"זו הכלכלה טמבל", אותו משפט אלמותי מהקמפיין של ביל קלינטון לנשיאות ב-1992, הוא התמצית גם של מה שהולך לקרות בישראל לאחר הקמת הממשלה הבאה. רק בואו נשנה את המילה "כלכלה" למילה "גירעון" וזו תהיה התמצית של תחילת הקדנציה של שר האוצר הבא. זה הגירעון טמבל.

כי בין אם נקבל "עוד מאותו הדבר" – עוד אימרה אלמותית מאותו קמפיין מופלא של קלינטון – בדמותו של שר האוצר היוצא משה כחלון, או שנקבל לשורותינו שר אוצר חדש בדמותו של אבי ניסנקורן, מה שבטוח הוא שהדבר המרכזי שיהיה בראש מעייניו, הוא סגירת הגירעון שעלה תחת השגחתו של כחלון בממשלה היוצאת. אבל זה לא רק הגירעון - הקיפוח הכלכלי של הצעירים בולט וחייב שינוי; מחירי הדירות שלא יורדים דורשים מחשבה עמוקה וטיפול של כל הגורמים; החור בפנסיה הוא גם בעיה בוערת ועוד.

הגירעון הגדל - הבעיה הגדולה ביותר?

הגירעון הוא אולי לא הבעיה הגדולה ביותר, יש מדינות עם גירעון גדול יותר, אלא שהגירעון דור את הטיפול הדחוף ביותר. אי אפשר להתנהל בלי תקציב של הכנסות והוצאות ברור, צריך ממשלה יציבה, צריך שר אוצר שיגדיר את התקציב, ואז יש סדר בבלגן, וגם אם הגירעון גדל הוא לפחות בשליטה. המצב עכשיו הוא של חוסר שליטה, ובמצבים כאלו החשש הגדול הוא של סחרור פיננסי - בזה צריך לטפל מידי.  

תפיחת גירעון מתמשכת מסוכנת גם לדירוג של ישראל. דירוג נמוך יותר שווה פחות השקעות זרות והשקעות פנים, ועלול לחייב העלאת מסים ויוקר מחייה. המשמעות - פחות צריכה, האטה משמעותית עד לכדי מיתון. ומכאן ברור  שחייבים לטפל בגירעון התופח בקופת המדינה.

• אושר בממשלה: הגדלת מכסת העובדים הזרים העובדים בענף המלונאות
• מטריל את כחול לבן ומציל מתרחצים: קמפיין נתניהו מדויק ומנצח
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אז מי יהיה שר האוצר ואיך בכוונתו להתמודד עם הגירעון הגדל? הנה מה שאתם צריכים לדעת על המועמדים העיקריים למשרד האוצר:

משה כחלון

אם נתעלם מהדיווחים האחרונים על פרישתו הקרבה של כחלון ונאמר שהוא יסכים להמשיך בתפקידו (ונאמר שהתפקיד יוצע לו), אזי עולה השאלה - האם הוא מתאים?

לצורך כך, צריך להסתכל על נקודות הציון החשובות בקדנציה של כחלון, משרי האוצר החברתיים שהיו למדינה. לכחלון חשוב להגיד נדבקה תדמית הכישלון - הוא נכשל בהורדת מחירי הדירות. ה היה גדול עליו, זה היה גדול על כל הממשלה, ובעצם הממשלות הקודמות. אבל כחלון היה הצלחה גדולה בכל מה שקשור לתחום הרווחה - הוא הקטין מיסים (נטו משפחה), העלה שכר מינימום, העלה את קצבאות הנכים, העלה את שכר החיילים. הרפורמות האלו  קצת נשכחו, אבל אלו הישגים אמיתיים.  

מנגד, כחלון בחודשים האחרונים נעלם מהמפה, נעלם מניהול אמיתי באוצר (ככה זה שיש בחירות אחרי בחירות) ובפועל יש לו אחריות על הגדלת הגירעון למספרים גבוהים - קרוב ל-4% (לעומת יעד של 2.9%).

כשנכנס למשרד האוצר, כחלון, יליד חדרה, הודיע שיפעל למען הורדת יוקר המחייה. הוא שם את מרבית יהבו על הורדת מחירי הדירות עם תוכנית הדגל "מחיר למשתכן". היוזמה לכשעצמה מבורכת – חוץ מכמה קבלנים ממורמרים – אך היא לבדה לא הספיקה לבלום את מחירי הדיור המאמירים ונדרשו עוד שני דברים כדי להאט את קצב המחירים שמצריך בסביבות 140 משכורות כדי לרכוש דירה בישראל.

