הבנקים המרכזיים ברחבי העולם, ובראשם הבנק המרכזי האמריקאי (הפד) משחקים משחק מסוכן מאוד, בעתיד של כולנו. נגיד הבנק המרכזי האמריקאי ממשיך במדיניות החירום של הרחבה מוניטארית, הרבה אחרי ששעת החירום האמיתית הסתיימה. הפד משחק באש, ובדרך מתדלק בועות פיננסיות בשוק ההון ובנדל"ן.

הבנק המרכזי האמריקאי (הפד) 

הבנק המרכזי האמריקאי הינו מוסד עצמאי ומקצועי, שאמור להיות נטול שיקולים פוליטיים. ברמה המופשטת, הבנק המרכזי קובע את מחיר הכסף (ריבית) ואת כמות הכסף. המטרה של הבנק המרכזי אמור להיות עידוד הצמיחה האסטרטגית (לאורך זמן) ומעקב מתמיד אחר האינפלציה. אינפלציה הינה עליית מחירים מערכתית, ואם היא משמעותית (לדוגמא יותר מ- 3% בשנה) היא יכולה להביא להרבה נזקים למשק.

עד לפני כתריסר שנים, הבנקים המרכזיים בארצות הברית ובעולם הגבילו את עצמם למדיניות ריבית שמרנית, שניסתה שלא להתערב יתר על המידה בשוקי ההון והחוב. המדיניות הפשוטה הייתה לנסות ולשמור על ריבית שוק כלכלית, התואמת למציאות.

הבנקים המרכזיים התערבו והורידו ריבית, רק כשהיו נתונים כלכליים ממשיים שהעידו על כלכלה משגשגת מדי, שבא היו עודפי ביקוש ולא מספיק היצע; מצבים של סכנה ממשית להתפרצות אינפלציונית. לחילופין, הבנק המרכזי הוריד ריבית כשהיו נתונים כלכליים ממשיים שהעידו על כניסה למיתון, מצב של עודף היצע על הביקוש.

• חושבים שהריבית בארה"ב גבוהה? זה היום שבו היא טיפסה לשיא של 21%
• הפד חותך, טראמפ בוחר - השוק כבר מתמחר את יו"ר הפד הבא
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כאמור, כל זה נכון עד למשבר הפיננסי של 2008.

הניסוי הגדול מתחיל ב- 2008

בעיצומן של המשבר הפיננסי של 2008 (סאב פריים), הבנק המרכזי האמריקאי החליט לבצע את הניסוי המוניטרי הגדול ביותר מאז ומעולם. הפד הוריד את הריבית כמעט לאפס (כ-0.15%), והחל במדיניות מרחיבה קיצונית; הזרמת מיליארדים של דולרים לקניית נכסים פיננסים כושלים (אגרות חוב מגובי משכנתאות), וליצירת נזילות ממשית בשוק ההון והחוב העולמי.

החידוש במדיניות הפד בא לידי ביטוי בכמה מישורים; התערבות ישירה וממשית בשוקי ההון והחוב, שימור ריבית מלאכותית נמוכה לאורך זמן וכו'.

הריבית עולה בצורה מתונה (2015-2019)

בתקופה שלאחר המשבר של 2008 הפד המתין בסבלנות וחיפש הזדמנויות לעליות מתונות של ריבית. מצד אחד, הגורמים המקצועיים בבנק המרכזי הבינו מהר כי שימור הריבית הנמוכה לאורך זמן מנפח בועות ויוצר עיוותים ממשיים בשיקולים של הקצאת משאבים למיזמים העסקיים. מאידך גיסא, הפד חשש מעלית ריבית מהירה מדי שיכולה להוביל לפאניקה ממשית בשווקים.

המוטיבציה הבסיסית של הפד להעלות ריבית הינה פשוטה: הפד רצה לאגור תחמושת כלשהי לקראת המשבר הפיננסי הבא. זה לא סוד שמשברים פיננסים תמיד באים, השאלה היחידה היא רק מתי בדיוק. גם הפד ידע שזה רק שאלה של זמן - ולכן ניסה להעלות ריבית. הפד ביצע זאת במתינות רבה ומתוך תיאום ציפיות מלא עד מוגזם עם שוק ההון, מתוך אותו חשש לפאניקה.

• הפד נכנס ל-2026 מפולג: אינפלציה עקשנית, שוק עבודה מתקרר ויו"ר חדש באופק
• למרות ההבנות: סין ממשיכה להגביל חומרי גלם קריטיים לתעשייה האמריקאית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "הזדמנות קיצונית באנבידיה" -בברנשטיין מצפים לזינוק של 54%...

משבר הקורונה (2020)

לקראת סוף 2019 הריבית הבסיסית של הבנק המרכזי האמריקאי הגיעה לכ-2.4% בלבד. זה מספר מאוד נמוך מבחינה היסטורית, אך גבוה ביחס לריבית בשנים 2008 עד 2015.

