להגדיל את השימוש באנרגיה מתחדשת.

 לדברי אבי ברנמילר, מייסד ומנכ"ל ברנמילר, על מנת להפחית פליטות במגזר התעשייה והחימום, נדרשת אגירת חום אשר תחבר את הזמינות המשתנה של מקורות החשמל המתחדשים כגון רוח ושמש אל צרכי חום גדולים אשר דורשים חום מסביב לשעון. "חנוכת המפעל הראשון בעולם לייצור מאסיבי של מתקני אגירת אנרגיה, פיתוח כחול-לבן, מסמלת אבן דרך מרכזית בהיסטוריה של החברה שלנו.

"מה שהתחיל כעסק משפחתי הפך לשחקן מוביל במאמצים הגלובליים להפחתת פליטות פחמן, וכושר הייצור שלנו בקנה מידה כזה, יאפשר לנו לעמוד בביקוש הגובר במהירות לפתרונות שלנו מלקוחות תעשייתיים ושירותים. אנו מייצרים אגירה נקייה, מחומרים ידידותיים לסביבה כדי לייצר אנרגיה נקייה"

 

אגירת חום היא מהתחומים החמים ביותר היום. לטענת ברנמילר "הפיתרון שלנו הוא המועדף להפחתת פליטות בתעשייה". לפי הנתונים של החברה - שריפת דלקים מאובנים להפקת חום מהווה כ-50% מכל פליטת ה-CO2 העולמית, ומפעלים תעשייתיים לבדם תורמים 30% מכל הפליטות הקשורות לדלקים מאובנים ברחבי העולם.

עוד מוסרים בחברה כי מהידע הקיים היום, טכנולוגיות אחסון לחשמל המבוססות על סוללות אינן נותנות מענה לתעשייה, אשר עיקר האנרגיה  הנדרשת היא חום להפקת קיטור, מים חמים או אוויר חם. לכן, טוענים בברנמילר, כי הפיתוח שלהם המשלב אחסון תרמי, החלפת חום וייצור קיטור יחד בפתרון אחד, יספק לחברות תעשייתיות את היעילות האנרגטית, יציבות התפוקה, המדרגיות ויכולות נוספות הדרושות להן כדי להפחית את פליטות הפחמן והמזהמים.

קיראו עוד ב"גלובל"

 

בחברה טוענים כי הטכנולוגיה שלהם גמישה, ומאפשרת לחברות להשתמש הן בחשמל (מפאנלים סולאריים, טורבינות רוח ורשת) והן במקורות אנרגיה תרמיים (ביומסה, גזי פליטה, חום שיורי) כדי לטעון את יחידות האגירה.

 

ראש עיריית דימונה, בני ביטון  אמר: "בעשור האחרון הצלחנו להביא לדימונה 25 מפעלים שונים ומגוונים, כולל חברות כמו תקשוב וכדומה, אולם היעד והמטרה שלנו תמיד היו ויישארו מעבר מלואו טייק להיי טייק. אני שמח שחברת ברנמילר נושקת להגדרה של היי טייק ואני מברך אותה על כך שקבעה כבר אז את מיקומה בבירת הנגב המזרחי דימונה".

נשיא התאחדות התעשיינים ויו״ר נשיאות המעסיקים והעסקים, ד״ר רון תומר: ״פתיחת מפעל הקלינטק ברנמילר בדימונה מרגשת אותי במיוחד, בשל החדשנות פורצת הדרך שלו. אבי ברנמילר, מייסד החברה,  הוא איש בעל חזון שחושב בצורה חדשנית, ויצר פה למעשה כמעט מאפס ענף תעשייתי חדש, שאני מקווה ומאמין שרבים יצטרפו אליו בהמשך. ענף הקלינטק מוכיח מה שאני טוען כל הזמן- שהתעשייה היא הפתרון ולא הבעיה. הקלינטק מקדם פתרונות תעשייתיים שיהפכו את העולם שלנו לטוב יותר. אנו מצפים כי הממשלה תפיק לקחים ובעתיד תעניק לתעשייה סט כלים מעשיים, לטובת פיתוח טכנולוגיות חדשות ויישום פתרונות להפחתת הטביעה הפחמנית״. 

 

מי זאת ברנמילר ומה היתרונות של מערכת האגירה שלה?

ניר ברנמילר, מנכ"ל החברה התראיין לאחרונה לביזפורטל ואמר "חמישים אחוז מצריכת האנרגיה בעולם היא חום ולא חשמל. אנחנו מתעסקים באגירה בחום ולא בחשמל. אם אנו במשבר אקלימי ורוצים להפחית פליטות, חשוב להבין ש-45% מהפליטות בעולם מגיעות ממגזר מחימום בתעשייה וחימום לבניינים. הפחתת פליטות במגזר החום היא ההזדמנות והאתגר המרכזי במלחמה בהתחממות הגלובלית.

"הפתרון היום העיקרי למעבר לחום בתעשייה והסקה, הוא משאבות חום. בטמפרטורות הנמוכות עד מאה מעלות ואגירת חום מהמעלות. למה זה קורה עכשיו - המהפכה הירוקה של החשמל תפסה שמחירי החשמל נהיו זולים מגז פחם. אנחנו כעת במעבר של התעשייה לאנרגיה נקייה. אגירת חום או משאבות חום זה בעצם הפתרון הזול ביותר ליצור חום מול האלטרנטיביות.

אז הפתרון הטכנולוגי כנראה מעניין וכאמור כבר מיושם, אבל השאלה הגדולה אם לחברה יהיה מספיק כסף ליישם את הפתרון ולהגיע לנקודת איזון לפני שהכסף ייגמר? בחברה משדרים אופטימיות לגבי ההצלחה העתידית, כשבינתיים למרות התקופה הקצרה שהמניה נסחרת בוול סטריט היא עוברת תנודתיות חריפה. המניה על רקע הודעה של טסלה שהגדירה את אגירת החום כאחד התחומים החמים ביותר בתחום האנרגיה המתחדשת, זינקה פי 3 בימים בודדים, אבל "החזירה" את כל העליות האלו בטווח של שבוע-שבועיים.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    חברה שמתעללת במשקיעים מנכל עם חיוך של נוכל תתרחקו 04/05/2023 07:07
    הגב לתגובה זו
    חברה שמתעללת במשקיעים מנכל עם חיוך של נוכל תתרחקו
  • 1.
    הרפרפש המתמיד לעמוד הורס את חווית הקריאה (ל"ת)
    באג במערכת 02/05/2023 20:13
    הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.