"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם... ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלוקיך".

הביכורים היו מתנה צנועה יחסית, לא משהו שהכהנים יכלו להתפרנס ממנו כמו מתנות כהונה אחרות. המשנה מתארת את הבאת הביכורים בצורה הבאה: 

"כיצד מפרישים ביכורים? אדם יורד בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול (ענבים) שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים".  לאחר מכן מתואר איך מובאים הביכורים בתהלוכה גדולה לירושלים בה מתאספים כל תושבי האזור ומקשטים את סלי הביכורים וצועדים לירושלים בשירה. הרבה מאד רעש בשביל אשכול ענבים אחד או תאנה או רימון. 

• רשות החדשנות משיקה שלוש תכניות דגל בהיקף של 180 מיליון שקל
• הסכמי אברהם שמו את קזחסטן על המפה - היעד הבא של הישראלים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• יותר מ-1,500 הייטקיסטים ישראליים הצטרפו למועדון המיליונרים...

מרימון אחד או תאנה אחת, כמובן, אי אפשר להתפרנס, ונראה קצת מיותר לעלות בשבילם עד ירושלים. מהי אם כן מטרת הבאת הביכורים אם לא לתמוך בכהנים? רבי משה אלשיך (1506 - 1600) מנסח את השאלה בצורה פיוטית: "... שיחרד איש מביתו ומעירו וילך רגלי באשכול ענבים אחד ומן התאנים ומן הרמונים מעט מזער לא כביר... וישם בטנא ועל כתף ישאנו אם דל ואם עשיר... ומה קול החרדה הזאת על פחות משווה חצי דינר?" כלומר, כל הבלגאן הזה של הביכורים והתהלוכה בשביל חתיכת פרי? 

בנוסף, התורה לא מסתפקת בהבאת הביכורים אלא מתארת טקס שלם אותו נדרש מביא הביכורים לבצע הם הגעתו למקדש, ועיקרו הצהרה ארוכה הנאמרת לפני הכהן וסוקרת את ההיסטוריה של עם ישראל:

 

"וענית וואמרת לפני ה' אלוקיך: ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב, וירעו אתנו המצרים ויעננו ויתנו עלינו עבודה קשה, ונצעק אל ה' אלוקינו וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו. ויוצאינו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטוייה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים. ויביאנו אל המקום  הזה, ויתן לנו את הארץ  הזאת ארץ זבת חלב ודבש. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'"

(אם הפסוקים האלה מוכרים לקורא, זה משום שאנו פוגשים אותם מדי שנה במהלך קריאת ההגדה של פסח). 

מהי אם כן כל "החרדה" והרעש שמתחולל סביב הביכורים עם צעדה לירושלים והקראה חגיגית של ההיסטוריה של עם ישראל, וכל זה על מנת לתת לכהן פרי אחד או שניים? חלק מהמפרשים מסבירים שהביכורים הם התרופה למחלת ההיבריס והיציאה מפורפוציות שעלולה ללוות הצלחה גדולה. ושוב בשפתו המיוחדת של האלשיך: "והן זאת כוונתו יתברך במצווה הזאת, כי הלא כי יראה האדם עצמו בארץ זבת חלב ודבש שמן ודשן תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד... הלא ידיחנו יצרו בשרירות לבו לאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". כלומר ההצלחה הפנומנלית והעושר שיגיעו בארץ ישראל עלולים לגרום לאדם לאבד פורפורציות, להתגאות ולהאמין שהוא כל יכול. ומכאן פתח לשגיאות קשות. באופן דומה כותב דון יצחק אברבנאל (1437 - 1508) "וטעם המצווה הזאת ועניינה... שלא יחשוב אדם שהארץ היא שלו ושכחו ועוצם ידו עשה לו את כל חילו, כי זו פריקת עול ומורא שמים מעליו" 

המפרשים מטבע הדברים מסבירים שהביכורים מדגישים בעצם שהצלחת האדם מקורה באל והבאתה ביכורים מסייעת לו לזכור זאת, בכך שהפרי הראשון מוקדש לכהן. אולם אין צורך להיות אדם מאמין דווקא כדי לקבל את העיקרון שלא תמיד ההצלחה קשורה ישירות למאמצים של בעל ההצלחה או לכשרונותיו, ושגורמים נוספים כמו תזמון מסויים, או צרופי מקרים שהביאו להצלחה מעורבים לא פחות בהישגים. כמה אנשים מוכשרים ויזמים מקוריים לא הצליחו במעשיהם, וכמה אנשים בינוניים ומוצרים בנאלים זכו להצלחה עצומה? זכירת האלמנט החיצוני למאמצי האדם בהשגת ההצלחה היא חיונית בשמירה את האדם עם הרגליים על הקרקע והרחקתו מהגאווה שעלולה להשחית את מעשיו. 

כגורם נוסף למלחמה בתחושת ה"כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה" מגיע גם הקראת ההצהרה שנקראת "מקרא ביכורים" ונותנת מימד נוסף של הבנה לגבי מקורות ההצלחה. סקירה של ההיסטוריה שהביאה אותנו אל הרגע הזה, העבר הארוך והמפותל הרצוף בקשיים, וכל הכשלונות האפשריים מהם ניצלנו בדרך, מזכירים לנו גם שלולא העזרה שהינו מקבלים מגורם כזה או אחר לעולם לא היינו יכולים להגיע לרגע המשמח של ההצלחה. 

אפקט נוסף יש לאמירת הדברים בקול רם. לא רק מחשבה שחולפת במוח אלא ביטוי הדברים בשפתיים באופן שישמע לי ולאחרים נותן להם תוקף חזק יותר "ויודה בהם בקול רם בפיו ובשפתיו כדי שישים את לבו בהם באמונה קיימת" כדברי האברבנאל. 

זכרון העבר, ההכרה במגבלות הכשרון והמאמץ, הבנת התלות באינספור גורמים חיצוניים והצהרה ברורה לי ולאחרים שכך אכן היא המציאות יסייע לנו תמיד להישאר עם הרגליים על הקרקע, מחוברים למציאות מבלי לאבד פורפוציות, גם במהלך ההצלחות הגדולות ביותר.