טלויזיה טלוויזיה מסך תקלה
צילום: Getty images Israel

המחוזי: הקרנה פומבית של שידור מערוץ ציבורי - מפרה זכויות יוצרים

לאחר בחינת הנסיבות, חייבה השופטת לפצות את צ'רלטון ב-18 אלף שקלים ללא הוכחת נזק, בתוספת הוצאות ושכר טרחה בסך 12 אלף שקלים

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של חברת צ'רלטון על דחיית תביעתה נגד עסק שהקרין משחק כדורגל ששודר בערוץ הראשון. בניגוד לפסיקת בית המשפט השלום, נקבע כי עצם הקרנתו של משחק המשודר בערוץ טלוויזיה ציבורי מהווה הפרת זכויות יוצרים וכי לא מתקיימת בנסיבות העניין הגנת המפר התמים.

המערערת, חברת צ'רלטון, היא חברה פרטית העוסקת בין היתר בהפקה ושידור של אירועי ספורט. המערערת נוהגת לשדר את אירועי הספורט השונים בערוצים המועברים לציבור באמצעות חברות הכבלים והלוויין (כגון ספורט 1 וספורט 2), אך גם באמצעות ערוצי השידור הציבורי (הערוץ הראשון, רשת וקשת ובעבר ערוץ 10).

המשיבה היא חברה פרטית העוסקת בתחום המזון המהיר והמשיב הוא מנהלה ובעל מניותיה. בזמנים הרלוונטיים הפעילה החברה בית עסק בגבעתיים בשם בורגרים, שהתמקד בהכנת ומכירת מזון מהיר, בין לצריכה במקום ובין במשלוחים. בחלל הפנימי של העסק היו כ- 10 מקומות ישיבה ומחוץ לעסק היו כ- 12 מקומות ישיבה נוספים. בנוסף, הותקן בבית העסק מסך טלוויזיה הפונה לרחוב.

בחודש נובמבר 2013 התקיים משחק כדורגל במסגרת הליגה האירופאית בין קבוצת מכבי תל אביב לקבוצת איינטרכט פרנקפורט. שידור המשחק הועבר לקהל הרחב באמצעות הערוץ הראשון. כשנה וחצי לאחר שידור המשחק, פנתה צ'רלטון בכתב למשיבים, בטענה שמשחקי כדורגל רבים במסגרת הליגה האירופית שודרו על גבי מסך הטלוויזיה בעסק בשנים 2013 – 2014, ודרשה מהם תשלום פיצויים בסך של 100 אלף שקל בטענה להפרת זכויות היוצרים שלה. לאחר שדרישה זו לא נענתה, הגישה צ'רלטון תביעה לבית משפט השלום בת"א לחייב את המשיבים בפיצוי בסך 85 אלף שקל.

במסגרת ההכרעה, נדרש בית המשפט לשאלה העקרונית האם עצם הקרנתו של משחק המשודר בערוץ טלוויזיה ציבורי מהווה הפרת זכויות יוצרים. בסופו של יום, קבע השופט כי אדם שחלקו בהצגת יצירה מסתכם בהצבת מקלט טלוויזיה אינו מבצע את היצירה המשודרת אלא בסך הכל קולט אותה, ואם אותה קליטה של השידור נעשית בפרהסיה, במקום ציבורי, לא מדובר בביצוע פומבי אלא בקליטה פומבית של שידור ציבורי. לפיכך, לא הקולט הוא זה שעושה שימוש ביצירה, אלא המשדר, ובהיעדר ביצוע, ממילא שאף אין אפשרות לייחס לקולט השידור הפרת זכות יוצרים.

להשלמת התמונה קבע השופט כי דין התביעה להידחות אפילו ימצא שהופרה זכות היוצרים של צ'רלטון, על בסיס ההגנה שמקנה החוק החדש למפר התמים. זאת, על יסוד מתן אמון בגרסת המשיב, לפיה לא ידע ולא העלה בדעתו שהקרנתו של שידור כלשהו בערוץ ציבורי מהווה פגיעה בזכות יוצרים.

