הפחדים כולם: מהי סטגפלציה, למה צריך לחשוש ממנה והאם היא בשער?
המילה סטגפלציה היא בעצם הלחם של שתי מילים שנגמרות ב"ציה". הראשונה היא סטגנציה, שמשמעותה בפשטות היא קיפאון. השנייה היא אינפלציה, שבמובן המילולי זו "החדרת אוויר" לגוף, כמו שמנפחים בלון. בעוד המשמעות הכלכלית של סטגנציה היא זהה למקור, המשמעות של אינפלציה היא עלייה או ירידה של המחירים שאנחנו נדרשים לשלם עבור סל של מוצרים ושירות, כנגזרת לעלויות ייצור, שינוע וביקושים ביחס להיצע. למשל, מרבית האינפלציה שאנו חווים היום, היא תוצרת של עלייה במחירי הנפט, שמגולם כמעט לכל אורך שרשרת הייצור והאספקה מחד, כשמנגד, צווארי הבקבוק שיצרה הקורונה מייצרים מחסור במגוון רחב של סחורות ומוצרי בסיס, כשהביקושים מנגד אינם יורדים. וזה מעלה את המחירים.
השילוב של סטגנציה ואינפלציה, יוצר כאמור את הסטגפלציה. הסטגפלציה היא בעצם ההתגשמות של כל הרעות והחולות שמזיקות לכלכלה. מצד אחד יש עליות חדות הן במחירים והן ברמת האבטלה, מה שמביא לירידה חדה בצריכה ובביקושים, כשיחדיו הם מייצרים סופה של קיפאון כלכלי. הסטגפלציה זוהתה לראשונה כאירוע כלכלי בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
מה הנתונים היבשים אומרים?
בסוף החודש הקודם הזהיר הכלכלן המוערך והפסימיסט הנודע, נוריאל רוביני, שחזה את משבר הסאב פריים כבר 2006, כי הסטגפלציה בהחלט נמצאת על השולחן הכלכלי בעתיד הנראה לעין. "יש קונצנזוס שטוען שהירידה בצמיחה בארה"ב, בסין ובאירופה הוא כתוצאה מצווארי בקבוק בכוח אדם ובשוקי הטובין. הספין האופטימיסטי הזה מאנליסטים בוול סטריט וגם קובעי המדיניות הוא שהסטגפלציה הקלה תהיה זמנית ותימשך כל עוד נמשכים צווארי הבקבוק", כתב רוביני בבלוג שלו.
אז האם אנחנו הולכים לקראת סטגפלציה? התשובה היא שכרגע כנראה שלא. איך יודעים? באוגוסט 2020 האבטלה בארה"ב עמד על 8.4%, בחודש שעבר כבר ירד ל-5.2%. אמנם מאז 2018 ועד תחילת המגפה, האבטלה הייתה 4% ומטה, אבל מדובר בנתונים יחסית נמוכים היסטורית.
- חבר הפד מירן מזהיר: הריבית גבוהה מדי ועלולה להוביל לעלייה באבטלה
- שיא של 4 שנים בבקשות החוזרות לדמי אבטלה בארה"ב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שיא האבטלה בארה"ב במאה השנה האחרונה הייתה ב-1933, בשיא המשבר הכלכלי העולמי שהחל ב-1929 וגירדה את ה-25% בממוצע השנתי. באמריקה הגדולה דאז, כל אחד מארבעה אנשים היה מובטל. לשם השוואה, ב-2009, בשיא השפעות משבר הסאב פריים, אחוז האבטלה עמד על 9.9% בממוצע שנתי. מאז הוא היה בירידה מתמדת, כשהשיא החיובי היה 3.5% ב-2019. אגב, נתון האבטלה הנמוך ביותר מאז 1929, היה ב-1944, בשיא מלחמת העולם השנייה, כשאמריקה התגייסה כולה למאמצי המלחמה. האבטלה בשנה ההיא עמדה על 1.2% בלבד.
מה לגבי האינפלציה השנתית? אז נכון, היא יחסית גבוהה והגיעה לפני חודשיים לשיא של 5.4% בבמוצע השנתי והתמתנה ל-5.3% בחודש שעבר. אבל ב-1946, בשל קיצוצי תקציב של הממשל האמריקאי אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל גם עלייה בביקושים להתחיל ולתקן את נזקי המלחמה הגדולה, האינפלציה עלתה בלא פחות מ-18.1%.
