בעולם נמשכת "תחרות משיכת חבל" בין חברות דירוג האשראי למנהיגי אירופה. חברות הדירוג טוענות כי מקבלי ההחלטות האירופיים אינם נחושים מספיק למרות המצב הקשה של היבשת, המתבטא בהאטה חדה בפעילות הכלכלית (מדד מנהלי הרכש מצביע עתה על התכווצות בארבע הכלכלות הגדולות ביבשת ומשקף זאת היטב) ובמצבה הרעוע של מערכת הבנקאות.

בנוסף, המנהיגים מגבילים את יכולתם של גופים אחרים לסייע. כך לדוגמא, חברות הדירוג היו רוצות לראות את הבנק המרכזי של אירופה (ECB) רוכש כמויות גדולות בהרבה של איגרות חוב אירופיות מכפי שמותר לו. מן הסתם, הצלחת המודל של הבנק המרכזי של ארה"ב (Fed), שרכש איגרות חוב בסכום גבוה עשרות מונים מעמיתו האירופי, עומדת לנגד עיניהן, כמו גם הידיעה כי למדיניות המוניטארית הסיכוי הגדול ביותר לבלום את ההידרדרות בטווח המיידי.

מנגד, מנהיגי אירופה מתלבטים בין הצורך הדחוף להציל את המסגרות המאחדות אותם (האיחוד האירופי בכלל וגוש האירו בפרט), לבין הרצון לשמור על עצמאות פיסיקאלית וריבונית במדיניות הכלכלית הננקטת בשטחם. ברור להם ההכרח לשנות את המבנה הבעייתי הקיים ולהתקדם לקראת קונסולידציה פיסיקאלית, אך הדרך לשם, העיתוי ואופן הביצוע, אינם נהירים ורוויי יצרים.

הויכוח בין שתי הגישות אינו מפתיע, ועוצמתו הרבה נגזרת מחומרת המשבר ומהתהודה התקשורתית הרבה לה הוא זוכה. השאלה הינה - מה הלאה?

הגישה הספקנית של חברות דירוג האשראי לא תשתנה בשנה שנתיים הבאות. המשבר שפרץ לפני ארבע השנים העמיד אותן במבחנים קשים והן שואפות לשפר את מוכנותן למשברים הבאים. לכן, לא מפתיע כי שורת הצעדים שהוכרזו בפסגה האירופית לא שינתה משמעותית את דעתן. בתגובתן היה מסר תקיף ברור למנהיגי היבשת: אל תסתפקו בהחלטות הפסגה, קבלו החלטות נוספות והבטיחו כי יישומם של הצעדים שכבר הוכרזו יהיה מהיר, יסודי ושקוף. זמן ההכרזות, הדיבורים וההבטחות חלף - עת למעשים.

המצב הנוכחי, בו חברות הדירוג משגיחות ומדרבנות את מקבלי ההחלטות להמשיך ולהגביר את מאמציהם, יאפיין גם את השנה הבאה. כשנשק הורדות הדירוג נמצא כל העת על השולחן, הן תרצינה לראות תיאום, תכניות מסודרות וביצוע מהיר ויעיל. צ'כוב אמר פעם כי אקדח המופיע במערכה הראשונה יירה לבסוף, אך הרצון של כולם לראות שלפחות בהצגה הזאת לא יהיה בכך צורך.

האם חברות הדירוג זהירות מדי? אין לדעת. בשל גודל המשבר, רצון לקדם את ההתאוששות הכלכלית וצורך לשפר את המוכנות למשברים עתידים, מתקשים להשתלב זה בזה. הגיוני כי תהיינה התלבטויות ומחלוקות קשות בהמשך הדרך. מקומן של טעויות, אפילו קשות, לא ייפקד.

שוקי המניות יוסיפו לנוע בין שני קטבים, מקבלי ההחלטות יכריזו מדי פעם על תכניות ורעיונות חדשים וימתינו לראות אם תגובתן של חברות הדירוג תוסיף להיות זהירה / מאופקת. אזהרות והסתייגויות מצד חברות הדירוג עצמן יוליכו בתגובה לשינוי / שיפור מתווה צעדים שכבר הוכרזו, או למהלכים חדשים. הדבר מבטיח לנו המשך תנודתיות ועצבנות גבוהה, ללא כיוון ברור.

אולם, בסופו של דבר תתקבל החלטה לגבי גורל גוש האירו (מסתמן כי הדבר יקרה במרוצת המחצית הראשונה של השנה הבאה). אם יתברר כי שרד את המשבר - התרחיש הסביר בעיניי, הגיוני שתהיינה עליות ניכרות. עד אז, שוקי איגרות החוב ישקפו את החששות הרבים דרך הרמה הגבוהה מהרגיל של תשואות הפדיון על איגרות החוב הממשלתיות.

תשומת הלב תמשיך להתמקד בהחלטות שיקבלו מנהיגי אירופה, אך גם מהלכים שינקטו גופים נוספים בתוך היבשת (ECB, בו תולות כעת חברות הדירוג את יהבן), מחוץ ליבשת (IMF ו/או בנקים מרכזיים מובילים בעולם) וההתפתחויות במאזני הבנקים ביבשת יותירו את רישומם תוך כדי התהליך.

בעיני רוחי נראה כי גוש האירו ישרוד, ובעוד מספר שנים יתנהל באופן מסודר, מתואם ועמיד יותר בפני משברים. זאת משום שהחלופה - פירוק האירו ושיבה למדינות מתחרות עם מטבעות עצמאיים - גרועה יותר. גרמניה ביססה את מעמדה המוביל בגוש האירו ובאיחוד האירופי, בעוד בריטניה נדחקת הצידה. אם הגוש יפורק, גרמניה תאבד מעמד זה ומשום שהמארק יעלה - תחרותיות הייצוא שלה תינזק. לדעתי, עדיין די בגישה חיובית של גרמניה (וצרפת) לכדי להבטיח שגוש האירו יוסיף להתקיים - עם התיקונים הנדרשים.

לא רק גוש האירו ישנה פניו, אלא העולם כולו. אחד התהליכים החשובים ביותר בעשרים השנים האחרונות - הגלובליזציה, הראתה כי יש לה גם פנים מכוערות, בעיתות משבר בעיקר. גם לתהליך החשוב הזה יהיה צורך לקבוע גבולות ברורים במסגרת העולם הכלכלי החדש של העשורים הבאים.