בעקבות הפסיקה, ערערה צ'רלטון לבית המשפט המחוזי, בין היתר ביחס לקביעת בית משפט השלום לפיה הצבת מקלט טלוויזיה במקום פתוח לקהל בבית העסק אינה בגדר ביצוע לפי חוק זכויות יוצרים, ביחס לקביעה לפיה שידור בערוץ ציבורי אינו פוגע בזכות היוצרים שלה וערעור על הקביעה ולפיה המשיבים הם בגדר מפר תמים.

קיראו עוד ב"משפט"

השופטת אביגיל כהן קבעה תחילה כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, ולכן יש להידרש למסקנות המשפטיות שהסיק מהן. לדעת השופטת, שגה בית משפט השלום כשקבע כי הצבת מקלט טלוויזיה בבית עסק במקום הפתוח לקהל אינה נכנסת לגדר ביצוע פומבי בחוק זכות יוצרים. בעניין זה התבססה השופטת על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה בסוגיה דומה, לאחר מתן פסק דינו של בית משפט השלום. באותו מקרה, קבע בית המשפט כי החוק אינו מבחין בין האמצעים בהם נעשה הביצוע הפומבי, והוא חל במידה שווה על כל אמצעי המשמש להצגת היצירה לציבור, ובכלל זה - רדיו, טלוויזיה, אינטרנט וכו'. לפיכך, כל ביצוע של היצירה בפומבי, מהווה הפרה של זכות היוצרים.

עוד נקבע באותו מקרה כי פרק ד' בחוק זכות יוצרים, הקובע אילו שימושים מותרים ביצירה ללא קבלת רשות מבעל זכויות היוצרים וללא שהדבר ייחשב להפרה, אינו כולל השמעה או שידור של היצירה בבית עסק, שהוא מקום פומבי. מלבד האמור נקבע באותו פסק דין כי שידור מערוץ חינמי נחשב להפרת זכות יוצרים וכי העובדה ששידור פרטי בביתו של אדם הוא מותר אינו מכשיר שידור פומבי.

זאת ועוד, בית המשפט באותו מקרה נסמך גם על פסיקת בית המשפט העליון בעניין פרמייר, שם נקבע כי המשך קיומם של משחקי הספורט ושידורם מותנה ביצירת תמריץ כלכלי מספק לגופים המארגנים, והעובדה שהמדינה מבקשת לעתים לאפשר לציבור גישה חופשית לשידורים נבחרים – כגון משחקי כדורגל מרכזים – אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק את הפגיעה בזכות היוצרים.

לדברי השופטת, המסקנות המשפטיות באותו מקרה תואמות לטענות צ'רלטון בכל הסוגיות מושא הערעור הנוכחי, והעובדה שערעורה באותו מקרה נדחה הייתה בשל סוגיית אי הוכחת זכויותיה, סוגיה שבית משפט השלום הכריע בה במקרה זה לטובתה.

עוד הוסיפה השופטת כי משלא הוחרג בדין השידור הציבורי, ומשברור כי אין הכוונה למנוע מאדם לצפות בביתו במשחק בערוץ ציבורי אלא עסקינן בביצוע פומבי בבית עסק, אין סיבה לקבוע כי החוק לא הופר, וזאת על בסיס הוראות החוק והפסיקה.

בכל הנוגע להגנת מפר תמים שהתקבלה ע"י בית משפט השלום, ציינה השופטת כי המבחן לכך בנוי משני תנאים מצטברים - מבחן סובייקטיבי (לא ידע) ומבחן אובייקטיבי (ולא היה עליו לדעת) באשר לכך שקיימת זכות יוצרים ביצירה. במקרה זה, המשיב אישר בעדותו כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, ולכן לטענתו נתן הוראה לעובדים לא לשדר מערוצי הספורט של צ'רלטון. לפיכך, נקבע, אין מדובר במקרה בו הנתבע לא יודע כי קיימת זכות יוצרים ביצירה ומכאן שלא התקיימו תנאים להגנת מפר תמים. זאת, על אף שניתן להתחשב בתום ליבו של הנתבע בעת פסיקת הפיצוי.

