חלק גדול מהקריסות היומיות הגדולות שהיו בוול סטריט התרחשו באוקטובר. ב-1987 חזינו באירוע כזה מקרוב כאשר בתוך יום אחד, יום שני ה-19.10, ירד הדאו ב-22.6% (508 נקודות אז) והפך את אותו יום ב' ל"יום שני השחור". אותו הדבר קרה לאחר מכן  באוקטובר 2008. אבל עובדתית אוקטובר, מבחינת "טוב או רע למניות", נמצא במקום השביעי מבין החודשים הטובים, כאשר החודשים "הכי טובים" הם דצמבר ונובמבר. ספטמבר הוא הגרוע מכולם. השנה, בעיקר בשל האווירה הקודרת שבכלל התקדרה עוד יותר בספטמבר, עלה החשש שאפקט אוקטובר יחזור ובמלוא עוצמתו, במיוחד לאור ההעלאה השלישית של 0.75% בריבית ביחד עם נאום הנגיד שהבטיח המשך "ללא פשרות במלחמתו למיגור האינפלציה". כל אלו נתנו לתשואת אגרות החוב דחיפה חזקה ומדאיגה של 14% בין ה 21.9 ל- 27.9 (מ 3.5% ל- 3.99%) ואפילו התחילו הלחשושים שבפעם הבאה זה יהיה העלאת של אחוז שלם, מה שהוביל את  מדד ה-S&P 500 לירידה של 7.8% באותם ימים ואת הציפיות  להתחדשות "אפקט אוקטובר" שנשכח בעשור האחרון. אלא שב-27.9 נעצרה במפתיע העלייה בתשואות האג"חים, שהפכה כיוון והתחילה לרדת, כאשר נכון לסוף המסחר ב-4.10, בתוך 5 ימי מסחר, ירדה התשואה כמעט ב-10% ואילו מדד ה-S&P 500 עלה ב-6% בקירוב, תוך המשך מבול של חדשות רעות מכל כיוון אפשרי, פוליטי, כלכלי ואפילו חברתי.   התופעה המוזרה הזו, דווקא בעת שבפד' נחושים בדעתם להמשיך בהעלאות הריבית החזקות, בסוף רבעון קשה ולפני תחילת פרסום הדוחות שאמורים לאכזב, כש-90% ממנכ"לי 500 חברות ה-S&P חוששים ממיתון, כשאופ"ק מקצץ בהפקה והסיכוי שפוטין יחליט להשתמש בנשק גרעיני בגלל המכות שהם חוטפים מהאוקראינים. דווקא באווירה כזו מתחילים מדדי המניות לעלות, ולא סתם לעלות, בפראות כמעט. במאה ה-20 היינו מסבירים זאת בירידה בתשואות האג"חים, שהרי כך עובדים הדברים מאז ומעולם, כשהריביות יורדות המניות עולות. אבל צריך גם להבין מדוע התשואות יורדות כשכולם, באמת כולם, מאמינים שהן ימשיכו לעלות? אז בדקנו את העניין הזה. הדבר הראשון שבדקנו היה אם העליות הללו קשורות, בדרך זו או אחרת, להתפתחויות כלכליות חיוביות עובדתיות או צפויות. התפתחויות עובדתיות שיניעו מהלך כזה לא זיהינו. נכון, מצב התעסוקה והצריכה הפרטית, למרות הציפיות למיתון, עדיין חיובי. התעסוקה בשיא וגם הצריכה מסרבת לרדת מה שלא כל כך מתאים לציפיות למיתון, אבל אלו לא השתנו לאורך כול 2022 וזה לא הפריע למניות לרדת. מה גם שהציפיות בשני המקרים הם להיחלשות במהלך התפתחות המיתון. אז מה בכל זאת גרם לעליות המרשימות? בתחילת השבוע ראינו את מכתבו של מייק וילסון, אסטרטג המניות הראשי ומנהל ההשקעות של מורגן סטנלי, שמשמש גם בתפקיד ראש וועדת ההשקעות הגלובליות, שכותרתו - "האור שנראה בקצה המנהרה הוא אור רכבת ההאטה בכלכלה וברווחיות שמטרידה את הפד כי אותה לא יוכל הפד לעצור (אם ימשיך במדיניות הנוכחית), ההפך". כקוראים מושבעים של וילסון רצינו להבין על איזה "אור בקצה המנהרה" הוא מדבר שהרי אין שום סימן לאור. במכתבו, מה-3.10, הוא כותב שיותר ויותר משקיעים מאמינים שהפד עומד לשנות את המדיניות ושהשאלה העיקרית שמעסיקה משקיעים אלו כרגע היא כבר לא, "האם מתקרבים למצב שבו הפד הופך את המדיניות שלו" אלא "מתי זה יקרה?" וזו כנראה הסיבה העיקרית "לאור בקצה המנהרה" וגם ולעליות החדות.  וילסון מסביר במכתבו ללקוחותיו, שבפד אכן עוקבים בדאגה אחרי הלחצים שמתפתחים  במגזרים השונים. עוקבים אחרי הצריכה ואחרי המשכנתאות וכן אחרי תופעות כמו עליית הדולר, השפעת העלאת הריבית על החוב הלאומי, הבעיות שמתפתחות בנדל"ן, נושא המרג'ינים וכו' ולא פחות אחרי קבוצות הלחץ הפוליטיות שכוחן, בארה"ב, גדול. בפד קיים חשש שאחרי הבחירות שמתקרבות ייבחר קונגרס שאינו "חבר של" הבנק המרכזי מה שמהווה בעיה רצינית ואין שום ספק שככל שמיתון אמיתי אכן יגיע כך גם ילחצו הנבחרים בקונגרס על הפד, במיוחד בנושא העלאת הריבית. אין שום ספק שנושא היחסים מול הקונגרס מטריד את מושלי הפד וכיוון שהתקשורת כבר חושפת את הנושא, מאמינים יותר ויותר משקיעים שהמהפך במדיניות היא רק עניין של זמן. תיאוריה זו, של מהפך במדיניות הפד, בהחלט סבירה ולא בגלל שסביר שהפד ייכנע ללחצים אלא בגלל שעוצמת המדיניות של הפד וכל הדיבורים של הנגיד על, "אני רואה את המלחמה באינפלציה כמשימה הראשונה.." יכולים לייצר ובמהירות חוסר נזילות בשווקי החוב וזה דבר ששום נגיד לא יאפשר.  