איתן ארד
צילום: איתן ארד

דרום קוריאה מכלה את עצמה בחדרי הלידה

מצבה הדמוגרפי של דרום קוריאה מבהיל; ייתכן שאיחוד של חצי האי הקוריאני, רעיון שעמד פעם על הפרק ונראה כיום כמו חלום רחוק, יתבצע עוד בימינו. מאמר מיוחד

איתן ארד | (13)

המפגש ההיסטורי בין נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, לבין הרודן הצפון קוריאני, קים ג'ונג-און, שעשוי  אולי להוביל לקידום של תהליך שלום בין שתי הקוריאות, היה מלווה בעניין בינלאומי רב  סביב קוריאה הצפונית ומנהיגה. אבל בזמן שאנו מדברים ללא הרף  על קוריאה הצפונית, כדאי אולי לשים את הזרקור על  קוריאה הדרומית.

אנחנו מכירים, או חושבים שאנחנו מכירים את המדינה הזאת לא רע, כי אחרי הכול  כרבע מהמכוניות שנמכרות בארץ הן משם (קאיה, יונדאי), וכן כמעט מחצית מהטלפונים הסלולריים.

קוריאה הדרומית היא כוח עולה בתחום הייצור התעשייתי, והיא כלכלה מהמתקדמות בעולם. במונחי תוצר היא אפילו מעצמה כלכלית, במקום ה-11 בעולם עם כמעט טריליון וחצי דולר בתוצר המקומי הגולמי, או  כ-30 אלף דולר לתושב (וכמעט 40 אלף במונחי כוח קנייה. הקוריאני הממוצע עובר את הישראלי הממוצע). קוריאה הדרומית היא גם היצואנית החמישית בגודלה.

אבל יש דבר אחד שהפסיקו "לייצר" בדרום קוריאה – ילדים.

כאשר נוסדה קוריאה הדרומית, יחד עם שכנתה הצפונית, לאחר מלחמת העולם השנייה, מנתה אוכלוסייתה כ-20 מיליון תושבים. אוכלוסיית המדינה גדלה במהירות (שיעור הפריון בשנות החמישים היה מעל 6 ילדים לאישה) והכפילה את עצמה תוך כ-30 שנה. בשנות החמישים היא הייתה מדינה נחשלת למדי, עם תמותה גבוהה של תינוקות וילדים, אבל השיפור היה מהיר מאוד. כיום קוריאה  היא מדינה מפותחת לחלוטין, גם בתחום זה.

וכיאה למדינה מפותחת, החל משנות השבעים, וביתר שאת משנות השמונים, החלה נפילה בילודה, וכך ממדינה מרובת ילדים  הפכה דרום קוריאה בתקופה קצרה יחסית למדינה דלת ילדים, אפילו באופן קיצוני. בשנים האחרונות ירד שיעור הפריון אל מתחת ל-1.2 ילדים לאישה.

ב-1970 עוד נולדו בקוריאה הדרומית מעל מיליון ילדים, לאוכלוסייה כוללת של  32 מיליון. בתחילת שנות התשעים נולדו יותר מ-700,000 מדי שנה.  ב-2017  נולדו כמחצית מכך. הילודה ב-2017 הסתכמה בכ-360 אלף תינוקות בלבד. לשם השוואה, בישראל הקטנה פי  שישה  נולדו מעל 180 אלף. 

קצב הירידה בשנה האחרונה מבהיל: ב-2016 נולדו במדינה 406 אלף תינוקות, כך שהירידה בילודה הייתה 11.4 אחוזים בתוך שנה אחת.

בניגוד ליפן השכנה, שסובלת אף היא מילודה נמוכה, ושבה הירידה בגודל האוכלוסייה החלה כבר לפני עשור, בדרום  קוריאה האוכלוסייה עדיין עולה. פרט מפתיע זה נובע מ"עברה" הדמוגרפי של דרום קוריאה: הירידה בילודה הייתה כה מהירה עד כי לא הספיקה להיווצר במדינה שכבת קשישים (גילאי 65 פלוס) רחבה, כמו ביפן (בה הקשישים הם 28 אחוז מהאוכלוסייה).

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

למזלה (הזמני) של קוריאה הדרומית, שיעור הפנסיונרים שם עדיין נמוך יחסית (14 אחוזים) ולכן שיעורי התמותה נמוכים יותר. כך, הסתכמה התמותה ב-2017 "רק" ב-285,000, כך שעדיין יש גידול טבעי חיובי של כ-70 אלף תושבים.