עוד התקבל הערעור בנוגע לאי חיובו האישי של המשיב. בעניין זה קבע בית המשפט השלום כי לא הוא זה שהתיר את הקרנת המשחק המשודר וכי המשיבים לא הפיקו תועלת מהקרנת המשחק. לדעת השופטת, קביעות אלו אינן מתיישבות עם עדותו של הנתבע ולפיהן הוא אישר לעובדים להקרין תכניות על מסך הטלוויזיה המופנה לחלון הראווה על מנת למשוך את עיני העוברים והשבים.

לצד האמור, סברה השופטת כי יש לפסוק סכום פיצוי על הרף הנמוך, בין היתר מאחר שבסרטון שצילם החוקר מטעם צ'רלטון אין לראות קהל שצפה בפועל במשחק ונראה גם כי הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה היה קטן ביותר. עוד נקבע כי יש להתחשב בתום ליבו של הנתבע, אשר סבר כאמור כי שידור משחק בערוץ ציבורי אינו מפר את זכויותיה של צ'רלטון, להבדיל משידורי משחק בערוץ הספורט, אותם אסר על עובדיו להקרין.

לאחר בחינת מכלול הנסיבות, חייבה השופטת את המשיבים, ביחד ולחוד, לפצות את צ'רלטון ב-18 אלף שקלים ללא הוכחת נזק, בתוספת הוצאות ושכר טרחה בסך 12 אלף שקלים.

כתבות משפטיות נוספות ניתן למצוא באתר תקדין

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    רואה ואינו מאמין 29/04/2019 20:17
    הגב לתגובה זו
    מעבר לכך שהניתוח המשפטי של בית המשפט רחוק מלהיות מדויק, ההשלכות של פסק הדין מבחינה ציבורית הן הרסניות ופוגעניות. מציע לנתבע לנסות להגיע לעליון עם זה, להערכתי התוצאה תתהפך שם בחזרה.
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

בית משפט (X)בית משפט (X)

כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט

רובנו נגיע לבית המשפט לפחות פעם אחת בחיים, ושם חוקי המשחק משתנים לחלוטין. מניהול העדות ועד קוד הלבוש והתנהלות בדיוני וידאו - כך תימנעו מטעויות באולם שעלולות להרוס לכם את התיק

ענת גלעד |
עבור רוב האנשים, חציית מפתן דלתו של בית המשפט היא כניסה ליקום מקביל. זהו מרחב שבו חוקי הדינמיקה האנושית הרגילים מושעים, ובמקומם נכנסת מערכת כללים נוקשה וטקסית. בימינו, כשהמערכת המשפטית בישראל פועלת תחת עומסים חסרי תקדים, השופטים מחפשים ענייניות קרה ומזוקקת. בתוך המכונה הזו, בעל דין שלא מכיר את "כללי הבית" עלול לגלות שהגרסה שלו קורסת לא בגלל היעדר ראיות, אלא בגלל התנהלות שגויה שיצרה אנטגוניזם בכס השיפוט. כדי לצלוח את היום הזה בשלום, חשוב להבין שכל תפקיד באולם דורש אסטרטגיה התנהגותית שונה לחלוטין.