• הבובות הפופולריות מסוכנות לילדים: משרד הכלכלה מזהיר משימוש בבובות LABUBU
• ביטוח לאומי דיגיטלי: לנצח את הבירוקרטיה מהספה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

גם כאן, חשוב להבהיר - כחלון עזר לעשרות אלפי צעירים לקנות דירה ולה, הבעיה היא בעלות - העלות למשק היא 7 מיליארד שקל, ולא בטוח כלל שהתועלת שווה את העלות, ההיפך. 

בקדנציה של כחלון השקל המשיך להתחזק מול הדולר והאירו. האירו החלש גרם לעצירה בעלייה מצרפת והפסקת רכישות הדירות מצד העולים, דירות שלעיתים רבות מדי נותרו דירות רפאים והקטינו את מלאי הדירות הזמינות. זה היה אמור לשפר את שוק הדירות, להקטין את הביקושים, אך כאמור זה לא עזר. 

החוזק של השקל עזר מאוד לציבור בעיקר לצעירים לקנות בזול - דרך אתרים בחו"ל, ובכלל היבוא הפך לזול יותר. זאת ועוד - כחלון (בצעד פופוליסטי) הפחית לאפס את המס על יבוא אישי (גם דרך קניות לאינטרנט), לאפס עד רכישה של 75 דולר. זאת מהפכה של ממש - תשאלו את הצעירים.

לכחלון הישגים בזירות נוספות - הוא ניהל מלחמת החורמה נגד קבוצות הרכישה שהשתלטו על נתח נאה משוק הנדל"ן לדיור – מלחמה שאט אט נותנת את אותותיה, ומנקה את השוק משרלטנים.

יהיה מעניין, באם יכהן כשר אוצר, לראות אילו עוד שפנים ינסה לשלוף מהכובע בניסיון להוריד את מחירי הדיור, ולהוריד את יוקר המחייה.

בניסיונו להילחם בגירעון, סביר להניח שהקורבן הראשון של כחלון – כמו גם של ניסנקורן – יהיה מס החברות, אותו כחלון הוריד מ-26.5% ל-23%. אם כחלון אכן ימשיך בתפקידו, לא יהיה לו כנראה מנוס מכך. גם העלאת המע"מ חזרה ל-18% היא סבירה בהחלט.

לכחלון עוד מספר הישגים, בהם פיצול הרשות לניירות ערך ממשרד האוצר, דבר שהביא לעצמאות הרשות ולהקלה בתהליכי הרפורמות והכי חשוב - הפרטת הבורסה לאחר שנים של חוסר עניין של מרבית הציבור בהשקעות בבורסה. אם התהליך הזה, שגם מואץ על ידי פעולות הרשות ומנכ"ל הבורסה, איתי בן זאב, יימשך – הדבר יכול לשפר משמעותית את כלכלת ישראל.

כחלון גם יזם ויישם שני פרויקטים חשובים שנוגעים לכיס שלנו - הוא יצר אפיק השקעה חדש: קופת גמל להשקעה שמאפשר לציבור להשקיע גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך עם הטבות מס משמעותיות. כמו כן, כחלון יזם את חיסכון לכל ילד - חיסכון ממשלתי לכל ילד שעשוי להגיע ל-20 אלף יותר בגיל 18.

אם כחלון יחזור לאוצר,  הבעיה האמיתית תהיה איך להימנע מהעלאת מסים ישירים על משקי הבית. הוא ישתדל שלא לפגוע באותן אוכלוסיות שהוא הכי פחות מעוניין לפגוע בהן, שהוא עדיין מרגיש כבשר מבשרם. זה לא יהיה פשוט.

אבי ניסנקורן

אי-אפשר להתעלם מכך שאת הקריירה שלו, עשה ניסנקורן בתמיכה בוועדים הגדולים בישראל, כאשר היה בהסתדרות 9 שנים, מתוכן כיהן כ-5 שנים בראשותה. ללא ספק מדובר במועמד ראוי, אם כי לא ברור מה יהיו תוכניותיו שטרם פורסמו, למלחמה בגירעון. מה שכן בטוח זה שניסנקורן לא ימהר לפרק את ועדי העובדים החזקים בישראל – בהם ועד חברת חשמל, הרכבת והנמלים – שלעיתים רבות מדי מחזיקים את המדינה כבת ערובה לגחמותיהם.

