בית המשפט העליון דחה את בקשתה של טובה פישמן, רעייתו של איש העסקים אליעזר פישמן, לביטול צו הדיספוזיציה שניתן ע"י נשיא ביהמ"ש המחוזי, השופט איתן אורנשטיין. בדחייה, שופט העליון, עוזי פוגלמן, מסביר כי אין בדרכו של העליון להתערב בשיקול דעת בית המשפט המחוזי, למעט במקרים חריגים בהם דחיית הבקשה עלולה להסב נזק בלתי הפיך לצדדים או להשפיע מהותית על זכויותיהם. 

וכך כותב השופט בדחיית בקשתה של טובה פישמן לבטל את צו הדיספוזיציה על נכסיה: "איני מוצא עילה להתערב בקביעות בית המשפט קמא שנומקו כדבעי [...] שלפיהן מאזן הנוחות תומך במתו הצו הארעי בשל החשש כי ייגרם נזק בלתי הפיך לנושים. מנגד, המבקשת לא הביאה טעם של ממש שיצביע על כך שהצו האירעי מסב לה נזק משמעות".

"כאמור, המבקשת כלל לא טענה באופן קונקרטי כי ברצונה לבצע דיספוזיציה באילו מנכסיה ואם תרצה לעשות כן, היא ראשית לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט קמא. נוסף על כך, בהחלטה נקבע שהמנהל המיוחד יפקיד התחייבות עצמית בסכום שנקבע כדי להבטיח כל נזק שעלול להיגרם למבקשת כתוצאה ממתן הצו הארעי, ודומה שגם בכך יש כדי לתמוך בדחיית בקשתה דנן של המבקשת".

למרות דחיית הערעור של טובה פישמן, השופט מסביר כי במידה ולא תהיה הסכמה בעניין הקצבה שיאפשרו לה למחייתה, היא תוכל לפנות שוב בעניין זה: "לבסוף, בכל הנוגע לטענות המבקשת הנוגעות למשיכת הכספים הדרושים לה למחייתה, כעולה מהחלטת בית המשפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, אם אמנם לא תושג הסכמה בין המבקשת לבין המנהל המיוחד, המשיבים בהליך בבית משפט קמא והכנ"ר - רשאית המבקשת לפנות לבית המשפט בעניין וטענותיה בעניין זה שמורות לה". 

• בית המשפט ביטל את קנס הענק שהוטל על טראמפ – ההרשעה נותרה על כנה
• משבר בהתחדשות העירונית? פסק דין חדש עלול להפוך פרויקטים ללא כלכליים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

טענות טובה פישמן בערעור 

הזוג פישמן טען בערעור להפרדה רכושית בין נכסיהם וכי חלקם רשומים רק על שמה של טובה, כמו בית מגוריהם בסביון. על רקע כך הגיש המנהל המיוחד, עו"ד בנקל, בקשה זמנית לצו דיספוזיציה על כלל נכסי טובה פישמן. לטענת בנקל חל בפועל שיתוף של הנכסים וכאמור השופט אורנשטיין קיבל טענותיו וקבע צו דיספוזיציה על נכסי טובה פישמן, שנכנס לתוקפו כבר ב-29 לינואר. 

טובה פישמן טענה בבקשתה כי משלא ננקטו נגדה הליכי פשיטת רגל היא 'אינה חייבת דבר לאיש'; וכי הצו הארעי שניתן "פוגע בזכויותיה הקנייניות באופן לא מידתי; כי היה על בית המשפט לדחות את טענת השיתוף בין בני הזוג בחובות החייב; וכי בית משפט  לא בחן את סיכויי התביעה כנדרש. עוד נטען כי בית המשפט נוטה נגד המבקשת (טובה) שכן לטענתה מדובר בסעד זמני "דרקוני ופוגעני" ושהמנהל המיוחד והכנר טרם "הסכימו להעביר אליה את דמי מחייתה וביקשו לקבוע בעצמם יהיה הסכום הראוי לצרכי מחייתה וכי היא 'זקוקה לכספיה בחשבונות הבנק למימון מחייתה'".

בהחלטת השופט המחוזי, איתן אורנשטיין, תיאר הוא כיצד בני הזוג התעשרו יחדיו וגם החוב הוא עניין של שניהם: "בני הזוג נישאו עוד קודם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ומשכך, נטען להחלת חזקת השיתוף[...] על פני הדברים קיימות ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה[...] בני הזוג נשואים יותר מ-50 שנה [...] אין חולק שהנכסים הצטברו במהלך שנות הנישואין, ולא התקבלו כתוצאה מירושות או רכוש טררם הנישואין. משכל ועל פני הדברים, קיימת אחיזה לשלב זה של ההליך לכף שקיים שיתוף בנכסים[...] המשיבה אמנם טעה להפרדה רכושית, אך לא השכילה לתמוך את הטענה בתצהיר מטעמה והדבר עומד כנגדה. זאת הן באשר לעניין השיתוף בנכסים והן לנשיאה בחובות. במיוחד נכון הדבר בהינתן הנטל הרובץ עליה ושעסקינן בטענות עובדתיות". 

• קניתם דירה ב-80/20 לפני שנתיים - האם תוכלו לבטל את העסקה?
• אזורים תקים 147 יח"ד בבאר יעקב לאחר שזכתה במכרז רמ"י
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• חובת דיווח על הכנסות משכר דירה: בעד ונגד והסיכויים להצלחה