אייל ויצנר
צילום: אייל ויצנר
דעה

אפקט אמזון: הפחד של המשקיעים מייצר הזדמנות השקעה מעניינת

קמעונאית הביגוד Destination Maternity הציגה מספר אכזבות לבעלי המניות ברבעון הראשון של 2019 אך הנהלה חדשה מובילה תוכנית הבראה שאפתנית - האם תעמוד ביעדים?

אייל ויצנר | (4)

"אפקט אמזון" הוא כינויה של מגמה עולמית במסגרתה הצרכן עובר לרכוש מוצרים באמצעות חנויות קמעונאות מקוונות על חשבון קמעונאים מסורתיים, אשר מבוססים על חנויות פיזיות. ההשפעה על שחקני הקמעונאות המסורתיים היא כמובן דרמטית ובאה לידי ביטוי בפגיעה משמעותית ברווחיות הפעילות. למעשה בשנים האחרונות אנו עדים לפשיטות רגל של חברות אשר בעבר היו דומיננטיות בתחומן ובעלות מותגים אייקוניים כדוגמת ענקית חנויות הכלבו Sears, קמעונאית הצעצועים Toys R Us, יצרנית מותג הג'ינסים Diesel ועוד.

ההרעה בתוצאה העסקית של שחקנים בעולם הקמעונאות מזינה מצידה את הפחד של המשקיעים מחברות אלה ובסופו של דבר מובילה לתמחור נמוך לחברות הפועלות בתחום. המשקיעים לעיתים "שופכים את התינוק עם המים" ונותנים תמחור נמוך מידי ולא הגיוני לחברות בענפים אשר אינם פופולריים. סיטואציה זו יכולה להוות כר פוטנציאלי לאיתור רעיונות השקעה טובים. דוגמה אפשרית לחברה כזו היא Destination Maternity, קמעונאית ביגוד אשר איבדה עשרות אחוזים מערכה בשנה האחרונה.

Destination Maternity (נקרא לה דסט מעתה) נסחרת כיום בשווי שוק של כ-30 מיליון דולר, תמחור, אשר אני סבור, יוצר הזדמנות השקעה עם משוואת סיכוי/ סיכון אסימטרית.

 

דסט מציגה מודל עסקי בעל היתכנות גם בעולם מקוון

דסט היא קמעונאית אופנה לנשים בהריון והיחידה בארה"ב שממוקדת בלעדית בנישה זו. החברה פועלת באמצעות כ-1,000 חנויות ברחבי ארה"ב (ועוד מספר מדינות בעולם), כ-600 מהן ממוקמות באתרים של קמעונאים גדולים יותר כדוגמת Macy’s. בנוסף, החברה השיקה לאחרונה פעילות קמעונאות מקוונת אשר צפויה להציג צמיחה.

דסט היא רשת אופנה הממוקדת במשקי בית אשר מרוויחים מעל לחציון ההכנסה בארה"ב והלקוחה הטיפוסית היא בת 25-39 (כיום בממוצע נשים בארה"ב יולדות את הילד הראשון בגיל 28). למעל לשני שליש מהלקוחות יש תואר אקדמי, הן נוהגות לרכוש ביגוד במרחק של עד עשרה מייל ממקום מגוריהן או לבצע רכישה באינטרנט. 

החברה פועלת באמצעות שלוש רשתות קמעונאות נפרדות: Destination Maternity ו-Motherhood אשר ממוקדות במחירים בטווח הביניים וכן רשת Pea in the Pod הממוקדת במוצרים יקרים יותר.

במהלך ההיריון וכמובן בעת לידת התינוק ניכרת נכונות גבוהה מצד הלקוחות לרכישת מוצרים ופריטי ביגוד יקרים יותר. ניתן לטעון כי בצרכנות הקשורה למוצרי הריון יש מקום נרחב להדרכה ומגע אישי סביב תהליך המכירה ועל כן אני סבור כי לקמעונאי בגדי הריון זכות קיום גם במודל של חנות פיזית. לדסט יש מותג חזק ומוכר, למעשה כ-75% מנשים בהריון ראשון בארה"ב רוכשות ביגוד בחנויות דסט, או באתר האינטרנט של דסט.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

עדות להתכנות המודל העסקי ניתן למצוא בדוחות בדמות שולי רווח גולמי של 52% לעומת 40% בקרב קמעונאים אשר מתחרים בעולמות דומים. בקיצור, אני סבור שזהו מודל עסקי מעניין ובעל היתכנות גם בעולמנו המקוון, וודאי במבנה משולב של חנות פיזית לצד זרוע מקוונת חזקה.

מדוע יש כאן הזדמנות?

נוכח תמונה חיובית עולה השאלה מדוע יש כאן הזדמנות. ובכן מעבר לשולי רווח גולמי של 52%, היסטורית, דסט גם הציגה עלויות תפעול מנופחות בהיקף של כ-52% ממחזור המכירות. כלומר, רווח לא נשאר לחברה או לבעלי המניות ומעבר לכך, החברה נוהלה בחמש שנים האחרונות בצורה כושלת.

