אמיר כהנוביץ
צילום: ביזTV
מאקרו כלכלה

המחסור בשבבים בעולם כבר חולף; מה משמעות המתיחות בין סין להודו?

הודו ב"תנוחה צבאית התקפית" נגד הכלכלה השנייה בגודלה בעולם; בינתיים השוק לא תופס את זן הקורונה החדש, דלתא, כחדשות רעות, מתי יסתיים המחסור בשבבים בעולם ואיך זה קשור לנייר טואלט?
אמיר כהנוביץ |
נושאים בכתבה אמיר כהנוביץ'

אינדיקציות נוספות שהביקוש המתפרץ מתפוגג - לפי נתוני למ"ס שפורסמו אתמול היקף הרכישות בכרטיסי אשראי ירד בחודש מאי ב-3.6% (מנוכה עונתיות), הירידה הראשונה מאז ינואר, עת הידוק הסגר השלישי. ירידות בולטות נרשמו במוצרי מזון ומשקאות (4.7%-) ובמוצרי תעשייה (6.7%-). התפוגגות ביקוש השתקפה כזכור גם בנתוני המכירות הקמעונאיות בארה"ב שהצביעו על ירידה מפתיעה בחודש מאי. ההיחלשות עשויה להרתיע ולהקשות על גלגול התייקרות התשומות למחיר לצרכן, היא עשויה גם לעזור לשחרר את צווארי הבקבוק בשרשרת היצור והאספקה, כשבמקביל גם מצד ההיצע נעשות התאמות:

 

הפיתרון לחוסר האיזון בין ההיצע לביקוש בעולם מתקרב מהר מכפי שנדמה - לטענת כלכלני גולדמן חוסר האיזון כיום בין ביקוש להיצע בענפים רבים מזכיר מאד את זה שהיה בתחילת המשבר בשוק הנייר טואלט. אז חוסר האיזון לא נפתר באמצעות השקעה ביכולת יצור חדשה - יקרה ומיותרת (ברגע שגל הביקוש הגבוה עובר), אלא באמצעות העלאת שיעור הניצולת ביכולות היצור הקיימות, וזה מה שהם רואים שמתרחש כבר כעת בתחומים רבים, כולל גם השבבים הידועים לשמצה:

להערכת כלכלני גולדמן שיא המחסור בשבבים בעולם חולף יחד עם הרבעון השני, כשההיצע העולמי יגדל עד סוף השנה ועד אמצע 2022 המלאים יושלמו לחלוטין. להערכתם ההקלות בהיצע יגיעו בשלושה שלבים, הראשון של הטווח הקצר יהיה מהסטה של יצור שבבים מענפי האלקטרוניקה אל תעשיית הרכב, השניה, הקלה לטווח הבינוני, תגיע מכניסה לפעולה של פסי יצור חדשים בתוך מפעלי השבבים הקיימים ומהמשך תפוקת יצור גבוהה גם בחודשי הקיץ (רוב המפעלים מורידים תפוקות בקיץ בשל חופשות), והשלישי, בטווח הארוך, בתוך שנתיים, התחלת תפוקה של מפעלים חדשים שכבר החלו להיבנות, בארה"ב ומחוצה לה. עם זאת, להערכתם המחירים יחזרו לרמתם טרום המשבר רק ב-2023.

למרות הצפי של גולדמן לירידות מחירים בכל מה שקופץ כרגע הם מעריכים שאינפלציית הליבה תתקשה לרדת ב-2023 מתחת ל-2%, בעיקר בשל צפי להאצה בקצב עליית סעיף הדיור (שכירות). בהקשר הזה נזכיר כי להערכתנו בישראל לשכר הדירה יהיה קשה מאד להאיץ משמעותית בשנתיים הקרובות לאור היקף של כמעט 130 אלף דירות בשלבי בניה ("בצנרת"), מה שעשוי להציף את השוק בשנתיים הקרובות בגמר בניה בהיקף ממוצע של 65 אלף דירות בשנה, גבוה משמעותית מהגידול באוכלוסיה ומהשנים הקודמות.

אבל דווקא כשיש אור בקצה המנהרה בנוגע לשיבושים מגיע עיקול חדש, עם מוטציית קורונה מדבקת:

 

סיכון חדש לשיבושים - לפי ארגון הבריאות העולמי מספר מקרי הקורונה בעולם ירד בסוף השבוע האחרון לרמה הנמוכה מאז פברואר. אלא שבמקביל הארגון גם הזהיר כי הזן החדש, 'דלתא', שכרגע פעיל יותר באסיה, מדבק ועלול להתחיל גל חדש וקטלני של קורונה בעולם. מספר מדינות באירופה כבר החלו בימים האחרונים להתגונן מפניו, כשספרד ופורטוגל למשל הודיעו על החמרת הדרישות למגיעים אליהן מבריטניה, וגרמניה הטילה איסור על הגעה מפורטוגל. אבל לא בטוח שזה בכלל יעזור להן, כשבאוסטרליה, מדינת אי, למרות גבולות סגורים, הזן החדש הצליח לחדור והוביל את היבשת להכריז אתמול על סגר של שבועיים במספר איזורים, בניהם סידני.

השוק לא תפס את זן הדלתא כחדשות רעות, כששוק המניות המשיך לעלות, אולי בגלל הניסיון הקודם מכך שהגבלות כאלה פוגעות בעיקר בענפי הפנאי (שמשקלם בשווקים נמוך) ושבמקרה הצורך הממשלות ישפכו טריליונים והבנקים המרכזיים יעמיקו את ההקלות המוניטריות. הקורונה לא מטרידה את השוק, אבל מה בנוגע לזה?:

 

בלומברג מדווחת כי הודו העבירה 50,000 חיילים לגבול עם סין, מה שמעלה את מספרם הכולל ל-200,000. בעוד שפריסות קודמות נועדו לחסום את הפלישות הסיניות, הדיווחים האחרונים מאפשרים "למפקדים האחרים יותר אפשרויות לתקוף ולתפוס שטחים בסין במידת הצורך באסטרטגיה המכונה 'הגנה התקפית'. מעניין אם יכולה להיות משמעות כלכלית ל"תנוחה צבאית התקפית נגד הכלכלה השנייה בגודלה בעולם".

קיראו עוד ב"גלובל"

 

הכל נראה הגיוני כמו קילו פלדיום ב-86 אלף דולר.

 

אמיר כהנוביץ, כלכלן ראשי של בית ההשקעות אקסלנס

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.