מה הוא כן יעשה? כאיש מרכז שמאל במהותו – ואם נסתכל לרגע על מצעה הכלכלי של כחול לבן – יותר מסביר להניח שניסנקורן ידאג לחזק את המגזר היצרני ויעודד חיזוק מפעלים ותעשיית לואו-טק, כאמצעי לעידוד עוד ענפי עסקים בישראל. כמו כן, דווקא בשל הידע והיכולת שלו לתמרן ועדים גדולים, ניסנקורן יכול, אם ירצה, להוביל תהליך התייעלות מסיבי במשרדי הממשלה, בהפחתה הדרגתית של מספר עובדי המדינה ומעבר להסתמכות על אמצעים דיגיטליים שידביקו את הפער. כך ייחסכו למדינה מאות מיליוני שקלים בשנה.

אם יפתיע, ניסנקורן גם עלול להשית מס "עושר" על מוצרי יוקרה, מהלך מתבקש לנוכח אחוז ההוצאה הנמוך יחסית – מסך הכנסותיהם כמובן – של המעמד הסוציואקונומי הגבוה על מוצרי צריכה, בעוד המעמדות הנמוכים מוציאים נתח גדול יותר מהכנסותיהם על מוצרי צריכה בסיסיים. חוסר שוויון משווע שמעניק יתרון מהותי למעמדות העשירים.

כמו כן, ראוי לצפות אם כחלק מהמדיניות הממשלתית להפחתת כלי הרכב בכבישים, יעלה ניסנקורן את המיסוי על הדלק, דבר שצפוי אמנם להכביד עוד יותר על בעלי הרכבים, אבל גם יוביל לצמצום שימוש באמצעי תחבורה פרטיים והכנסה של מאות מיליוני שקלים בשנה לקופת המדינה.

בנימין נתניהו

אמנם הסבירות לכך נמוכה מאוד, במיוחד לאור העובדה שכחול לבן פסלו ישיבה עם נתניהו, וגם לאור העובדה שסביר להניח שראש הממשלה לא יסכים להורדה בדרגה, אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, אי-אפשר לדעת מה יוליד יום.

ובהנחה שאכן תקום ממשלת אחדות, ושכחול לבן לא תפסול את נתניהו, בתנאי שבני גנץ יכהן ראשון בראשות הממשלה, וביבי יסכים לקבל את הטיקט של שר האוצר - למרות היותו חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים - הדבר יכול דווקא להיטיב עם הכלכלה.  

למה? אם כל הסייגים של חלקים נרחבים בציבור משלטונו של נתניהו, אי אפשר להתעלם מהעובדה שנתניהו היה שר אוצר טוב - אפילו מצוין. בתקופת כהונתו נערכו אינספור רפורמות וקוצצו הקצבאות של ביטוח לאומי למגזרים מרובי ילדים, מה שהוביל לפריחה כלכלית שנעצרה רק עם משבר הסאב-פריים ב-2009. 

נתניהו קיבל ב-2003 משק מרוסק, והצליח דווקא בהפחתת מסים להזניק את הכלכלה. הוא חתום על יציאה ממשבר כלכלי ופריחה ארוכת שנים - אי אפשר לקחת ממנו את ההישגים הגדולים האלו.

נתניהו, יותר מכל אחד אחר, לא יפחד לקחת את הצעדים שיחשוב שהם הנדרשים להפחתת הגירעון והשבתו של החוסן הכלכלי הישראלי, דבר שבקדנציה האחרונה הוא קצת נרדם בשמירה.

לסיכום, הממשלה היוצאת הכניסה את הממשלה הבאה לברוך. מצד אחד אנחנו נמצאים בתקופה תנודתית הנובעת מחוסר ודאות בשווקים הגלובליים, היחלשות של גוש האירו והימשכות מלחמת הסחר – דבר שעלול להפחית בעתיד הקרוב את השקעות החוץ במדינה. מצד שני, הבעיה היא שבמצב שוק כזה, כל העלאת מסים תהיה קשה מאוד למעמד הביניים ומטה, לאור יוקר המחיה המסרב לרדת.

אבל כאמור, רק דבר אחד בטוח. זה לא משנה מי יכהן כשר האוצר, הבעיות הן אותן בעיות. הבעיה הדחופה היא הגירעון, אבל יש בעיות חשובות לא פחות - מחירי הדירות, הפנסיה, שער הדולר ועוד.