דסט הוקמה ב-1982 על ידי רבקה ודן מטיאס, זוג נשוי אשר הוביל את החברה והיה מעורב בפעילותה עד לשנת 2009. החברה עצמה הונפקה בבורסה בארה"ב ב-1993. תחילת העשור הנוכחי הייתה תקופה של עדנה בחברה אשר הגיעה לשיאה בסוף שנת 2013, בשנה זו המניה נסחרה באזור ה-30 דולר למניה והחברה הציגה רווח של כ-1.8 דולר למניה, מרחק רב ממחיר המניה הנוכחי הנסחר באזור 2 דולר ומההפסד אותו החברה מציגה בשלוש השנים האחרונות.

הנהלת דסט הקודמת פספסה את מהפכת המעבר לקמעונאות מקוונת. בנוסף שילוב של שינוים בשוק עם צעדי ניהול שגויים הוביל להתדרדרות עסקית משמעותית. השנים 2014-2017 התאפיינו בחילופי הנהלה תכופים, רכישות גרועות שלא יצרו ערך וניסיון מיזוג שכשל עם Orchestra Prémaman, רשת קמעונאות לביגוד ילדים מצרפת.

הנהלה חדשה מובילה תוכנית הבראה שאפתנית

בתחילת 2018 קבוצה של בעלי מניות אקטיביסטים הובילו מאבק בדירקטוריון אשר מטרתו החלפת ההנהלה, החלפת הדירקטוריון וכן קביעת נתיב אסטרטגי נכון לחברה, במאי 2018 האקטיבסטים ניצחו ומינו את מרלה ראיין למנכ"לית.

ראיין היא מנהלת בעלת ניסיון של מעל ל-20 שנה בענף, לצידה מונו בהנהלה ובדירקטוריון מנהלות בעלות ניסיון משמעותי בקמעונאות, זהו הבדל בולט לעומת ההנהלה והדירקטוריון הקודמים אשר נוכחותם של גברים לבנים מבוגרים הייתה בהם דומיננטית. מרלה והצוות שלה ניתחו את העסק ובנובמבר 2018 הציגו למשקיעים תכנית עסקית אשר מטרתה להפוך את המגמה, זוהי תוכנית חומש אשר כוללת יעדים עד לשנת 2022.

התכנית מתבססת על הקטנת מספר החנויות הפיזיות לצד חיזוק זרוע המכירות המקוונת. נדבך חשוב נוסף בתכנית הוא חיסכון אגרסיבי בעלויות כתוצאה מייעול העסק והורדת עלויות התפעול למקובל בתעשייה.

החודשים האחרונים לא היו פשוטים בחברה, תוצאות הרבעון הראשון של שנת 2019 כללו מספר אכזבות לבעלי המניות. עם זאת נראה שיש התקדמות, ההנהלה החליפה את מסגרת האשראי ההיסטורית של החברה במסגרת אשראי זולה יותר, יצאה מסניפים לא ריווחים וניכר יישום אגרסיבי של תכנית הורדת העלויות.

האם דסט תוכל לעמוד ביעדים?

כמו תמיד אין הבטחות בהשקעות והאקסל סופג הכל, אבל אני מאמין שהמודל העסקי הגיוני וכי התכנית האסטרטגית מתבססת על הנחות יסוד סבירות. במסגרת התכנית האסטרטגית ההנהלה סיפקה מספר יעדים כמותיים לשנים הקרובות.

לשנה הנוכחית ההנהלה צופה תזרים מזומנים חופשי של 60-95 סנט למניה. יעד הביניים לשנת 2022 הוא השגת רווח של כ-1.4 דולר למניה. יעדי תזרים חופשי אלה בולטים לנוכח מחיר המניה, אשר נכון לכתיבת שורות אלה עומד על 1.99 דולר. אם ההנהלה תעמוד בטווח הנמוך של התחזית ל-2019 המשמעות היא כי החברה נסחרת במכפיל 3 לתזרים המזומנים החופשי שלה.

אם ההנהלה תעמוד ביעדיה ארוכי הטווח ונניח מכפיל לא הרואי במיוחד של 10-8, בשנת 2022 אנחנו מדברים על מניה הנסחרת בטווח המחירים שבין 11.2-14 דולר, בעצם עלייה של פי 5 ומעלה מרמת המחיר הנוכחית. אם התכנית לא תבשיל, שווי החברה ייקבע בהתאם לרמת ההצלחה או הכישלון שההנהלה תציג ביישום התכנית.

במקרה של כישלון, לדעתי קיים סיכוי לא רע שהרשת תימכר לשחקן אחר בתחום. כמובן שלא ניתן להתעלם מצד הסיכון במשוואה, דסט נושאת במאזנה חוב והיעדר הצלחה לחזור לרווחיות, עלול להוביל את החברה למקומות לא פשוטים. בנוסף, החברה נושאת במאזנה מלאי היסטורי, בסכום לא מבוטל, אשר טרם נמכר וייתכן ויהיה צורך למחקו לחלוטין. כמו כן, חלק מהתכנית האסטרטגית נסמך על היכולת לפתח זרוע מכירות מקוונת, על דסט להצליח באתגר זה על מנת לעמוד ביעדים.