סגן יו"ר הפד, רוג'ר פרגוסון, אמר בריאיון לרשת CNBC בסוף השבוע שכאשר משקיעים בריבית קבועה מאבדים אמון בריבית וזה עלול לגרום לבנק המרכזי לאבד את השליטה. פרגוסון התכוון בדבריו למה שמכונה "הלם הריבית", תהליך שקורה כאשר שיעורי הריבית משתנים לפתע ובצורה חדה. העלאה חדה של הריבית לאחר תקופת ירידות ארוכה, כמו במקרה הנוכחי יכולה להביא למצב שבו הריבית עולה בחדות ולאחר מכן נופלת מה שגורם למה שמכונה עקומת תשואות הפוכה, תופעה שבעקבותיה הצרכנים מורידים את הצריכה והמשק נכנס למיתון רציני.  החשש ממצב כזה הוא שהוביל, לדעת וילסון, להתפשטות התיאוריה שהפד ישנו את המדיניות. האות למהפך, לפי אלו שמובילים את התיאוריה יהיה אם בפגישת הפד הבאה, בנובמבר, יבצע הפד' העלאה של 0.50% במקום של 0.75% שצופים כרגע ו/או הצהרה פומבית בנושא. אבל השאלה האמיתית היא - האם שינוי כזה יסיים את התיקון הנוכחי? בטווח הקצר אם וכאשר זה יקרה, צפויות עליות חדות של מניות ונכסי סיכון אחרים אבל העליות הללו, ללא "תמיכה" כלכלית יגוועו לאחר זמן קצר. מדוע? כי מה שמניע את המניות למסלול העליות זה הרווחיות מחד והצמיחה הכלכלית מאידך. אם נתוני הרווחיות והצמיחה של הרבעון האחרון (יולי-ספטמבר), שעדיין לא התפרסמו, אבל, יתחילו להגיע לשוק  בקרוב, יאכזבו את הקונצנזוס, תיקון הערכים יימשך. יש כרגע יותר מידי נעלמים, מקרו ומיקרו, שמשפיעים על החלטות ההשקעה והאווירה הפסימית עדיין בשליטה ולכן, אנחנו, לא מתרגשים מהעליות ומעדיפים להמשיך ולבדוק חברות מעניינות. האמינו לנו שהמשבר, במיוחד הפסיכולוגי, עוד לא הסתיים.  קבוצת דאטאטרק, שאנחנו עוקבים אחרי הפרסומים שלהם מנסה להסביר מה הביא לעליות החדות ולטענתה יש חמש סיבות לכך: הירידה בתשואות, השפעת הירידה על  התייצבות המטבעות, הציפיות האופטימיות לתוצאות החברות, הצפיות להיחלשות בתעסוקה והעובדה שהדיון הבא בפד ייערך רק בתחילת נובמבר. אם אלו באמת הסיבות  השוק עדיין מסוכן כי הסיבות החשובות באמת, צמיחה ורווחיות, לא כלולות. המשקיע הסולידי לפיכך צריך להתעלם מתנודות קיצוניות לשני הצדדים ולהקדיש הזמן להתרכזות בבדיקה של חברות מובילות וסלי המדדים. בשורה התחתונה כל ההתפתחויות שהביאו לגאות של העשור האחרון לא נעלמו וההערכות כבר לא בחלל. מדובר בתיקון שמתארך בגלל גורמים שאינם כלכליים ושניתנים לשינוי מהיר וזה העיתוי לבחירת המועמדות להשקעה. אני מבין שיש קוראים לא מעטים, צעירים ברובם, שחוששים שהשוק לא יחזור לעולם לשיאי כל הזמנים של סוף 2021 אבל מה שראינו בימים האחרונים מוכיח ההפך. העובדות, אגב ולאורך 103 השנים האחרונות אינן תומכות בחששות אלו. חברת ניתוח השוק Crestmont Research מפרסמת, מדי שנה, נתונים שהיא אוספת על תשואות המדדים הכוללות לאורך 20 שנים, כולל דיבידנדים ששולמו. החברה עושה זאת בדרך שהיא מכנה כ"תשואה כוללת שנתית ממוצעת המתגלגלת של 20 שנה" ובסה"כ פרסמה החברה את התשואות במשך 103 שנים (1919 עד 2021). מה שהנתונים של קרסטמונט מראים הוא שמשקיעים שהחזיקו במשך 20 שנה לפחות הרוויחו כסף 103 פעמים מתוך 103 פעמים. הנתונים האלה מראים בבירור שהזמן שאתה מתכנן להחזיק במניות חשוב יותר מבחירת המניות. זה גם אומר למעשה שקניית סל מדדים (ETF) שמשקף את התנועות של הנאסד"ק, ה-500 P&S או ה-Dow Jones Industrial Average, הוא המהלך הנכון עבור משקיעים ארוכי טווח. *אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם. העושה במידע הנ"ל שימוש - עושה זאת על דעתו ואחריותו הבלעדית. הכותב עשוי להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.