בשבוע שעבר חווה עולם הקריפטו את אחד מרגעיו הקשים ביותר עד כה עם הקריסה של בורסת המסחר FTX עליה הרחבנו בידיעות השונות על תחום הקריפטו (כאן כאן וכאן בין השאר). אחד הדברים שאיפשרו את ההונאה הגדולה הזו היה חוסר השקיפות הקיצוני בה מתנהלת התעשייה בכלל וחברת FTX בפרט. 

>>> לכל טורי פרשת השבוע

ג'ון ריי שהיה מעורב בפירוק חברת אנרון שהפכה לסמל להונאה, מונה למנכ"ל החברה פושטת הרגל כדי לסייע בתהליך הפירוק, והוא נדהם ממה שראו עיניו. "בכל הקריירה שלי לא ראיתי מעולם כשלון כה מפואר של שליטה תאגידית וכזה חוסר במידע פיננסי אמין", עוד מהמנכ"ל החדש: "FTX לא ניהלה כראוי את ספרי החשבונות ולא שמרה רישומים" לגבי מנהלי החברה הקודמים אמר ריי שהם "קבוצה קטנה של אנשים ללא ניסיון, ללא תחכום ובעלי ניגודי עניינים פוטנציאליים".

אחד הדברים שמדהימים בסיפור הזה הוא שהחברה, שהפעילה טריקים נכלוליים שלא לומר מעשי הונאה ממש גייסה אך לאחרונה מאות מיליוני דולרים לפי שווי של מעל 30 מיליארד דולר. את ההשקעות הללו ביצעו קרנות הון סיכון וקנות גידור שמנהלות כספים של האליטה הכלכלית במיליארדי דולרים. גדודים של רואי חשבון, עורכי דין, אנליסטים וכלכלנים בוחנים את השקעות המיליונים הללו. אך ייתכן שכל ההשקעות העתק הללו בחברה המפוקפקת הזו חלפו להן מתחת לרדאר ולא הדליקו נורה אדומה אצל המשקיעים, העיתונות והציבור? התשובה במילה אחת היא: שקיפות. או בשתי מילים: חוסר בשקיפות. כשדברים מתנהלים בסתר, כשהספרים והמספרים לא מפורסמים בציבור, כשלא ברור איך מתנהלים כספי המשקיעים - זהו כר נרחב להונאות וטענות.

ניתן אפילו קרדיט מופלג למנהלי  FTX שכל מה שהם עשו היה כדת וכדין (זה לא), אולם כעת מי יאמין להם כשמעלם הם לא טרחו ליידע את הציבור באופן ברור במהלכים שלהם? שקיפות היא אחד המפתחות החשובים ביותר בהתנהלות בשוק ההון ובעולם ההשקעות, כפי שמבטאת אמרת הכנף המפורסמת של לואי ברנדייס, השופט היהודי הראשון שמונה לבית המשפט העליון של ארצות הברית: "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר". 

• תושב חברון מואשם בעבירות מס בהיקף של כ-20 מיליון שקל
• תשדיר ליום התרמה לישיבת 'שבי חברון' נפסל שמדובר בנושא "שנוי במחלוקת"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

את הלקח הבסיסי הזה הבין בין השאר גם אבי האומה הישראלית, אברהם אבינו, על פי המסופר בפרשתנו, פרשת חיי שרה. הפרשה מספרת על מותה של האם הלאומית הראשונה, שרה אמנו. לפני שאברהם יכול להתרכז באבלו הוא נאלץ לטפל בענייני קבורתה, ואז הוא נאלץ לבצע את הרכישה המתועדת הראשונה  של חלקת אדמה בארץ ישראל - רכישת מערת המכפלה אשר בשדה עפרון החיתי - השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה". 

התורה, שלא כהרגלה מאריכה בפרטי המשא ומתן ובדו שיח בין אברהם לבין המוכרים מבני חת. כך מסביר רבי אברהם אבן עזרא את פשר התעסקות התורה בקנית הנדל"ן הזו: "נזכרה זאת הפרשה להודיע להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות - לחיים ולמתים". זו הסיבה שיהודים במשך כל הדורות חלמו וקיוו לחזור לארץ ישראל ואף עשו מאמצים מיוחדים לכל הפחות להיקבר בה, כי הרי גם עבור המתים יש בה מעלה. 

שני דברים בולטים בתיאור המשא ומתן לקניית המערה. הראשון הוא ההתעקשות של אברהם לשלם "כסף מלא" על שטח שבעצם הוצע לו בחינם. כך בתחילת המשא ומתן, עוד לפני שהוא מדבר עם עפרון, אברהם פונה לבני חת ומבקש מהם: "גר ותושב אנוכי עמכם, תנו לי אחזת קבר ואקברה מתי מלפני". התשובה של בני חת מבטאת את הכבוד הרב שהם רוכשים לאבי האומה הישראלית: "שמענו, אדני, נשיא אלוקים אתה בתוכנו, במבחר קברינו קבר את מתך, איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מתך". כלומר, אין צורך לקנות - קח בחינם.