בזכות אותה מדיניות מבורכת של העלאת ריבית, לבנק המרכזי היתה קצת תחמושת. כאשר משבר הקורונה פרץ (בתחילת 2020), וממשלות העולם החליטו על סגרים וכניסה מלאכותית למיתון כלכלי, הפד הגיב במהירות והורה על הורדת ריבית ממשית בחזרה לכ-0.1% בלבד.

ההחלטה של מנהיגי המדינות, להקריב את הכלכלה (בטווח הקצר) על מנת לנסות ולהציל חיים - הייתה נכונה ומבורכת. אבל תגובת הבנק המרכזי האמריקאי הייתה קיצונית ובקנה מידה שלא ראינו מעולם.

המדיניות המוניטארית המרחיבה של 2020 מגמדת את התגובה של 2008, והופכת את הפד לשחקן המרכזי והמשפיע ביותר בשוק ההון העולמי.

החזרה לשגרה (2021)

בעוד הכלכלה האמריקאית (והישראלית) חוזרת לרמות התוצר והצמיחה של לפני המשבר, המדיניות המרחיבה של הפד צפויה להימשך לעוד הרבה זמן. נגיד הבנק האמריקאי ג'רום פאוול מצהיר כי עליית הריבית צפויה אולי בעוד כשנתיים וחצי (במקרה הטוב).

במקביל, הפד ממשיך וקונה מדי חודש כ-40 מיליארד דולר (ארה"ב) של אג"ח מגובה משכנתאות. שוק הנדל"ן האמריקאי (והישראלי) עולה ועולה, והבנק המרכזי האמריקאי רק מוסיף שמן למדורה. אם זה לא מספיק, אז אין בכלל יעד לסיום המדיניות החודשית של רכישות אגרות חוב, בהיקף של כ- 120 מיליארד דולר (ארה"ב).

החזרה לשגרה מתקדמת מהר מהצפוי, ובארה"ב האבטלה במגמת ירידה תלולה. העובדות הללו, אינן עוזרות למקבלי ההחלטות בבנק המרכזי לחשב מסלול מחדש, וחבל.

התערבות גסה בשוק החופשי

גדולי הכלכלנים כבר הגיעו למסקנה המתבקשת כי ראוי לזנוח כל התערבות בוטה בשוק החופשי. ה"יד הנעלמה" של השוק מובילה למחיר מוסכם והוגן, ומבטיחה רווחה ושגשוג מירבי למשק ולאזרחיה. אולם, הבנק המרכזי מתערב כיום בשוק ההון בצורה קיצונית, ומעוות את המחיר החשוב מכל – המחיר של הכסף (הריבית).

הכול מודים, כי התערבות שכזו לאורך זמן הינה מסוכנת ובעייתית. החשש מכל שינוי, שיכול אולי להוביל לתגובה ממשית בשווקים, יוצר קיפאון מחשבתי והעדפה של "שב ואל תעשה".

המשקיעים הזרים מצביעים ברגליים

במשך רוב המאה ה-20, אגרות חוב (אג"ח) של ממשלת ארצות הברית - היו הנכס המועדף על משקיעים זרים. הם היו העוגן המרכזי בתיקי ההשקעות, והביעו את האמון הרב שהעולם רחש לעוצמה הכלכלית האמריקאית. אבל תקופה זו, כבר עברה מן העולם. במהלך ירידות השערים החדות של מרץ 2020, משקיעים זרים מכרו באינטנסיביות ממשית את האג"ח האמריקאי. מאז ועד היום, חרף סכומי העתק (טריליונים) המושקעים על ידי הפד בקניות אג"ח ממשלתי, המשקיעים הזרים ממשיכים למכור את האג"ח האמריקאי.

עובדה זו מהווה תמרור אזהרה ממשי לבנק המרכזי האמריקאי, והחשש הינו שהפד לא רואה או לא רוצה לראות את הסיכון העתידי הנוצר בגין פעולותיו (או העדרן).

מתוך הבנת הסיכונים העתידיים, ועם התגברות הראיות לחזרה מהירה לשגרה, הבנק המרכזי נדרש לחזור למתווה של העלאת ריבית (ולו בצורה מתונה). מדיניות הפד הנוכחית יצרה ביקושים עודפים בשוק ההון והנדל"ן, הובילה להערכות שווי מנופחות בשוק המניות, לשיגעון הקריפטו ולטירוף חברות ה- SPAC. אלו הן רק הדוגמאות מוכרות למדיניות המאוד אגרסיבית וההתערבותית של הבנק המרכזי האמריקאי. אם ארצות הברית רוצה לשמר את יתרונותיה התחרותיים, היא צריכה ליזום שינוי מגמה של מדיניות הבנק המרכזי.

הלל בש ([email protected]) - מנהל סיכונים פיננסים בחברת סמארט אופשנס בע"מ, מרצה במרכז האקדמי לב ובאוניברסיטת בר אילן.