בתהליך הדמוגרפי הנוכחי (ירידה בילודה, עלייה בתמותה) תתחיל אוכלוסיית דרום קוריאה לרדת תוך שנים ספורות, אלא אם יקרו שינויים מפליגים במאפיינים הדמוגרפיים. כיום  בדרום קוריאה כ-51 מיליון תושבים.

לא ברור מה מניע את צפון קוריאה בצעדיה האחרונים. אולי זה חשש אמיתי מארצות הברית, אולי הרצון  לצאת מסטטוס של מדינה מנודה, ואולי זו המחשבה שיום אחד הדרום המזדקן והעשיר ייפול לידיה כפרי בשל. הזכרנו קודם את התוצר שמתקרב לטריליון וחצי דולרים; בקוריאה הצפונית התוצר מסתכם לפי האומדנים בכמה עשרות מיליארדים. מבחינה כלכלית היא ננס.

אם להסתמך על הנתונים שמקורם במדינה שאיננה בדיוק פתוחה לתקשורת ואיננה שקופה, האומדנים הם שאוכלוסייתה כמחצית מזו של דרום קוריאה (25.6 מיליון), ששיעור הפריון בה נע סביב 2 ילדים לאישה, גבוה בהרבה מהשכנה הדרומית, ושמספר הלידות בשתיהן דומה – סביב 350 אלף בשנה.

במצבה הדמוגרפי הנוכחי של קוריאה הדרומית, בו האוכלוסייה מזדקנת במהירות, רק הגירה משמעותית לתוך המדינה יכולה להציל את הדמוגרפיה הדרום קוריאנית. ייתכן לפנסיונרים שיחיו בעוד 20 שנה בקוריאה תהיה בעיה אמיתית  –  כי הדור הצעיר מצומצם מאוד בהיקפו.

אבל יש פתרון נוסף,  והוא איחוד. ייתכן שאיחוד של חצי האי הקוריאני, רעיון שעמד  פעם על הפרק ושנראה כיום כמו חלום רחוק ולא מציאותי – יתבצע עוד בימינו, ומסיבות  דמוגרפיות וכלכליות נטו.

תגובות לכתבה(13):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 10.
    מערבי 20/06/2018 09:53
    הגב לתגובה זו
    משום מה מתייחסים לילודה נמוכה כבעיה כאשר הבעיה של העולם ב 100 שנים האחרונות היא ילודה גבוהה מדי. אנחנו כמעט שמונה מיליארד על הכדור. יש מדינות שאנשים מביאים בהן 6 ילדים. ויש אנשים שמביאים יותר. אמנם יש האטה בגידול אבל עדיין מתווסף מיליארד כל בערך עשור. איך יראה העולם בעוד 100 שנה.
  • המגיב 25/06/2018 21:02
    הגב לתגובה זו
    למעט אפריקה, וכמה מדינות באסיה, כמעט כל העולם בבעיה של ילודה נמוכה.
  • 9.
    בא 18/06/2018 15:28
    הגב לתגובה זו
    עולם שנימצא בחרא של יקום ולא בטוח ששווה להביא ילדים אלא לחיות בשביל עצמם .הכול כאן זמני . מה שכן לכול אחד תהיה היזדמנות להיות גבר לפני המוות ,גם לנשים .
  • 8.
    דודו 18/06/2018 14:08
    הגב לתגובה זו
    יש אנשים שמתגאים בזה משום מה.
  • 7.
    דני 18/06/2018 14:08
    הגב לתגובה זו
    אז איך אפשר לגשר על פער כזה גדול ולאחד ביניהם? זה לא כמו איחוד גרמניה לפני כמעט 28 שנה (לא זוכר בדיוק). כ70 שנה של ניתוק ובידוד ביניהם זה המון זמן. דרוש כמה שנים (5-10 שנים) כדי לגשר על פער זה. קים ג'ון און לא יוותר על השלטון אז איך יהיה איחוד? אולי יאפשרו הגירה הדדית וכך הילודה תגדל? לא ברור מציעים בכתבה הזו...
  • 6.
    כל עוד מישהו לא ירה בקימי עם טיל נגד מטוסים לא יוכל (ל"ת)
    להיות איחוד 18/06/2018 14:03
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    מוכן לעזור לקוריאניות עם בעיית הילודה הנמוכה (ל"ת)
    כל יום למישהי אחרת 18/06/2018 13:10
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    בלי ערכי משפחה כל חברה תקרוס כמו אירופה (ל"ת)
    ישראלי 18/06/2018 12:15
    הגב לתגובה זו
  • שט 18/06/2018 13:03
    הגב לתגובה זו
    1. כמות שעות העבודה לתורך משכורת. 2. עלויות גבוהות של גידול ילדים. 3. מספר שנות הלימוד לילדים עד לכניסתם לעבודה. משום כך הילחודה בישראל תיקרוס תוך מספר שנים אם ביבי שקרניהו לא יסולק מהשלטון. עכשיו ישראל חיה על אינרציה, אזרחי ישראל טרם הפנימו שהם אינם יכולים לגדל ילדים בגלל הסיבות 1 21 3, אבל זה יקרה בוודאות.
  • 3.
    בא 18/06/2018 11:25
    הגב לתגובה זו
    מדינה קומוניסטית סביבה לטובת המערב ,זה תקדים מסוכן מבחינתה ,יום אחד זה יכול לקרות אצלם ,בסין דיקטטורה בסיגנון קומוניסטי לנצח .
  • 2.
    פריזאית 18/06/2018 10:08
    הגב לתגובה זו
    יתכן והתקדים ההסטורי של גרמניה עמד לנגד עיניו של שליט צפון קוריאה. היה צריך לכך זמן ודאי לא בימי אביו .
  • בדיחה טובה . (ל"ת)
    בא 18/06/2018 11:50
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    יאיר 18/06/2018 10:03
    הגב לתגובה זו
    המניעים של שתי הקוריאות לא קשורות לדמוגרפיה בשום צורה שהיא.
צילום: UMA media, Pexelsצילום: UMA media, Pexels

שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה

הייניקס, סמסונג ומיקרון, יצרניות זיכרונות ה-HBM4 שצפויים להיות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, חשובות מאוד למלכת השבבים שחייבת לשמור על מעמדה בעוד מתחרותיה נושפות בעורפה

עופר הבר |

זיכרונות HBM4, דור חדש של זיכרונות בעלי רוחב פס גבוה, שצפוי להוות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, הם הגביע הקדוש של שוק השבבים כיום. אנבידיה, כמלכת שוק השבבים שנאלצת כל העת להשקיע מאמצים בשמירה על מעמדה מול מתחרות כמו AMD וברודקום, זקוקה להם כמו אוויר לנשימה.   

ה-HBM4 הוא השלב או הגרסה הרביעית בסדרת זיכרונות HBM, אחרי HBM1,HBM2 ו-HBM3 (כולל השדרוג HBM3E). כל דור מתאפיין בשיפורים משמעותיים בביצועים, ברוחב הפס של הזיכרון, בצריכת החשמל, וביכולת הצפיפות של הזיכרון, כך ש-HBM4 הוא הדור הכי מתקדם ומעודכן מבין סדרת HBM שבלעדיו אנבידיה לא תוכל להאיץ ביצועים במעבדיה.

אנבידיה צריכה את כרטיס הזיכרון HBM4 בעיקר כדי לתמוך בעיבוד נתונים מהיר ויעיל במערכות שלה, במיוחד בתחומי הבינה המלאכותית ,AI למידת מכונה ומחשוב ביצועים גבוהים. זיכרון HBM4 מציע רוחב פס גבוה במיוחד ותצרוכת חשמל נמוכה משמעותית ביחס לזיכרון DDR4 וצפיפות זיכרון גבוהה המאפשרת לשלב זיכרון רב במקום קטן. זה מאפשר לאנבידיה להאיץ ביצועים במעבדים ובמעבדי גרפיקה שלה, תוך הפחתת צריכת הכוח ושיפור יעילות העבודה מול כמויות עצומות של נתונים במקביל.

 פיתוח HBM4 - מי השחקניות העיקריות?

יצרניות ה-HBM4 המובילות כיום אינן כולן דרום-קוריאניות, אך מרביתן מרוכזות בדרום קוריאה. החברות המרכזיות הן:

SK Hynix: דרום-קוריאנית, מובילה בפיתוח ובייצור המוני של HBM4, עם שיפורים משמעותיים ברוחב הפס ויעילות אנרגטית. נחשבת ליצרנית הגדולה בתחום זה כרגע ומבוססת טכנולוגיות ייצור מתקדמות.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.