בשנת 2013 דסט הציגה רווח חשבונאי של 24 מיליון דולר ותזרים מזומנים חופשי של 26 מיליון דולר, כיום כלל החברה נסחרת בשווי של כ-30 מיליון דולר. אם ההנהלה תצליח לספק תוצאה טובה ולהחזיר עטרה ליושנה, או אפילו רק תתקרב לתוצאות שהושגו ב-2013 המשקיעים בחברה ייהנו מתשואה משביעת רצון.

הכותב הינו השותף הכללי בקרן הגידור אנפה קפיטל המחזיקה במניות DEST

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    איחטיאנדר 19/05/2019 13:58
    הגב לתגובה זו
    נראה כמו סיפור טורנאראונד שיכול להצליח.
  • 3.
    אריאל 17/05/2019 01:11
    הגב לתגובה זו
    איל ויצנר מוכיח שוב כמה העמקה בפרטים עשויה להצביע על הזדמנות לא מבוטלת. כרגיל, ניתוח הלוקח בחשבון לא מעט משתנים ונשען על הנחות סבירות לחלוטין.
  • 2.
    הנביא 15/05/2019 14:08
    הגב לתגובה זו
    לא קופצים על כל מניה ולא רודפים אחריה. לא חסר מניות טובות בשוק. שווי שוק של 30 מיליון זה כלום כסף בהתייחס לחברה בורסאית והספקולציה והסיכון גבוהים. צריך לבחון סקטור זה ואם בצמיחה, והאם המניה במכפיל נמוך יחסית למגזר... אני אישית לא הייתי משקיע במניה כזו (גם בשל הון נמוך, ואי וודאות). יש מספיק מניות עם פוטנציאל טוב מאוד ומעלה בבורסה.
  • 1.
    מסקנה: שווה מעקב, ולא שווה לקפוץ מיד למים הקרים!!! (ל"ת)
    משקיע 15/05/2019 10:27
    הגב לתגובה זו
צילום: UMA media, Pexelsצילום: UMA media, Pexels

שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה

הייניקס, סמסונג ומיקרון, יצרניות זיכרונות ה-HBM4 שצפויים להיות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, חשובות מאוד למלכת השבבים שחייבת לשמור על מעמדה בעוד מתחרותיה נושפות בעורפה

עופר הבר |

זיכרונות HBM4, דור חדש של זיכרונות בעלי רוחב פס גבוה, שצפוי להוות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, הם הגביע הקדוש של שוק השבבים כיום. אנבידיה, כמלכת שוק השבבים שנאלצת כל העת להשקיע מאמצים בשמירה על מעמדה מול מתחרות כמו AMD וברודקום, זקוקה להם כמו אוויר לנשימה.   

ה-HBM4 הוא השלב או הגרסה הרביעית בסדרת זיכרונות HBM, אחרי HBM1,HBM2 ו-HBM3 (כולל השדרוג HBM3E). כל דור מתאפיין בשיפורים משמעותיים בביצועים, ברוחב הפס של הזיכרון, בצריכת החשמל, וביכולת הצפיפות של הזיכרון, כך ש-HBM4 הוא הדור הכי מתקדם ומעודכן מבין סדרת HBM שבלעדיו אנבידיה לא תוכל להאיץ ביצועים במעבדיה.

אנבידיה צריכה את כרטיס הזיכרון HBM4 בעיקר כדי לתמוך בעיבוד נתונים מהיר ויעיל במערכות שלה, במיוחד בתחומי הבינה המלאכותית ,AI למידת מכונה ומחשוב ביצועים גבוהים. זיכרון HBM4 מציע רוחב פס גבוה במיוחד ותצרוכת חשמל נמוכה משמעותית ביחס לזיכרון DDR4 וצפיפות זיכרון גבוהה המאפשרת לשלב זיכרון רב במקום קטן. זה מאפשר לאנבידיה להאיץ ביצועים במעבדים ובמעבדי גרפיקה שלה, תוך הפחתת צריכת הכוח ושיפור יעילות העבודה מול כמויות עצומות של נתונים במקביל.

 פיתוח HBM4 - מי השחקניות העיקריות?

יצרניות ה-HBM4 המובילות כיום אינן כולן דרום-קוריאניות, אך מרביתן מרוכזות בדרום קוריאה. החברות המרכזיות הן:

SK Hynix: דרום-קוריאנית, מובילה בפיתוח ובייצור המוני של HBM4, עם שיפורים משמעותיים ברוחב הפס ויעילות אנרגטית. נחשבת ליצרנית הגדולה בתחום זה כרגע ומבוססת טכנולוגיות ייצור מתקדמות.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.