בשלבים רבים בחיינו אנו שואלים את עצמנו, מה עשינו, איפה טעינו והיכן צדקנו? לרוב מתלווה לזה השאלה מה היה קורה אילו..

שבועיים לפני סופה של 2011 נדמה שכבר ניתן לערוך סיכומים ומסקנות. אך זה לא יחזיר אותנו למקומות שבהם נצטער שלא היינו. אינני יכול לחזור ולהשקיע בשחרים הארוכים או באג"ח ממדד התל בונד השקלי וודאי שהייתי שמח להחליף את מניות הבנקים בחברות הגדולות ממדד ה-500 S&P ולוותר על הצמודים הקצרים בתמורה למקמים.

מה שעלינו לעשות כמנהלי השקעות זה לחפש את הסימנים שיספקו לנו התראה מספקת לשינוי בכיוונם של האפיקים ויאפשרו לנו להתגונן או לתקוף במידת הצורך.

בשתי הכתבות הקודמות מיקמנו את היחידות הרלוונטיות: תשואת האג"ח האמריקאי ל-10 שנים, עקומי האג"ח הממשלתיים בישראל, מדד הויקס לשווקי המניות, נתוני המאקרו האמריקאיים ומהלכים להחזרת האמון באירופה.

לא הרמנו את הדגל הראשון ובצדק. תשואות האג"ח האמריקאי, כפי שצפינו לא הרימה את ראשה והיא מסתובבת סביב תשואת 2% מזה כחודשיים. קיצור מח"מים המתבקש ממהלך זה היה מקדים את זמנו ומבזבז תחמושת טובה לסרק.

הדגל השני לא הונף גם הוא. אולי כאן הדבר הנכון היה להניף לחצי התורן.. דווקא לאחר הורדת הריבית האחרונה ע"י נגיד בנק ישראל עלו תשואות האג"ח הארוכות קלות ואילו תשואות האג"ח הצמוד הקצרות ירדו בכמעט 0.5%. הדבר אפשר ביטוייה של אינפלציה סבירה יותר, סביב 2.3% - 2.5% מאשר זו ששררה לפני, כ-1.7%. אני חוזר ומזהיר מפני מהלך של עליית תשואות וקורא שלא להתפתות לשמר פוזיציות ארוכות מדי וחשופות מדי לעליית תשואות שאם וכאשר תתרחש תחבוט קשות במחמ"ים הארוכים.

מדד הויקס עומד כיום על 27 ואינו נראה ככזה העומד להתחיל במגמה של התמתנות, בה, לאחר רצף של מס' ימים הנגרם מירידה בסטיות התקן והתכנסותו של מדד ה-VIX לכיוון 20% נוכל להניף את הדגל. עד אז עדיף להמתין בחשיפות נמוכות של 50% - 60% ולנצל את הזמן על מנת לבחור את מטרות ההשקעה בדיוק רב, מבחינה ענפית, גיאוגרפית והמניות הספציפיות.

את הדגל הרביעי, הוא הדגל שמתבטא בצורה הטובה ביותר באמצעות נתוני מאקרו טובים מארה"ב הרמנו אז ונמשיך להתקדם ביציבות בחזית זו גם בהמשך המערכה. אוסף נתונים טובים יותר מהחודשים שקדמו (אך לא טובים עדיין אבסולוטית) בתחומי אמון המשקיעים והצרכנים, נתוני נדל"ן, ביקוש לעובדים וסימנים להתכווצותה של האבטלה, שולחים אותי לזירת המניות האמריקאית בחיפוש אחר החברות הגדולות והיציבות, בדגש על כאלה המייצאות לשווקים המתעוררים בענפי הקמעונאות, צרכנות מתכלה, היי טק צרכני וכדומה.

אולי הדגל הבעייתי ביותר, הוא זה שהרמנו בחשש רב במאמרי הקודם. אנחנו עדים למספר רב של מהלכים שמטרתם לשפר את האמון בכלכלת אירופה. איננו מצפים לשיפור במצב הכלכלי כי אם לשיפור במצב השווקים. זוהי זירה שונה וחשוב לשים את הדגש על כך. השווקים מצפים לחזרת האמון ויבצעו את התיקון המתבקש, לכשיגיע, מהר מהתיקון בכלכלות הפגועות. צעדים כגון אלה שתוכננו לאחרונה בבריסל (עם כל הקשיים הנלווים) מיזוג קרנות הייצוב והעמדתן על שווי של טריליון אירו, תמיכה מקרן המטבע הבינלאומית, הצלחת הנפקות אג"ח באיטליה ויוון (אמנם בתשואות גבוהות מדי) כחיזוק לממשלים המקצועיים החדשים והעיקר בהמשך צעדים מוניטאריים כהורדות הריבית בגוש האירו ע"י הנגיד החדש, מריו דראגי, והגברת הנזילות מחזקים אותנו להמשיך ולהחזיק דגל זה באוויר.

לסיכום, נראה שבמרבית החזיתות המגמה עדיין לא התהפכה ויש להמתין בשוחות ולהסתער רק לכיוון נקודות התורפה כגון אג"ח בדירוגים בינוניים בחברות שתשואותיהן עלו מדי ויש להן תזרימים טובים ויציבים, ובהחלט נראה כבר כהזדמנות טובה, אג"ח ממשלתי במח"מ בינוני והחברות גדולות בארה"ב.

מאת: גולן ספיר, משנה למנכ"ל סיגמא בית השקעות