על דוכן העדים: אסטרטגיית הדיוק והאיפוק
העדות היא לב ליבו של ההליך המשפטי והנקודה שבה תיקים רבים מוכרעים. עבור העד, הדוכן הוא זירה פסיכולוגית מלחיצה שבה כל מילה נשקלת במאזניים. חקירה נגדית נועדה מטבעה להוציא את העד משיווי משקל ולייצר סתירות בגרסתו, ולכן הכלי החזק ביותר שעומד לרשות העד הוא הצמצום - תשובות קצרות, מדויקות וענייניות הן אלו שבונות אמינות. 

שופטים נוטים להעריך עדים שאינם מנדבים מידע מיותר ואינם מנסים לנחש תשובות לשאלות שאינם יודעים. ניסיונות להתחכם עם עורך הדין החוקר או להפגין ציניות על הדוכן נרשמים מיד בפרוטוקול ופוגעים אנושות במהימנות. הכלל החשוב ביותר הוא הפניית התשובות ישירות לשופט; קשר עין עם כס השיפוט משדר ביטחון ואמת, בעוד שוויכוח עם עורך הדין החוקר משדר מגננה.


נאשמים בפלילים: השקט ככלי הגנה
עבור נאשם בהליך פלילי, כל רגע באולם הוא מבחן התנהגותי תחת עיניו הבוחנות של בית המשפט. בתפקיד זה, האיפוק הוא לא רק המלצה אלא צורך הישרדותי. ישיבה זקופה, קשב פעיל וארשת פנים ניטרלית משדרים כבוד למעמד ולחומרת האישומים. 

הטעות הנפוצה ביותר של נאשמים היא ההתפרצות לדברי התובע או העדים כאשר נאמרים דברים שנתפסים בעיניהם כשקריים. השופטים מחמירים מאוד עם הפרעות מסוג זה. כל הערה או השגה צריכה להירשם בכתב ולהימסר לעורך הדין בפתק, כדי לא לפגוע בריכוז של צוות ההגנה או לעורר את חמת השופט. בנוסף, חשוב לזכור ששתיקת הנאשם בבית המשפט עלולה לשמש כחיזוק לראיות התביעה, ולכן עמידה על הדוכן דורשת הכנה מנטלית מדוקדקת וניהול קר רוח של כל מילה.


תובעים ונתבעים באזרחי: ניהול הסכסוך ללא רגש
בסכסוכים כספיים, עסקיים או אזרחיים, המאבק בין הצדדים הוא לרוב אישי ויצרי מאוד. כאן, המבחן הגדול הוא הניתוק הרגשי. בעלי דין המצליחים לשמור על טון ענייני ומקצועי מעלים את ערך הטיעונים שלהם. השימוש בתארים "אדוני" או "גברתי" והקפדה על הגשת מסמכים ותצהירים בלוחות הזמנים הנוקשים, הם הדרך להוכיח לבית המשפט שאתם פועלים בתום לב. 

בתי המשפט נוטים להטיל הוצאות כספיות כבדות על בעלי דין שמנהלים "ויכוחי רחוב" בתוך האולם או מעליבים את הצד שכנגד. ניצחון בתיק אזרחי מושג דרך הוכחת עובדות, והתנצחות מילולית רק מסיטה את תשומת הלב של השופט מהעיקר.


העדים המומחים: המקצועיות כערך עליון
תפקיד ייחודי באולם הוא של העדים המומחים - רופאים, מהנדסים, שמאים או מומחי טכנולוגיה. השופטים מצפים מהם לפעול כיד ימינו של בית המשפט ולא כסנגורים של הצד ששילם עבור שירותיהם. המגמה המודרנית היא שימוש בשפה פשוטה ונגישה; מומחה שמתבצר מאחורי מונחים טכניים מורכבים בלי להסבירם, מאבד את היכולת להשפיע על פסק הדין. מומחה שנתפס כלא אובייקטיבי או כמי שמנסה "לעגל פינות" לטובת לקוחו, פוגע לא רק בתיק הנוכחי אלא בשמו המקצועי ובאמינותו בתיקים עתידיים.


קהל, משפחות ודיוני וידאו: האחריות של הסובבים