ב-1979 היא עמדה על 13.3%, ב-1980 על 12.5% וב-1974, האינפלציה עמדה על 12.3%. זה אומר שאם מאמינים לנתונים של הפד', האינפלציה הנוכחית לא כזו משמעותית. היא יכולה להכביד, אבל היא לא משתוללת, בטח שלא כמו בשנות ה-80 בישראל, כשהגיעה לכמעט 445%, אחרי שכבר עלתה בלמעלה מ-320% בשנתיים שקדמו לה. כדי להתמודד עם קריסתו של השקל, ב-1985 הוכנס השקל החדש, כשכל 1,000 שקלים ישנים היו שווים לשקל חדש אחד.
- שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
- איבדו עשרות אחוזים: הביטקוין נפל - וחברות אוצר הקריפטו צנחו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...
אז ארה"ב ממש לא שם. אבל שוב, זה אם מאמינים לפד', שיש כאלה שטוענים כי הוא מצייר תמונה ורודה מדי של המציאות ושהריבית הריאלית בפועל גבוהה בהרבה. בינתיים זה לא מתממש. רק שהריבית תעלה נדע אם רואי השחורות צדקו, אבל גם כשתעלה, סביר להניח שהפד' לא יעלה ביותר מ-50 נקודות בסיס, שהם בעצם העלאה מריבית 0% ל-0.5%.
כשמדברים על אינפלציה צריך לדבר על אינפלציה בכוח האדם. כרגע יש מחסור בכוח בשוק האמריקאי, מה שגרם ללא מעט חברות, שמשוועות לידיים עובדות, לעלות את שכר המינימום, שעומד באופן רשמי על 7.25 דולר לשעה ואת השכר באופן כללי. בפלורידה למשל, העלו את שכר המינימום ל-10 דולר והעלויות צפויות להמשיך לעלות.
"התאמות למציאויות חדשות ומשתנות"
בניגוד לרוביני, הכלכלן המוערך קארל וויינברג והמייסד של High Frequency Economics, אינו סבור שאנחנו בדרך לסטגפלציה. "לפי דעתי, אנחנו רואים התאמות למציאויות חדשות בצד האספקה, אבל אנחנו לא רואים תהליך של סטגפלציה כמו שראינו בשנות ה-70", אמר וויינברג לתקשורת בארה"ב.
הוא הודה שחלקים נרחבים בשוק חוששים שהאינפלציה הגבוהה תימשך, מה שגורם לעלייה בפדיון תשואות לאג"ח של משרד האוצר האמריקאי והביא לירידות החדות שראינו אמש בוול סטריט. "כשאמריקאים רבים כל כך מסרבים להתחסן, זה ימשיך להוות בעיה ויהווה מעצור לכלכלה לזמן מאוד ארוך. גם המחסור בשבבים שאין לו פיתרון כרגע, גם לפקקים שמחוץ לנמלים ובעיות בשרשרת האספקה העולמית אין פיתרון כרגע", המשיך.
- 5.עוז 01/10/2021 09:26הגב לתגובה זוהשכר אמנם לא עולה באותו קצב של עליית מוצרים, אבל שנה שנתיים אח"כ הוא עולה ומדביק אותם. אם אכן זה המצב גם היום - הסיכוי לעלייה משמעותית של השכר החציוני הולכת ועולה. אם זה לא יקרה - תהיה פה בעיה כלכלית ובעיקר חברתית
- 4.פועלת 30/09/2021 12:59הגב לתגובה זובחישוב אחוזי האבטלה לא ניתנת הדעת על כך שלצידה 30% ויותר אינם נמנים על כוח העבודה הפעיל גם. אם מנפים מנתון זה את העשירים המבלים במועדון ובחוף ובמגרשי הגולף.
- 3.תמים 30/09/2021 12:22הגב לתגובה זוכלכלה זה למדע מדויק. לכן קורים מפולות ומשברים ללא אזהרה מוקדמת.
- 2.לילי 30/09/2021 12:16הגב לתגובה זוהתנאי לסטגפלציה היינה נסיגה כלכלית תוך עליית מחירים . החיסונים והקיטון במספר החולים האפשרי היינה התקדמות - גם הכלכלה תתקדם ולא תיסוג
- 1.לא לשכוח לקנות דירות! (ל"ת)30/09/2021 11:49הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
