שי גינפינג סין
צילום: אתר הממשל הסיני

הסכם הסחר הענק באסיה - RCEP - "ניצחון גיאופוליטי לסין"

חמש עשרה כלכלות מאיזור האסיה-פסיפיק חתמו  על הסכם ליצירת אזור הסחר החופשי הגדול בעולם, בגיבויה של סין וללא ארה"ב; האנליסטים מעריכים כי התועלות הכלכליות לא יהיו מהותיות בשנים הקרובות, אולם המסר הדיפלומטי חשוב לא פחות
ערן סוקול | (1)

אתמול דווח כי חמש עשרה כלכלות מאיזור האסיה-פסיפיק חתמו  על הסכם ליצירת אזור הסחר החופשי הגדול בעולם, במסגרת עסקה בגיבויה של סין, ואשר אינה כוללת את ארה"ב. החתימה על הסכם ה"שותפות הכלכלית המקיפה האזורית" (RCEP) בוצעה בפסגה שנערכה בהאנוי. מטרתו להוריד מכסים בעשר השנים הקרובות בתחומים שונים. החברות בו מייצגות קרוב לשליש מאוכלוסיית העולם ו-29% מהתמ"ג העולמי. 

מדובר באחד מהסכמי הסחר החופשי הגדולים בעולם, ב-RCEP חברות עשר המדינות החברות ב"איגוד המדינות הדרום מזרח אסייתיות" (ASEAN) - קמבודיה, אינדונזיה, לאוס, מלזיה, מיאנמר, הפיליפינים, סינגפור, תאילנד, וייטנאם וברוניי, כאשר ההסכם כולל את מרבית ההסכמים שנחתמו על ידי ה-ASEAN  ומשלב אותם להסכם רב-לאומי ענק עם אוסטרליה, סין, יפן, ניו זילנד ודרום קוריאה.

האנליסטים טוענים כי התועלות הכלכליות מההסכם צפויות להיות לא מהותיות וכי ייקח שנים עד שנראה את התוצאות בפועל, אולם המסר הדיפלומטי של ה-RCEP עשוי להיות חשוב לא פחות מהתועלות הכלכליות, כאשר הוא מסמן ניצחון גיאופוליטי לסין בשעה שנראה כי ארה"ב נסוגה מאיזור האסיה-פסיפיק על רקע מדיניות החוץ של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ "אמריקה תחילה".

בנוסף, לא ברור האם בכוונת ארה"ב בהובלת ג'ו ביידן להיכנס למו"מ לגבי הסכמי ענק כלשהם עם כלכלות מהאיזור.

"המסרים הדיפלומטיים של ה-RCEP עשויים להיות חשובים לא פחות מהשפעה ההכלכלית - ניצחון מפתיע של סין", כתבו האנליסטים של סיטי.

להערכתם לעסקה מספר הישגים על רקע המתח הגובר בין ארה"ב לסין והחשש מפני דה-גלובליזציה. על פי האנליסטים של סיטי, ההסכם מצביע על כך שמזרח אסיה מאוד פתוחה לעסקים ומכירה ביתרונות הכלכליים של הסכם סחר רחב יותר. בנוסף, ההסכם מפחית את התפיסה שסין פונה יותר פנימה עם "אסטרטגיית התפוצה הכפולה" שלה, אשר שמה דגש על השוק המקומי שלה. לבסוף, ההסכם מאותת כי כשמדובר במדיניות כלכלית, כלכלות אסיה-פסיפיק אינן רוצות לבחור בין ארה"ב לסין. זה נכון גם לגבי מדינות עם ברית חזקה עם ארה"ב, כמו יפן ודרום קוריאה.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אני 16/11/2020 12:28
    הגב לתגובה זו
    את הסכם ה TTP, סוף ידוע מראש...
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.



פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.