• הבובות הפופולריות מסוכנות לילדים: משרד הכלכלה מזהיר משימוש בבובות LABUBU
• ביטוח לאומי דיגיטלי: לנצח את הבירוקרטיה מהספה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

לאחר מכן כשאברהם מדבר עם עפרון מציע לו  הלז: "השדה נתתי לך, והמערה אשר בו לך נתתיה, לעיני בני עמי נתתיה לך קבר את מתך". אולם אברהם מסרב לשתי ההצעות הנדיבות: "אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני" עונה אברהם לבני חת, "שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר, ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו, בכסף מלא יתננה לי". ולהצעת עפרון משיב אברהם: "אך אם אתה לו שמעני, נתתי כסף השדה קח ממני". מדוע מתעקש אברהם לשלם על משהו שמוצע לו  בחינם? 

הפרשנים השונים מדגישים את חששו של אברהם אבינו מתרמית או חוסר כנות או נכונות אמיתית לתת לו את השדה, מה שעלול בהמשך לגרום לערעור על חזקתו ועל חזקת צאצאיו במערה שבחברון עיר האבות. לכן הם מאריכים בהסברים איך עשה אברהם כל שביכולתו לוודא שהקניין אכן יתקיים במלואו: "הנה נתחכם אברהם לקנות המערה בסדר שאין אחריו ערעור" כדברי רבי חיים בן עטר בספרו אור החיים.

ניתן למצוא רמזים להבדלים הללו בבחירת המילים בדו שיח ששבין הצדדים. אברהם מבקש שבני חת יתנו לו את השדה עצמה, ואז, לאחר שהשדה תהיה שלו ממילא הוא יוכל לקבור את שרה: "תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני". בני חת מסכימים שאברהם יקבור את מתו בקבריהם אך לא אומרים כלום בנוגע להעברת בעלות על השדה: "במבחר קברנו קבור את מתך" – אתה יכול לקבור את מתך, אבל הקברים ישארו שלנו.

אברהם משנה טקטיקה. הוא אומר "אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני", כלומר אם אתם באמת רוצים לעזור לי לקבור את מתי, "שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר ויתן לי את מערת המכפלה". כלומר, רק אחרי שהוא מדגיש את המטרה הוא מסביר שכדי שאוכל לקבור את מתי אני חייב לקבל בעלות על המערה. עפרון, אכן מסכים למכירה, אף מציע להעביר את הבעלות בחינם: השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה... מתך", אך זה מהווה עוד נורת אזהרה עבור אברהם שחושש שללא קניין רשמי בכסף הבעלות תמיד תשאר תחת ערעור פוטנציאלי ולכן הוא משלם "כסף מלא". 

הסיבה לחוסר ההסכמה הראשוני של בני חת להעביר את הבעלות על השדה היא שמכירת נחלת אבות היה מעשה שלא יעשה, בטח לא מכירה ל"גר ותושב" ולא לאדם מבני המקום, לכן היה מדובר במעשה תקדימי. אברהם לא מוכן שיהיה שום חשש וערעור על המעשה התקדימי הזה ולכן הוא מתעקש על קניין בכסף מלא שלא ניתן יהיה לערער על כך.

הנקודה השניה הבולטת בסיפור רכישת המערה על ידי אברהם הוא הדגש על כך שכל המשא ומתן נעשה באופן פומבי לעיני כול, נקודה שהתורה חוזרת עליה בכמה הזדמנויות. ראשית, אברהם פונה, כפי שראינו, לכל בני חת ולא לאדם כזה או אחר: "ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת". אם הוא רוצה את מערת המכפלה שבשדה עפרון החתי מדוע לא לפנות אליו ישירות? אלא שאברהם מחפש אירוע פומבי.

לאחר הצעתם הנדיבה לקבור את שרה בחינם חוזרת התורה ואומרת: "ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ". כשעפרון משיב לאברהם מציינת התורה: "ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל באי שער עירו". מפרש רבי יעקב בן רבינו אשר בעל הטורים: "לפי שאברהם כיון לפרסם לכל באי שער העיר אף לנכרים". ואביו, רבינו אשר, מפרש באופן דומה:"לכל באי שער עירו - לגלות המקח לסוחרים הבאים לעיר שיוודע להם,. 

ועפרון מדגיש: "לעיני בני עמי נתתיה לך קבר מתך", ושוב כשאברהם עונה: "וידבר אל עפרון באזני עם הארץ". וגם עם סגירת העסקה: "וישמע אברהם אל עפרון, וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דיבר באזני בני חת". מדוע ההדגשה החוזרת ונשנית שהכל נעשה באופן ציבורי? או בלשונו של רבי חיים בן עטר: "וכי מי שהיה צריך לקנות אחוזת קבר או שדה אחד לחורשו או לנוטעו יהיה צריך להרעים תבל ויושביה!?"

התשובה היא כן. בנושאים בעלי משמעשות ציבורית, במקרים תקדימיים, סגרת עסקה בחדרי חדרים בין שני אנשים היא חסרת משמעות. אברהם רוצה שקיפות. לא רק המכירה נעשית לעיני כל גם המשא ומתן והסכום הסופי מוכרז באופן ציבורי. אין טריקים ואין שטיקים מתחת לשולחן כי חומר החיטוי הטוב ביותר המונע שחיתות, ספקות וקומבינות - הוא אור השמש. 

>>> חיי שרה - על העסקה הראשונה בתנ"ך